קהלת יעקב - ב שפב

פתח פתוח כתבו ז"ל וביהודה נמי אע"ג דאיכא חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסיד' לא מהימן וטעמא משום דכיון דמתייחד עמה ודאי בא עלי' דלא מוקים איניש נפשיה ואע"ג דגבי יבמ' אמרי' פ' ב"ש דעד ל' יומין מוקי אנפשיה רוב פעמים לא מוקי אנפשיה אפי' שעה א' ואיתרע חזקה ע"כ ודבריהם תנא דמסייע לי' להרב כנה"ג דהאי חזקה אלימתא טובא דאפי' תוך ל"י ברוב פעמים לא מוקי אנפשי' אפי' שעה א' וכ"ש בתר ל' יום הילכך אע"ג דאית לי' מגו לא מהימנא ומדברי התוס' הנז' הוקשה לי הפעוט על דברי מהרימ"ט בחא"ה סי' כ"ו שם בריש התשו' שכתב ז"ל ויש לחלק בין חזקה לחזקה דהא דאמרי' רובא וחזקה רובא עדיף היינו חזקה דסתמא שאינה באה לא מכח סברא ולא מכח רובא אלא דאמרינן העמד דבר על חזקתו כגון העמד טמא על חזקתו העמד בהמה על חזקתה העמד אשה על חזקתה אבל חזקה דאתיא מכח סברא כגון חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו חשיבא כעדים דאנן סהדי דלא פרע דהלואי שיפרע האדם בזמנו עדיף מרובא ואנן סהדי דלא פרע ומפקי' ממונא ע"כ והא התם דחזקה אין אדם טורח בסעוד' ומפסיד' דהיא חזקה דאתיא מכח סברא אלימתא דלא שדי איניש זוזי בכדי כדאמרי' בכמה דוכתי ועכ"ז כתבו התוס' דכיון דאיכא רובא דרוב פעמים לא מוקים איניש אנפשי' אפי' שעה דאיתרע חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ויש ליישב דשאני ההוא רובא דאתי נמי מכח הסברא דתקיף יצרייהו דאינשי ומש"ה הדרן לכללין דרובא עדיף. הדרן לחזקתין והנה התם בפ' ב"ש איכא פלוגתא בהך חזקה לגבי יבמה דאמרי' התם מאן תנא עד תלתין יומין מוקי איניש אנפשי' אר"י ר"מ היא דתניא טענת בתולים כל ל' יום דר"מ ר' יוסי אומר נסתרה לאלתר לא נסתר' אפי' לאחר כמה שנים רבה אמר אפי' תימא ר' יוסי ע"כ לא קאמר ר"י אלא בארוס דגיס בה אבל יבמה מיבז' בזיז מינה. והשתא בין לרבי יוחנן בין לרבה ודאי הלכה כר' יוסי דכיון דנסתרה לא מוקי איניש אנפשי' כלל אלא דלרבה מודה ר"י ביבם דעד ל"י מוקי איניש נפשיה אבל מ"מ בארוס אפי' לפי מתני' לא מוקי איניש נפשיה כלל ולפ"ז לא ידענא מאי קא ק"ל לתוס' הנז"ל מיבם דמוקים נפשי' עד ל' יומין כו' דהיינו דוקא ביבם דלא גיס בה אבל בארוסה קי"ל הלכה כר' יוסי דלא מוקי איניש נפשיה כלל ודוחק לומר דהיינו מה שתי' דרוב פעמים כו' כלומר בארוס רוב פעמים דהעיקר חסר מדבריהם ומאי רוב פעמים הא לר"י ארוס לא מוקי נפשיה כלל. ודע שכ' מהראנ"ח ח"א סוף סי' ס"ז שלא אמר לחזקה זו דלא מוקי איניש כו' במי שהי' חולה דמי שהוא חולה מסתמא אינו בא עלי' וכיוצא לזה כתב בת"ה ז"ל דמי שהוא חולה מותר לאשתו נדה שתשמשנו אע"ג דכשהיא חולה אסור לבעל להטפל ברפואתה ויהיב טעמא דכשהוא חולה לא חיישי' להרגל עבירה כו' א"כ אתה למד דלגבי חולה אתרע חזקת לא מוקי איניש אנפשי' דנהי דאפשר לחולה לבעול מ"מ כל שהוא חולה קרוב הדבר שאינו בועל ומספיק בכך לדחות טענת חזקת לא מוקי איניש נפשיה. גם אין לחלק ולומר דהיינו דוקא במי שבעל כבר דלא תקיף יצריה כ"כ ומש"ה לגבי חולה לא חיישי' להרגל עבירה אבל היכא דלא בעל עדיין איכא למיחש וכדאשכחן בההיא דהוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים כשעדיין לא בעל כו' דהא מוכח בגמ' דכל היכא דאיכ' שום טענה ומניעה שלא לבעול ליתא לחזקה דלא מוקי איניש כו' וכדקאמר התם דלגבי יבמה מוקי איניש נפשיה עד ל' יומין משום דמיבזה בזיז לה ואע"ג דהויא ביאה ראשונה ופשיטא דלא עדיף טעמא דמיבזה בזיז לה טפי מטעמא דחולי דאשכחן ביה דלא חיישינן להרגל עבירה

(צה) חזקה קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינ' צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין בנדה ריש פרק בא סי' ז"ל הסוגיא התם תנו רבנן כל הנבדקות נבדקות עפ"י נשים כו' רבי יאודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספקות ע"פ נשים ר"ש אומר אפי' תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן וגדולה היא שתחלוץ. ופריך התם לר"י בשלמא לפני הפרק בעי בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו אלא לאחר הפרק למ"ל בדיקה והא איכא חזקה דרבא דאמר קטנה שהגיע לכלל שנותיה א"צ בדיקה חזקה הביאה סי' ומשני כי אמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה. תוך הפרק אין נשים בודקו' אותן קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק ולאחר הפרק דאיכ' חזקה דרבא סמכינן אנשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכי' אנשים ולא בדקי נשי. ר"ש אומר אף תוך הפרק נשים בודקות דקסבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעי בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו ובעי התם ונאמנת אשה להחמיר האי מאן קתני לה אבע"א ר"י ואתוך הפרק ואבע"א ר"ש ולאחר הפרק ולית לי' חזקה דרבא. והרי"ף בפ' ב"ש והרא"ש פסקו דלאחר הפרק נאמנות אפי' להקל לומר גדולה היא ותחלוץ דהלכ' כחזק' דרבא דמבת י"ב שנים ויום אחד חזקה הביאה סי' ודלא כר"ש וכן הסכימו כל הפוסקים ז"ל זולת שהתוס' ז"ל שם בפ' בא סי' כתבו בשם ר"ח ז"ל דמחמיר לפסוק כר"ש שלאחר הפרק נמי אין נשים נאמנות דלית לי' חזקה דרבא וכן ע"ש בד"ה ואבע"א אבל דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל מפורשים שם בענין זה שכתבו דלאחר הפרק נשים בודקות משום חזקה דרבא וכן נראים דברי הטור בא"ה סי' קנ"א ובסי' קס"ט. ובפרט הלז הראשונים ז"ל האריכו למעניתם. ה"ה הריב"ש בסי' קש"ב והרשד"ם בא"ה סי' צ"ז ומהראנ"ח ח"א סימן כ"ו ומהרימ"ט ח"א סי' מ"ב והאחרון הכביד הרב כנה"ג בא"ה סי' קנ"ה הגהת הטור אות ע"א ע"ש דיש ללמוד מתוך דבריו כמה הלכתא גברוותא ע"ש ובשער אפרים סי' קי"ב ותשו' הרב בצלאל ז"ל סי"ז

(צו) חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות נכתבה באות האל"ף סי' ה'

(ז) חזקה אין אשה מעיזה פניה ב"ב בפ"ב דנדרים דל"א ע"א וביבמות דקי"ו ובכתובות דכ"ב ובגיטין דף ס"ד ופ"ט ובאה"ע י"ז וקנ"ב ונכתבה באות האל"ף סימן י'

(צח) חזקה אין אדם פורע תוך זמנו בבא בתרא ד"ה ונכתבה באות אל"ף סי' ח': (צט) חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. בשבועו' דמ"ב ונכתבה באות אלף סימן י'

(ק) חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול כתובות ד"ט ונכתבה באות הא ל"ף סימן י"ב

(קא) חזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין שבועות דמ"ה ונכתבה באות הא'

(קב) חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. כתובות ד"י ודף ע"ה באות א': (קג) חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו סוף פ"ב דחגיגה באות א': (קד) חזקה אין אדם תובע אא"כ יש עליו שבועות דף מ' באות א' סי':