קהלת יעקב - ב שעד

על אשת חבירו שלא כדרכה פטור שנאמר ודבק באשתו ולא שלא כדרכה וביומא פ"ח אם תענה את בנותי שלא כדרכן וכן וישכב אותה ויענה אז"ל וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה והביאוהו התוס' ז"ל פרק ד' מיתות שבמקום הנאה כלפי לייא שנצטערת שלא כדרכה אמנם בפרק קמא דקדושין דף כ"ב ע"ב פריך ז"ל שלא כדרכה מאי איכא למימר א"ר אחא מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרוייהו הרמ"ז בספר גופי הלכות סימן קנ"ג: אות ו (עה) ולד במעי אמו בפרק הערל דף פ' ע"א עבד רבה תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למד"ה ואשתהי י"ב חדש ולא אתא ואכשרא דולד במעי האשה משתהי י"ב ירחי וכ' מהריק"ו ז"ל בשורש ק"ג שכן דעת הפוסקים שהולד כשר והאשה מותרת לבעלה והתוס' בנדה דף ל"ח ד"ה שיפורא גרים כו' כתבו דלא קי"ל כרבה תוספאה דפ' הערל דולד משתהי י"ב ירחי ע"ש והתם בפרק הערל אמרו דטפי מי"ב ירחי לא משתהי ואי אישתהי הולד ממזר והאשה אסורה. ואני שמעתי חוקרים בזה במ"ש בסדר עולם דמני התם זמן זמניהם של לידת השבטים בפ' ויצא ואתמר התם דיששכר נולד בעשרה באב שלפי הנראה מהכתובים עיבור לאה מיששכר במעשה הדודאים הי' בימי קציר חטים דהיינו תמוז א"כ על כרחין לומר די' באב דאמר בסדר עולם צ"ל דהיינו באב דלשנה האחרת הבא אחריו א"כ נמצא ששהא י"ד חדשים במעי אמו. ואין לנו לומר כדברים אלו וכיוצא בהן שעתה נשתנו העניינים וכיוצא בזה כתב מרן הקדוש בב"י באה"ע סס"י קע"ח ובסימן קנ"ו הביא תשו' הרשב"ץ ז"ל בהא דאמרינן בפרק יוצא דופן יולדת לתשעה יולדת לשלמים ולא למקוטעין דרבים היו תמהים על זה שהחוש מכזיב זה והתוס' כתבו שעתה נשתנו העניינים כמו שאמרו בפ"ג דבכורות פרה וחמורה אינן יולדת אלא לג' שנים ועתה יולדת לב' שנים וכן תמצא בהרבה דברים עכ"ל

(עו) ויתור אמרינן בשלהי ח"ה ויתור במורד הנאה שרי דאהילוך לא קפדי אינשי כתב המרדכי בשלהי פרק ח"ה דהיינו דוקא בחצר אבל בבית לאו ויתור הוא דאהילוך דבית קפדי אינשי: אות ז (עז) זוזי דאינשי אינהו עבדי לי' ספסירותיה הכי איתא בפ' הרבית דף ס"ג ע"ב עלה דאמרי' פוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו דמאי מהני לי' דמצי א"ל אי הוה לי זוזי בידי הוה מזביננא בהיני ובשילי בזולא ופריך והא בעי למיתב זוזי לספסירא א"ר אשי זוזי דאינשי אינהו עבדי' לי' ספסירותיה כלו' דאין זו הנאה שמשתכר דמי הסרסור בהקדמת המעות דזוזי דאיניש עבדין לי' ספסירותיה דאמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו התבואה

(עח) זנאי בפרק בתרא דנדרים דצ"א ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא אתא גברא סליק נואף איתיב בכלאי בבא הוה מחתן תחלי תמן וטעימנון חיווס בעת מאריה ביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאנתתא א"ל ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעימנון חיויא. אמר רבא אנתת' שריא חי איתא דעבד איסור' ניחא ליה דליכול ולימו' דכתיב אנשי דמים נאפו ודם בידיהם ופרכי' פשיט' ומשני מהו דתימ' איסור' עבד והאי דא"ל דניח' ליה דלא נימות בעל דתהוי אנתתיה עילויה מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קמ"ל דלא אמרי' הכי ואתתא שריא וכתבו התוס' משום דנואף אינו יודע זה וניח' ליה דנימות בעל כדי שישתנה בפרהסיא

(עט) זהירי אינשי באיסור' ולא זהירי בתנאה. פ"ב דנדרים אתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר א"ר יאודה א"כ אל ישן היום שמא ישן למחר ר"ן אמר ישן היום ולא חיישי' שמא ישן למחר ומודה ר"י באומ' קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שישן היום מ"ט כי לא מזדהיר איניש בתנאה אבל באיסור' מזדהיר

(פ) זהירי אינשי באיסור קל מאיסור חמור עיין מ"ש במערכת אות א' סי' ל"ח

(פא) זהיר איניש בשטרי ג' שני טפי לא מזדהר הכי אמרי' בפרק ח"ה דכ"ט ע"א בטעם החזקה דהוי בג' שני אמר רבא טעמ' משום דשתא קמיית' מזדהיר איניש בשטרי תרתי ותלת מזדהיר טפי לא מזדהיר

(פב) זבינא כי קא זבין איניש בפרהסיא זבין בב"ב דע"ב מלוה אזבינ' קא רמית מלוה כי יזיף בצנעא קא יזיף כי היכי דלא ליתזלי נכסים עליה זביני מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דליפוק לה קלא ועיין אות העי"ן ס"י

אות ח (פג) חזקה שליח עושה שליחותו עיין בתשו' מהר"ם סי' ש"פ ותשו' מיימוני' הל' קנין סי' כ"ג הכי אתמר בקנת מקומות נענין עירוב אתמר בפרק כיצד מערבין דנ"א ע"ב נתן חת העירוב נפיל או לקוף והוליכו אין זה עירוב ואם אמר נאחר לקבלו הימנו ה"ז עירוב ופרכי' ודגמ' נא מקבל ליה מיניה ומשני' ח"ר יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו ופסקו הטא"ת בסי' ת"ט ואתמר נמי לענין שליח קדושין בפ"ק דנזיר די"ח ע"ב פ"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעונם מ"ט חזקה שליח עושה שליחותו וכיון דלא פריש ליה הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה ופסקו בטא"ה סימן נ"ד אמנם בגיטין בפרק התקבל דס"ד ענה דאמרי' בעל אמר לגירושין ושנית אמר נגירושין והיא אומרת נתן ני ואבד חין דבר שבערוה פחות מב' ופריך מהך דהחומר לשלוחו צא וקדש ני אשה סתם כו' אלמא חזקה שליח עושה שליחותו ומשני ה"מ לחומרא אבל לקולא לא אמרי' חזקה שליח ע"ש. ולפ"ז צריך לומר דההיא דעירובין דקי"ל חזקה שליח ע"ש ספי' לקולא היינו משום דעירוב הוי מדרבנן דבמילת' דהוי מד"ס סמכינן אחזקת שליח ע"ש דאי נמי לא עביד לא חמיר איסוריה וכדאמרינן התם בפרק בכל מערבין ריש דף ל"ב אבל באיסור' דאוריית' לחומר' סמכי' אהך חזקה לקולא לא סמכינן וכן פסקו הרמב"ם פ"ב מהל' גירושין דין י"ב. ובשאר איסורים פסק ג"כ פ"ד מהל' תרומות דין ו' ז"נ האומר לשלוחו צא ותרום והלך לתרום ואינו יודע אם תרם וחם נא תרם ובא ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום שאין אומרים באיסורים חזק' שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר וחיישי' שמא אחר תרם שנא ברשות ע"כ ועיין בזה במ"א בטא"ח סימן פ"ט ס"ק י"ז. וחזי הוית למהרשד"ם ז"ל בתשו' חי"ד סימן רי"ד כתב על מה שנשאל על שפחה שהית' ביד ראובן שמכרה והוא לא הי' אנא שליח למוכרה ומכרה לשמעון בתנאי שלא ישרתהו אנא ז' שנים ונסתפק השואל חם יש נחוש שמא ראובן המוכר שלא הי"ל חלק בשפחה אלא הי' שליח שמא המשלח לא ח"נ למוכרה ע"ת אלא בהחלט והוא מעצמו עשה כן. והשיב ז"ל איני רואה מקום נחוש כלל ועיקר דקי"ל חזקה שליח עושה שליחותו וחזקה אלימת' היא זו דמהני אפי' לענין ערוה וכהא דכתב המרדכי בקדושין סרק האומר על ראובן ששלת שליח נקדש אשה ואמרו עדים שבשעת קדושין אמר השליח תהי מקודשת ני ושאלו את פיו למה אמר כן והשיב שאם אמר כן לא אמר בכונה אלא שטעה ופסק מהר"ם בתשו' דנאמן לומר שטעה מכח דחזקה שליח ע"ש והשתא ומה התם דאיכ' ריעות' ודמי והוא דבר שבערוה חמורה אפ"ה כתב דנאמן לומר טעיתי מכח הך חזקה הכא בנ"ד דליכ' שום ריעות' עאכ"ו דלית לן למיחש למידי אלא אית לן לאוקומי שליח בסתם