קהלת יעקב - ב שסט

מימרו' ע"ש וזה גרם להרב שהעלים עינו היפה מדברי התוס' שם בפ' כל הנשבעים שעמדו כבר בשאלה זו שנשאל לפניו בין סתם אדם למוחזק בכך ולא שת לבו גם לתשו' הרשב"א ז"ל הנז' גם החילוק הא' שכתב לחלק בין הנעש' בפרהסיא כו' לכאורה איפכא מסברא דהואיל ומעיז פניו בפרהסיא כל העולם כאין נגדו וחזקתו שימסור וכן ראיתי דומה לזה בהגהות אשירי פרק זה בורר שכת' ז"ל איניש דסני לחבריה וא"ל בפני רבים אזילנא ומסרנא לך רשע הוא ופסול לעדות ע"כ נראה דסבר דאע"ג דאמרי' גזים איניש ול"ע כיון דא"ל בפני רבים ולא חש לכל מי שיעמוד לנגדו חזקתו שימסור ולא אמרי' בהא דגזים ול"ע. והנה בתשו' הרשב"א בחילוק הב' שכת' לחלק בין כשהתרו בו כעובדא דרב כהנא שהתרה בו וא"ל לא תיחוי ואמר אנא מחוינא ומחוינא לבין כשלא התרו בו, דבהא ודאי אמר עביד איניש דגזים ול"ע איכא למידק מעובדא דר' שילא דנראה דלא הית' שם התראה וקטליה ודוחק לומר דהיה שם התראה ובגמ' לא הזכירו. ושוב ראיתי לה"ה ז"ל שכת' בפ"ח מה' חובל עמ"ש הרמב"ם בדין המוסר דמתרין בו וא"ל אל תמסור ואם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מצוה להורגו וכל הקודם להורגו זכה וכתב שם ה"ה ז"ל ור' שילא אפשר שלא הי' לו פנאי ע"ש. ושבתי וראה בתשו' הריב"ש ז"ל סרל"ח אחר שהביא דברי הרמב"ם ז"ל שדעתו לחלק בין התרו בו ללא התרו בו כתב ז"ל ועובדא דר' שילא י"ל דגם בזה אפשר שהתרה בו ר' שילא אע"פ שלא נז' בגמ' אלא שלא הי"ל פנאי או אפשר שאין הנרד' הבא להציל א"ע בנפשו של רודף, צריך להתרות ברודף לפי שהוא בהול על נפשו להציל עצמו ולא חייבוהו להתרות אלא כיון שרוא' שבא להורגו ישכים הוא ויהפוך אל הרודף כו' ובשם הרא"ם ז"ל מצאתי כתוב דאפי' מאן דאית ליה דרודף צריך התראה היינו לגבי אדם אחר דעלמא אבל נרדף לכ"ע לא בעי עכ"ד והנאני ולע"ד יש לדקדק מתשו' הרשב"א הנז' דהכי נמי ס"ל כשיטת הרא"ה ז"ל מסיום דבריו שכ' שם וההיא דאמרינן בפ"ק דגיטין דשלח ליה מר עוקבא כו' ומאי קושיא הא התם איכא למימר דהואיל ולא התרה בהם מר עוקבא מש"ה א"ל דום לה' כו' ומאי דוחקיה דהרשב"א לאוקומה שהנהו לאו מסורות היו הפך משמעו' המעשה דקאמר מר עוקבא ובידי למוסרם למלכות דמשמע דבעא למדוד להם בעדתם שהיו מסורות ותיפוק ליה דר"א משום דלא הי' שם התראה ולא היה אפשר לו למר עוקבא להתרות משום דמצערו ליה טפי מש"ה אמר דום לה' כו' אבל נרא' דס"ל להרשב"א דאפי' מאן דאית ליה דרודף צריך התראה היינו לגבי אדם אחר דעלמא אבל נרדף לכ"ע לא בעי התראה וכדברי הרא"ה ואמטו להכי כת' דאותם דלא היו מסורו' דאלו היו מסורות אפי' בלא התראה הי' מותר למסרם ומיהו יש לדחות דאם באמת לא הוה אפשר לי' למר עוקבא להתרות הי' יכול למוסרם דלא גרע מעובדא דר' שילא שכתב ה"ה דדעת הרמב"ם בההיא דר' שילא משום דלא הי' לו פנאי להתרות וקטלי' ואם באמת הוה אפשר ליה למר עוקבא להתרות בהם אם הדבר הזה הי' מעכב הי"ל לר"א לאמר לו התרה בהם אלא עכ"ל דלאו מסורות היו ולא בני התרא' היו. עוד בתשו' מוהריק"ו שורש קפ"ו הביאה מרן ז"ל סי' ר"א כתב שהטוען שנתן לחבירו מפני שנזמו להביאו בערכאות ש"ג אין בטענתו ממש ולא מקרי אונס מהא דפ' כל הנשבעים דאמרינן עביד איניש דגזים ולא עביד וכתב בתשו' דברי ריבות ז"ל סי' קנ"ט דדוקא בנדון הזה דמחוסר מעשה להביא' בערכאות כתב מוהריק"ו דלא מקרי אונס דגזים איניש ול"ע אבל היכא דבשב וא"ת עושה כונתו כגון ראובן שמוחזק בנכסי שמעון וכובש אותם וא"ל לא אתן לך מאומה אם לא תעשה כך וכך לא אמרי' בהא עביד איניש דגזים ול"ע ובתשו' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סנ"ב כ' ז"ל בישר' דוקא שייך בי' למימר עביד איניש דגזים ול"ע אבל, בנדון דידן שהוא משומד כופר בעיקר גזלן ולא נאמן עביד ולא גזים מקרי וזה ברור ע"כ ועם כי דבריו א"צ חיזוק נלע"ד להביא ראי' לדבריו מדברי תשו' מיי' השייכים לסדר נזיקין סי' ז' הביא' מור"ם ז"ל ח"מ ספ"ו וז"ל וששאלתם על רחל שהיתה נשוא' לאחר והמיר ונתנה לו רחל חצי זקוק ע"מ שיגרש כו' ועתה היא תובעת כתובת' מפקדון שהי"ל לבעלה המומר ביד אחרים כו' אמנם נ"ל לפטור הנפקד מטעמא אחרינא כיון דהמומר גזים ליה אם לא ישיב לו הפקדון לא מחייב לממסר נפשי' כו' כדאשכחן בהגוזל בתרא כו' כ"ש הכא דהנפקד מחוייב להחזיר למומר פקדונו ולא מחייב להכניס גופו וממונו בסכנ' עבור הפקדון עכ"ל ואי אף במשומד שייך למימר עביד אינש כו' מה בכך דהמומר הוה גזים ביה הא אמרי' גזים איניש ולא עביד אלא עכ"ל דיש לחלק בין ישראל שגזים ובין מומר שגזים דבכה"ג לא אמרי' עביד איניש דגזים ולא עביד. ועל מאי דכתבינן לעיל בשם תשו' חוות יאיר ז"ל שכ' לחלק בין אמירה בעלמא אלך ואמסור לשאר דברים דעביד מעשה שבתי וראה למרן הב"י ז"ל בהל' דיינים סל"ד סל"ב שכתב על ההיא דהגהות אשירי ז"ל דפרק זה בורר שהבאנו לעיל שכתב דאיניש דסני לחברי' וא"ל בפני רבים אזילנא ומסרנא לך רשע הוא ופסול לעדות כתב מרן וז"ל נראה לי דהיינו במוחזק שעוש' כי עובדא דר' שילא פ' הרוא' או שהתרו בו כי ההיא דר' כהנא בהגוזל בתרא הא לאו הכי לא דעביד איניש דגזים ול"ע כו' ע"כ נראה דס"ל למרן דאפי' באמירה בעלמא דאמר אזילנא ומסרנא לך אמרי' עביד איניש דגזים ולא עביד שלא כדברי הר"ב חוות יאיר ז"ל הן אמת שנראה דהוא ז"ל נסתר מחמתו שכתב שם ז"ל ובסוף ס' הכלבו כתוב ז"ל אמר רב פלטוי מוסר פסול לעדות ולא מבעיא מוסר גמור אלא אפי' אדם מפורסם ומריב עם חבירו וא"ל אלך ואמסרך הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נחשב רשע ופסול לעדות וה"ה לשבוע' ובס' בדק הבית למרן ז"ל שם סיים וז"ל וכ"ש בזמן הזה שאף המוחזקים בכשרות לא משמע להו דאיכא איסורא באמירה בעלמא ע"כ ושי"ל דכוונת מרן שהביא בסוף דבריו הא דס' הכלבו הוא לומר דלפי דבריו אין אנו צריכים לחילוקים שכתב בהדיא בהגהות אשירי ואפי' לא התרו בו ואפי' אינו מוחזק באמירתו נפסל וק"ל

(ס) גופי של אדם שיערו חכמים ג' אמות בעירובין פ' מי שהוציאוהו דמ"ח ע"א הני ד' אמות דשבת היכא כתיבא כדתניא שבו איש תחתיו כתחתיו גופו של אדם ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו א"נ כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו ורבותינו בעלי התוס' ז"ל הקשו על זה דא"כ אמאי בעינן גבי היזק ראיה מחיצ' ד' אמות בפ' השותפין כו' ותי' דהא דשיערו חכמים דגופו של אדם ג' אמות היינו בלא ראשו ושיעור מקוה דהוי אמה על אמה ברום ג' אמות לאו משום שלא יהא גובה האדם יותר מנ' אמות אלא משנכנס במים המים עולין וגם ירכין ראשו קצת והא דכתיב בתרגום מגלת אסתר פרשנדתא איצטליב על תלת אמין וכן כולם התם קטועי ראש הוו וכ"כ בשבת דף צ"ב ד"ה אשתכח

(סא) גברא באמתא יתיב כך שיערו חכמים בפ"ק דסוכה ד"ז ע"ב ובכמה דוכתין דמקום האדם הוי רחב אמה והתוס' ז"ל ביומא פרק א"ל הממונה דף ל"א ד"ה אמה על אמה כו' כתבו בסוף הדבור ז"ל ואין להקשות כיון דגברא באמתא יתיב היכי טביל בכלי שאינו אלא אמה על אמה דאמתא באמתא היכי יתיב די"ל הא דאמרי' דמקום האדם הוי רחב אמה היינו כשהוא לבוש תדע דגבי כוכין אמרי' בפ' המוכר