קהלת יעקב - ב שע

פירות (אמרי') כוך רחבו ו' טפחים ובהם מכניסים הארון והמת בארון

(סב) גזל בפניו נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצרי' בריש פ' אין דורשין עלה דמתני' דאין דורשין בעריות בג' מפרש ר' אשי אין דורשין בסתרי עריות בג' מ"ט סברא היא בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדיה רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלי וטרי בהדי אהדדי ולא ידעי מאי קאמר רבייהו ואתי למשרי איסורא בעריות ופרכי' אי הכי כל התורה נמי ופריק שאני עריות דאמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם אי הכי גזל נמי עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצרי' גזל בפניו נפיש יצרי' שלא בפניו לא נפיש יצרי' והתוס' ז"ל בפ"ק דסוטה ד"ח ד"ה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות כתבו ז"ל מקשינן מפ' אין דורשין דאמר עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצרייהו ולא קשיא דהתם הכי פי' מאחר שראה הערוה פעם א' שוב מהרהר אחריה לעולם אפי' שלא בפניה אבל מחמת שראה הנסקלת ערומה אינ' מהרהר באחרת ע"כ ועיין בס' הליכות אלי סי' קמ"ו ולע"ד צ"ע מההיא דמנחות פ' התכלת דאמרינן התם מעשה באדם אחד שהי' זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה אחת בכרכי הים שנוטלת ת' זהובים בשכר' שיגר לה ת' זהובים כו' כל המעשה הנז' שם והא התם דשמע ולא ראה ואש היצה"ר תוקד בקרבו

(סג) גיטול"א כתב הר"ב פ"מ ח"ב סי' צ' לענין עדות נהרג דגיטול"א ודאי לא מושלי אינשי כיון שהיא עשויה לחשבון שבינו לבין אחרים וכיוצא בזה כתב בח"ה סי' י"א דפנקס שכותב בו חשבנותיו עדיף מטבעת וכיס דלא מושלי אינשי ע"ש

(סו) גמירי איכא טובא בתלמוד שאינן הלכה למשה מסיני אלא מסורת מרבותינו ופה אזכיר קצת מהם בפ"ק דסוטה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות ובשבת דף צ"ב גמירי דכל טונא דמדלייא במוטות תלתא מלעיל ותרי תלתי מלרע ובפרק אלו נאמרין דל"ד גמירי דטונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי פירש"י טינא דמדלי איניש אכתפי' שהאדם עצמו מגביהו על כתיפו ואין אחר מסייעו אינו אלא תילתא דטעוני' שליש משאו שנושא כשמטעינו אחר וע"ש בתוס' ז"ל. ובפ' תפלת השחר אמרי' עלה דטעה בברכת המינין מעלין אותו ופריך משמואל דטעה ולא העלוהו ומשני שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה ודלמא הדר ביה אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא ואע"ג דכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול דהוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לא ורבא פליג התם בהך גמירי וסבר דצדיק מעיקרו נמי דילמא הדר ביה והא דלא אסקוהו לש"ה משום דהא אתחיל בה ובפ"ק דביצה ד"ז ע"א אמר רבינא גמירי תרנגולת כל היכא דאיכא זכר בהדה לא ספנא בארעא ואם בדק בקינה של תרנגולים מעי"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצ' מותרת בדאיכא זכר בהדה דכל שתשמישו ביום אינו נולד אלא ביום וליכא למתלי דספנא מארעא דהיא יולדת אף בלילה ע"ש

אות ד (סה) דעתו של אדם קרובה אצל בנו בב"ב פ' מי שמת דקמ"ב ע"ב א"ר יצחק המזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתינו האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה בעובר שלו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולכאור' איכא למידק בהו מההיא דפ' יש נוחלין דקל"א א"ל רב פפא לאביי בין למ"ד יסבון ובין למ"ד ירתון הא אין אדם מקנה דשלב"ל ואפי' לר"מ כו' ה"מ בדבר שישנן בעולם אבל לדבר שלב"ל לא אלא תנאי ב"ד שאני הכא נמי תנאי ב"ד שאני כו' ואי מזכה לעובר שלו שלב"ל מטעם שדעתו של אדם קרובה אצל בנו מאי איריא משום תנאי ב"ד ת"ל דדעתו של אדם קרובה אצל בניו ובנותיו. אבל הדבר ברור דלא אמרו אלא באשתו מעוברת אבל כשאינה מעוברת לא אמרי' בכה"ג דעתו של אדם קרובה אצל בניו שיהיו לו מאשתו וכ"כ כל הפוסקים כמפורש בטח"מ סי' ר"י וזה פשוט. ודע שכתב המבי"ט ז"ל ח"ה סי' של"ט שכל מה שתקנו חכמים לבן שיקנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כגון משיא אשה לבנו גדול בבית דקנאו בלתי חזקה וכן המזכה לעובר שלו וערב דכתובה דלא משתעבד משום דמצוה קעביד ואב לגביה בריה משתעבד משום דדעת האב קרוב' אצל בנו היינו דוקא האב ולא האם דבאם לא אמרינן דעתה קרובה לאקנויי כו' ורבינו הר"ב כנה"ג סי' ח"ן כתב בשם תשו' מהרש"ך ח"ג סי' פ' שכ' בדין המשיא את בנו גדול כשיטת המבי"ט דדוקא האב המשיא את בנו אבל לא האם המשיאה את בנה ע"ש ואיהו דידי' כתב בח"מ סימן ר"י על דברי המבי"ט וז"ל ואני אומר כיון דהטעם הוא מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"ה האם שאם זכתה לעובר שלה קנה ורמז שם תשו' הרב פ"מ ח"א סי' צ' שכתב גם הוא שהיא סברא מחודשת וכיון שהפוסקים סתמו דבריהם בודאי לא ס"ל הכי ע"ש. ואני תמהתי על הר"ב כנה"ג ז"ל איך לא זכר ש"ר תשו' הרב המבי"ט עצמו שהביא לנו הוא עצמו בסי' ר"ט בהגהת הטור אות כ"ט שכתב המבי"ט בח"ב סי' קל"ז שכשם שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומקנה לדבר שלב"ל כן מקנה דשלב"ל לבנו ולבתו ע"כ והמעיין בתשובה במקומ' יראה דנדון הרב שם הי' באם שהקנת' לבתה דשלב"ל וכתב דקנתה הבת מטעם דדעתו של אדם קרובה כו' נראה דהרב עצמו בתשו' ח"ב תבר לגזיזיה ועלה בהסכמ' כהסכמת הפוסקים שכתבו דין זה סתם. ואעיקרא דדינא איכא למידק עליה דרבינו בכנה"ג ז"ל שכתב ואני אומר כיון דהטעם הוא מפני שדעתו של אדם קרוב' אצל בנו ה"ה האם ולא הבינותיו שהרי כתב הטור בא"ה סי' נ"א דהא דרב גידל דאמר כמה אתה נותן לבנך כך וכך עמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנין באמיר' כתב דהיינו דוקא באב הפוסק על בנו או בתו אבל אשה שפסקה בשביל בתה אינו נקנה באמיר' והוא מהירושלמי וכ' מרן ז"ל שם הטעם משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ע"ש הרי דעם היות הטעם משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו עכ"ז אמרו דוקא אב ולא אם וכנראה דמהירושלמי הזה דן הרב המבי"ט ז"ל את דינו ג"כ לשאר דיני קנייה שתקנו חכמים לבן שיקנה מטעם דקרוב אצל בנו במשיא בנו ובמזכה לעובר ובערב לכתובת כלתו אלא שבתשו' ח"ב תבר לגזיזיה והסכימ' דעתו לדעת הראשונים ז"ל שלא חילקו באלה כי דברים אלו אין לנו בו אלא חדושו ובמקום שנאמר דוקא ולא לדמות מלתא למלתא שאם באנו לדמות דברים כאלה יצאו לנו משפטים אשר לא כן אלא בכיוצא בזה אמרו הבו, דלא לוסיף עלה. ומתשו' המבי"ט בחלק הב' למדנו דכי היכי דאמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו בנו לאו דוקא וה"ה דקרובה אצל בתו אבל בתשו' הרמ"ע מפאנו סי' ח"ן כתב בפשיטות אין דעתו של אדם קרובה אצל אחים ואפי' אצל אביו ואפי' אצל בנותיו. ולכאור' נראה דחיליה מדקדוק לשון המשנה אם תלד אשתי זכר דאוקימנא בעובר שלו משום דדעתו של אדם קרוב' אצל בנו ומשמע לי' דקרובה אצל הזכר ולא אצל הנקב' אבל בההיא דכתב הטור באה"ע סי' נ"א כתוב לאמר האב שפסק לבנו ולבתו כו' הן הן הדברים הנקנין באמיר' והתם הוי טעמא כדכתב מרן ז"ל משום דדעתו של אדם קרוב' אצל בנו. ועיין בתשו' שי למורא סי' מ"ג בפרטים אלו. כ' ה"ה ז"ל פ"ו מה' זכייה הל' י"ד דדעתו ש"א קרובה אפי' באשת בנן יותר מבתו הנשוא' ונ"ט מפני שעל בנו לפרנס'