קהלת יעקב - ב שעו

העומד שיראה אם יעשר וסומך עליו ועוד כללים אחרים למדנו מתוך הסוגיא דפ' בכל מערבין. א) דסמכינן אהך חזקה אף בשל תורה אף דלא ידע המשלח כלל אם נעשה שליחותו דמייתי התם מתני' דהרחוקים מותרים מיד מחצות היום ואילך כו' ומתני' דהאשה שיש עליה לידה או זיבה דטובלת ואוכלת בקדשים לערב כו' ומתני' דצא ולקט לך תאנים ולכולהו יהיב טעמא ר"י משום חזקה שליח ע"ש וכל הני איסורי תורה נינהו ואין המשלח יודע כלל אם נעשה שליחותו וסומך עליה המשלח. ב) דאמרי' התם אהא דמייתי ר"ש סייעתא לדידיה מההיא דהרמוקים מותרים מחצות היום אלמא אף בשל תורה אמרינן חזקה שע"ש ודחי לה רב נחמן התם כדקתני טעמא לפי שיודעים שאין ב"ד מתעצלין אבל שליח מתעצל ור"ש אמר לך ב"ד עד פלגיה דיומא שליח כוליה יומא ופרש"י ז"ל שליח כוליה יומא נטרי ומכי מטי לאורתא סמכינן עליה דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו ע"כ ש"מ למאי דפסק כר"ש דאף בשל תורה אזלינן בתר חזקת שע"ש מ"מ לא סמכינן אהך חזקה להקל מיד אלא עד אורתא שהרי גבי חדש דאתינן להקל להתיר לאכול מחצות היום אי לאו מטעמא דאין ב"ד מתעצלין הוה אמרינן עד אורתא משום דשלוח' מתעצלי עד אורתא למיעבד שליחותייהו ולא סמכינן אחזקתיה מיד להקל אם לא להחמיר כההיא דצא וקדש לי אשה סתם דלא מחלקינן למת השליח ביומו למת ביום אחר לחומרא וכמ"ש תלמודא בפ' התקבל התם לחומרא. ג) תתברר מתוך סוגיין דחזקת שליח כו' לאו דוקא שליח שעשאו המשלח שליח אלא אף מי שמוטל עליו חיוב לעשות דבר כדי שלא יעבור על לפני עור לא תתן מכשול אמרינן נמי חזקה זו וכדאמרינן באומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים כו' עד ע"כ לא פליגי אלא דמ"ס נחשדו ומ"ס לא נחשדו אבל לכ"ע חזקה שע"ש ופרש"י ז"ל הא לאו הכי הוה סמכינן על בעל הבית הזה שהוא שליח על כך שמוטל עליו לעשר מה שהוא נותן ואל יאכיל לע"ה איסור ע"כ ועיין בתשו' תה"ד ז"ל סי' קפ"ח כתב דמי שגילה לא' שיעש' לו שליחות א' ושמע איניש אחרינא ועשאו דחשיב שליח וההיא דהאומר לשלוחו צא ותרום ושמע איניש אחרינא ואזל ותרם דאין תרומתו תרומה הוא משום דשאני התם דאפשר דדעת בע"ה ששלוחו יתרום משום דמכיר מדתו של בע"ה או בינונית או בעין יפה או רעה ע"ש. עוד זאת ראיתי בתשו' הרב בצלאל ז"ל סי' כ"ט דף צ"א כתב על ראובן שהוציא בפני ב"ד כתב יד שמעון שחייב לו מנה וטען שמעון כ' יד זה לא נתתיו מידי לידך רק שלחתיו ליד לוי בעיר שהי' יושב שם שימסרהו לידך על תנאי שתשלח לי סחורה בשיווי המנה ושינה ומסרו לידך מבלי שום תנאי שישלח לי מאומה וראובן השיב לאו כל כמינך לומר שע"ת שלחתי אליו ולא קיים התנאי ולא חל חיובי והאריך שם בתשו' וכ' ז"ל ואע"ג דפליגי אמוראי אי אמרינן חזקת שליח ע"ש אי לא היינו כי מספקא לן בעיקר השליחות אי עשאו השליח אי לאו אבל היכא דודאי נעש' השליחות דאנן סהדי ביה אלא דמספ"ל אי שינה השליח אי לא בהא ודאי לכ"ע לא אמרינן דשינה השליח אלא חזק' שליח דאינו משנה בשליחותו ע"כ. וכתב עוד הרב ז"ל שם ודע שמהר"ם ז"ל בתשו' עלה דתניא אין שלישותו בידו אינו נאמן דלא אמרו כן אלא כגון שלאחר זמן נחלקו הבעלי דינים בתנאים שהי' ביניהם ושואלים לשליש איך היו התנאים מעיקרא בהכי ודאי לא מהימן טפי משניהם מכיון שאין שלישותו בידו אבל היכא שבעל הדבר חלוק על השליש אמאי דעבר כבר בעוד שלישותו בידו ונימא דבדינא עבד מאי דעבד ואהדר לחד מנייהו ערבונו דחזקה שע"ש והביא ראיה מהא דאמרינן בפ' התקבל בעל אמר לגירושין וג' אמר לגירושין כו' דפרכי' ונימא חזק' שליח ע"ש ומשני ה"מ לחומרא אבל לקולא לא ומאחר דלחומרא אמרינן חזקת שליח ע"ש נוקי ממונא אחזקתיה ולא נפיק לא משליש ולא מבעל הדבר אשר החזיר לו השליש ערבונו דאין להוציא מן השליש ולומר דפשע ולא עשה שליחותו דאפוקי ממונא, חומרא הוא ואמרינן חזקת שליש עושה שליחותו עכ"ד ע"ש באורך. ונראה דמהר"ם ז"ל לית ליה ההיא דכתיבנא לעיל בשם הגהות מיי' שכתבו בשם תוס' דר' אליעזר ממיץ דלענין ממון לא. אמרינן חזקת שליח ע"ש ע"כ ומהתימא על הרב בצלאל ז"ל שלא הזכירו ועיין בפרט חזקה זו עוד בתשו' מוהרימ"ט חא"ה סי' כ"ט וע' להרב מ"א ז"ל ע"ש בסי' ת' סעיף ח' דהיינו דוקא כגון שיש מכשול למשלח אם לא יעשה השליח שליחותו וקשה מההיא דצא וקדש לי אשה סתם: (פד) חזקה לחבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו הכי אמרינן בפ"ג דע"ז דף, מ"א ע"ב אהא דמתמה תלמודא ואין ספק מוציא ודאי והתניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אפי' הן בני יומן הרי הן בחזקת מעושרים והא הכא דודאי טבילי ספק עשרינהו ספק לא עשרינהו וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי ומשני התם ודאי דודאי עשרינהו כדר"ח חוזאה דאר"ח חוזאה חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו וכתבו שם רבותינו בעלי התוס' ז"ל בירושלמי קאמר תיפתר בשמת מתוך הישוב פי' בישוב הדעת ע"כ וראיתי בחידושי הריטב"א בפ"ק דקידושין דכ"ז ע"א עלה דאמרי' מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה א"ל ר"ג לזקנים עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע כו' שהוק' להם לתוס' בזה דהיאך פירש ר"ג ליה מקמי דליעשרינהו דהו"ל למיחש דלמא מחזקי ליה בני ביתיה כמתוקנים דקי"ל חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו כדאמרינן גבי חבר שמת והניח מגורה כו'. ורש"י ז"ל נראה שהרגיש מזה וכ' ז"ל שהיו באים בספינה ושכח ולא נתן רשות לתרום ע"כ נר' שדעתו ז"ל לומר דכיון דהשכחה אינה בידי אדם הויא אונס וזה תימא דהא בפ"ב דביצה דט"ו ע"ב אהא דאמרי' מאי איריא מעי"ט אפי' בי"ט נמי אין ה"נ אלא גזירה שמא יפשע ופירש"י שמא יפשע ישכח ולא יערב ע"כ אלמא שכחה פשיעה קרינן לי' ומה יושיענו חזקת חבר מעתה והתוס' ז"ל ניחא להו דשנת הביעור היתה ששנינו מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיע שנת הביעור מזכה להם ע"י אחרים כיצד מעשה בר"ג וזקנים ומקמי דנפיק מביתיה הפריש מעשרותיו על מגורה א' אבל מעורבים היו והודיע כן לבני ביתו להזהירן על אותה מגורה וכשהגיע שעת הביעור הוצרך להוציא המעשרות מרשותו ולפי שהיו הפירות מעורבים אמר עישור שאני עתיד למוד כו' והריטב"א בחידושיו שם על דכ"ז ע"א כתב וז"ל וקשיא להו לרבנן ז"ל דהא ודאי פירות כבר הגיעו לעונת המעשרות שאל"כ לא נתחייבו בביעור וא"כ היאך פירש ר"ג לי' מקמי דליעשרינהו והו"ל למיחש דילמא מחזקי להו בב' המתוקנים דקי"ל חזקה על חבר כו' וזו אינה קושיא דהא פירושו בירושלמי שלא אמרו אלא בחבר שמת דוקא וכשמת מתוך ישוב דעתו שאלו לא היו מתוקנים היה מודיע להם אבל כשלא מת מתוך הישוב וכ"ש כשפירש ליה אין כאן חזקה, ור"ג דעתו לחזור הוה ולהכי לא עשרינהו מעיקרא עכ"ל. ואפשר שבעלי התוס' ז"ל שעל מס' ע"ז כיוונו לזה שם בפ"ג ממה שהביאו הירושלמי הנז' כדי לתרץ קושיות של ראשונים ז"ל שהקשו במעש' דר"ג האמנם תמה אנכי על תמיהתם של ראשונים ז"ל בזה דמאי דוחקא איכא לאוקומיה למעשה דר"ג ולומר דדמאי הוה ולכך לא חשש ר"ג אם יצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו דדמאי דרבנן קיל ובהכי הוה ניחא נמי קושי' שהיה קשה על ר"ג אמאי לא הפריש תרועה גדולה וכמו שהק' שם התוס' והריטב"א אבל אי מוקמינן לה בדמאי ניחא דלא היה צריך לאותו דבר כי לא נחשדו