קהלת יעקב - ב שעה

שליח עושה שליחותו ואע"ג דבההיא תשו' מייתי מהר"ם ז"ל טעמים אחרים מ"מ האי טעמ' דחזקה דשליח עושה שליחותו הוי עיקר וכדאי לסמוך עליו עכ"ד הרב ז"ל. ופליאה דעת ממני היאך סמך ב' ידיו הרב ז"ל על טעמ' דחזקה שליח ע"ש ואמר דהאי טעמ' הוי עיקר וכדאי לסמוך עליו והא מסיק בפ' התקבל דכי אתמר הך חזקה היינו להחמיר ולא להקל והוה לי' להצריכה גט מהשליח. וכבר נראה דמהר"ם ז"ל תבר לגזיזי' בתשו' אחרת שהביא' המרדכי ז"ל עוד שם שמצא בתשובות מהר"ם דהיכא דאמר השליח הרי את מקודשת לי דצריכה גט לחומר' כי שמא נהג מנהג רמאות ולא מהימן למימר טעיתי דאמרינן בפ"ב דקדושין המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיתה כהנת ונמצאת לויה כו' אלמ' דאפי' דהוה אמרינן דדברים שבלב הוו דברים גבי קדושין אמרינן לחומר' ולא מהימן וצריכה גט וכ"ש לפי האמת דמסקי' דלא הוו דברים דצריכה גט וא"ת אמאי לא מהימן לומר טעיתי במגו דאי בעי מגרש לה השתא כדאמרינן בפרק י"נ הבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן מכאן ולהבא במגו דבידו לגרשה הא ליתא דאדרב' דאמרינן התם דלא מהימן דא"ל רבא לר' נתן בר אמי חוש לה ועוד דאין המגו שקול דניחא ליה למימר לא קדשתיה מלגרשה דא"כ יצטרך לתת לה כתובה ועוד בפ"ק דגיטין גבי הנהו גינאי פר"ח ז"ל דבלא עדות לא מהימן לומר טעיתי במגו דאי ב"ל פרעתי וטעמא דהוי כמגו במקום עדים דאנן סהדי דאין דרך בני אדם לטעות בחשבון הכא נמי נימא הכי ע"כ ובהגהות אשר סביב המרדכי ז"ל כ' דאותה תשובה שהקל הר"ם ז"ל היינו משום דהוחזק שליחותו בעדים בפני ב"ד עד שענייניו מוכיחים עליו שטעה שלא במתכוין ואיכ' רגלים לדבר וההיא תשו' דהחמיר הר"ם ז"ל לא הוחזק שליחותו בעדים בפני ב"ד דלא הוה רגלים לדבר מש"ה בההיא לא אמרי' חזקה שליח ע"ש להקל דאימור הדר ביה משליחותיה ע"ש ותבלין מצאתי לחילוק זה מהירושלמי שהביא ה"ה ז"ל בפ"ט מה' קידו' ע"ש. א"כ תימה על מהרשד"ם ז"ל היאך סמך ב' ידיו בתשו' דמהר"ם וכתב בהחלט דהך חזקה דשליח ע"ש חזקה אלימת' היא דמהני אפי' לענין ערוה כיון דלפי האמת מהר"ם גופיה תבר לגזיזיה בתשו' האחרת. ולפי הגהות אשר סביב המרדכי מהר"ם לא אמרה אלא בהוחזק שליח בעדים בפני ב"ד דאיכ' רגלים לדבר אבל בעלמ' אזיל ומודה מהר"ם ז"ל דאין לסמוך אהך חזקה להקל אלא להחמיר ואעיקר' דדינ' ק' על מהרשד"ם ז"ל מה הי' לו להביא לנ"ד עצות מרחוק מתשו' מהר"ם ז"ל וחזקה זו שנויה היא בתלמוד דידן בכמה דוכתי' כנז"ל לענין עירובין ולענין שליחות קידו' כנז"ל ואי טעמיה משום דיש לחוש שמא אדון השפחה שעשאו שליח לראובן למוכרה א"ל למוכר' בהחלט והוא שינ' בשליחות למוכרה ע"ת ובטל שליחותו והמכירה לא היתה מכיר' וצריכ' שיחרור מאדוניה הראשון לחומרא דבכה"ג לא אמרינן חזקה שליח ע"ש א"כ תימה עליו היכי ניחא ליה תשו' הר"ם ונתן לו את השבח לטעמ' דחזקה שליח ע"ש להקל. וכבר הי' אפשר לישב דעת מהרשד"ם ז"ל שדעתו לחלק כחילוק ההגהו' שבמרדכי הנז' דההיא תשו' שמקל מהר"ם הי' טעמו משום דהי' רגלים לדבר דבכה"ג אמרינן חזקה שליח ע"ש אפי' להקל ובנדון דידיה נמי הי' רגלים לדבר שעשה ראובן שליחותו שעבר זמן רב מן המכיר' ולא הי' שם אדם שיערער בדבר אלא שאין לשון הרב סובל כל זה דאחר שכ' דהאי טעמ' דשליח ע"ש הוי עיקר וכדאי לסמוך עליו כתב וכ"ש שבכל כך זמן לא נמצא ערעור על השליח הא ודאי עשה שליחותו ע"כ וצריך להתיישב בתשו' זו וחזקה זו כתבו התוס' בנזיר ובגיטין פרק התקבל ד"ה אסור בכל הנשים דאין זו חזקה גמור' דאינו בידו של שליח לקדש אולי לא תאבה האשה ואינו יכול לקדש בע"כ ומ"ש אסור בכל הנשים קנסא בעלמ' הוא דקנסי' ליה שציוה לקדש סתם ולא חש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים ומ"מ אמר טעמ' דחזקה שליח ע"ש משום דאי לאו הכי לא הי' ראוי לקונסו ע"ש באורך ומשם אנו למדים דאם לחומר' כתבו דחזקה דשליח לא נאמר היכא דתלוי ביד אחרים כ"ש וק"ו שלא נאמר חזקה זו להקל היכא דתלוי ביד אחרים ועיין בתשובת מהרימ"ט א"ה סי' כ"ט דל"ג ע"ד. עוד טעמים אחרים להכריח סברתם אי משום דאזלי' בתר רובא ואי משום דאי חזקה גמור' הוא יתומה קטנה תיאסר לכל אדם שמא אביה קידשה לזה השליח ע"ש אבל על הטעם שכתבו דהא אין בידו של שליח לקדשה איכא למידק דהא בפ"ק דמציעא די"ו אמרינן האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה אמר רבא מסתברא מילתא בשדה סתם אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבין לה ניהלי' ופרש"י שדה סתם סמכא דעתיה דמקבל לסמוך עליו שיקח שדה ויתננה לו שהרבה שדות מצויות ליקח וא"כ צריך להתיישב אמאי לא נימא הכי באומר קדש לי אשה סתם שהרבה נשים מצויות ליקח ואיך כתבו התוס' דאין זו חזקה גמורה משום שאין בידו לקדש בע"כ אע"ג דקאמר אשה סתם אלא נרא' שסמכו על הטעמים האחרים שכתבו אמנם הרמב"ן ז"ל חלוק על התוס' בזה וכתב דחזקה אלימתא היא ואסור בכל הנשים מדינא כמו שכתב הרשב"א בחידושים פ' התקבל וה"ה ז"ל בפ"ט דקידושין ונפקא מינה מפלוגתייהו ז"ל כשקידש אשה שיש לה בת או אם או אחות לדעת התוס' ז"ל הוו קידו' גמורים דלא אמרו אלא משום קנסא בעלמא אבל לדעת הרמב"ן אמרי' חזקה שליח ע"ש והוי ספק קידושין שמא קידש אחותה או בתה או אמה כמ"ש הפוסקים ז"ל, ועיין בבית שמואל סי' ל"ה ס"ק ל' ואפשר דגם הרמב"ן ז"ל לא פליג אתוס' ז"ל אלא התם בצא וקדש לי כו' דהוי לחומרא וס"ל דמכח חזקה זו אף שאינו בידו של שליח יש להחמיר מן הדין אבל בעלמא להקל אפי' הרמב"ן מודה דלא אתמר הך חזקה אלא בשליחות שהוא בידו של שליח לגמרי לא בשליחות שתלוי בדעת אחרים. עוד כתבו התוס' ז"ל בפ' בכל מערבין דל"ב ד"ה רב ששת כו' בשם ר"י ז"ל דהא דאמרי' בפ' התקבל דלקולא לא אמרינן חזקה שליח ע"ש היינו בכה"ג דהתם דצא וקדש לי אשה וכגון ההיא דבעל אומר לגירושין כו' דליכא למיחש שיבא המשלח לידי עבירה אבל היכא דאיכא למיחש שיבא המשלח לדבר עבירה אפי' לקולא אמרי' חזקה שליח ע"ש ולס' ר"ת דהלכתא כר"ן דבדאורייתא לא אזלינן בתר חזקת שליח ע"ש להקל אפי' במילתא שאם יסמוך המשלח על השליח יעשה איסור אפ"ה לא אזלינן בתר חזקת שליח. ומורי זקני ז"ל הביא בס' הליכות אלי עוד כלל בזה בשם הגהות מיימו' תשו' דשייכי להלכו' קנין סי' כ"ב ז"ל תוס' דר' אליעזר ממיץ ז"ל ולענין ממון לא אמרינן חזקה שליח ע"ש ע"כ ולא ידענא מאי קמ"ל דאם הוא פוסק כרב ששת דפליג אר' נחמן וס"ל חזקה שליח ע"ש משום דקי"ל כרב נחמן בדיני וכר"ש באיסורי א"כ ממילא שמעינן דלענין ממון לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו דבאיסורא אמרו דהלכתא כוותיה לא בדיני ומאי קמ"ל. עוד יש כלל גדול בזה והוא מ"ש הרמב"ם פ"א מה' מעשר הל' ח' ז"ל האומר לחבירו הריני מעשר על ידך אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר אם לא יעשר ואם אמר בעל הכרי לחבירו עשר ע"י צריך לעמוד עמו וכתב מרן ז"ל שם שהוא ירושלמי פ"ב דמעשרות והטעם כיון דהשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשר על ידו חזקה שליח ע"ש משא"כ כשלא פתח הוא ע"כ שמע מינה דאף דקי"ל דלא מהני חזקה שליח שעושה שליחותו לקולא מ"מ היכא דהשליח פתח הוא תחילה לומר שהוא חפץ לעשות שליחות ההיא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ואפי' לקולא שהרי במעשר אינו צריך לעמוד