קהלת יעקב - ב שסח

ת"ר א' מן האחים שנטל ר' זוז ללמוד יכולים האחים לומר לו אם אתה אצלנו יש לך מזונו' אם אין אתה אצלנו אין לך מזונות ופרכינן וליתבו ליה כל היכא דאיתיה ופרקינן מסייע ליה לרב הונא דאמר ברכת הבית ברובה ופרכינן וליתבו ליה לפי ברכת הבית הכי נמי וכתבו התוס' בשם ר"ח ברכת הבית ברובה שנר לא' נר למאה ויש מפרשים דמזלא דבי תרי עדיף וקשה דפריך בסמוך ליתבו ליה לפי ב"ה אטו אנן ידעי' כמה הוי וכמה נתברך הבית בגללו ואומר ר"ת אין ה"נ יכולים לידע כמה הוציאו בשנה ראשונ' וכמה הוציאו בזו ואין נר' לר"י שהרי אין כל השנים שוים במזל א'. וכיוצא בזה אמרינן בפ' הנושא את אשתו דק"ג לענין מזונות האלמנה מן היתומים ע"ש

(נד) בזיונא דאינש בפ' נגמר הדין דמ"ה בפלוגתא דרבנן ור"י דלר"י האשה נסקלת ערומ' אלא שמכסין שני פרקי' לפניה ולאחרי' ולרבנן אין האשה נסקלת ערומ' ואע"ג דבסוטה בעינן ונוסרו כל הנשי' הכא דמקטלא אין יסור גדול מזה ופרכי' וליעביד בה תרתי ומשני משו' ואהב' לרעך כו' ברור לו מיתה יפה ובעי תלמודא לימא דר' נחמן תנאי היא דהא לר"י עבדינן לה בזיונא ומיתה ומשני דכ"ע אית להו דר"ן דאמר ברור לו מיתה יפה והכא בהא קמפלגי רבנן סברי בזיונ' דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה כלומר שגדול בעיניו טפי מניחא דגופי' הילכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופא ולא תבזה אותה להפשיט' הילכך זו היא ברירת מיתה יפה ור"י סבר ניחא דגופיה עדיף מבזיוניה: (נה) ביעותתא בשבת בפרק כירה דמ"א א"ר זירא אנא חזיתיה לר"א שהניח ידיו כנגד פניו של מטה ולא ידענא אי נגע אי לא נגע פשיט' דלא נגע דהא אסור לאחוז באמה ולהשתין אמר אביי עשאוה להא דר"א כבולשת דתנן בולשת שנכנסה לעיר כו' בשעת מלחמה חביות פתוחו' וסתומות כולן מותרים לפי שאין פנאי לנסך אלמא כיון דבעיתי לא מנסכי ה"נ כיון דבעית לא אתי להרהורי והכא מאי ביעותא איכא ביעתותא דנהרא

(נו) בעילה ביבמו' פ' בית שמאי דף קי"ג היבמה שאמר' בתוך ל' יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לאחר ל' יום מבקשים הימנו שיחלוץ ומפרשינן התם טעמא דעד תלתין יום מוקים איניש אנפשיה מלבעול הילכך היא נאמנת לאחר ל' יום כשאומר בעלתי הוא נאמן דטפי מתלתין יום לא מוקים איניש אנפשיה מלבעול והתם מייתי בהא פלוגתא דר"מ ור' יוסי ע"ש. ועיין בזה במה אנ"ח ח"א סי' צ"ז וצ"א ובשלטי הגבורים שם בפ' ב"ש כתב בשם ריא"ז שאם מתחל' טענו שניהם שעדיין לא בעל אע"פ שנתייחד עמה בעדים נאמנים לומר שלא בעל ונפטרת בחליצה לבד ונראה בעיני שאין לו' כן אלא תוך ל' יום אבל לאחר ל"י שכב' הוחזקו כמו איש ואשתו אינן נאמנים להכאי' החזק' להקל אלא צ"ג וחליצ' ע"ש

(נז) בוצינא טב מקרא בשלהי פ' בתרא דסוכה עלה דחילוק לחם הפנים ונימא דל בדל אמר אביי בוצינא טבא מקרא וכתבו התוס' כי כך היא המדה שאוהב אדם דבר מועט לאלתר מדבר מרוב' לאח"ז ובכתובו' דפ"ג ע"ב ואימא מפירי סליק נפשיה אמר אביי בוצינא טב מקרא וע' בתשו' ש"א סקכ"ב ד"צ ע"ד בהשגותיו על מהרימ"ט ז"ל

(נח) בריה שאין לה עצם אינה מתקיימת י"ב חדש כתבתי באות הכ"ף כל בריה כו'

אות ג (נט) גזים איניש ולא עביד בפ' כל הנשבעים דמ"ו א"ר, נחמן האי מאן דנקיט נרגא בידיה ואמר איזיל וא קטליה לדקלא דפ' ואשתכח דקטיל ושדי לא אמרי' דהוא קטליה מ"ט עביד איניש דנזים ולא עביד. שמעינן מהא דאפי' דאשתכח כמה דגזים ואמר למעבד אפ"ה אמרי' עביד איניש דגזים ולא עביד ותלינן באחר. וזה פשוט לאפוקי מי שטעה בזה להורות דכיון דאשתכח ממש כמה דגזים ואמר דלא אמרינן גזים איניש כו' ותלינן ביה דוקא והך סוגיא הויא תיובתיה. והתוס' ז"ל כתבו שם וז"ל פי' הרוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק לכך לא וכן נראה ע"כ כונת התוס' בזה פשוטה שבאו לתרץ מה שיקשה על זה מההיא דאמרי' בפ' הרואה בעובדא דרב שילא כשאמר ההוא גברא איכא גבר' ביאודאי דדאין דינא ולא נקיט רשותא כו' אמר איזיל ואימא להו כו' מחייה בקולפא דפרזלא וקטליה. ואמאי לא אמרינן עביד איניש דגזים ול"ע ואמאי קטליה. ובפרק הגוזל בתרא נמי אמרי' ההוא גברא דאחוי תיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א"ל לא תחוי א"ל אנא מחוינא ומחוינא קם רב כהנא שמטיה לקועיה מיניה כו' ולא חש להא דאמרינן עביד איניש דגזים ולא עביד. וניחא ליה לרוקח ז"ל לחלק דלא אמרו עביד איניש כו' אלא בסתם אדם אבל במוחזק לכך אמרינן גזים ועביד והיינו דר' שילא ודר' כהנא וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' קפ"א ז"ל המוסר כנחש והקודם להורגו זכה ומה שאמרת היאך הורגים אותו מס' דעביד איניש דגזים ולא עביד. אם רגיל איניש כך מה שאומר לעשו' כאלו עשה ואפי' מי שאינו רגיל לעשות בכך אלו הכרנו בו שהוא רוצה לעשות כההיא דרב כהנא שאמרו והתרו בו לא תיחוי והוא העיז ואמ' מחוינא ומחוינא הרי הוא כאלו ידענו בבירור שיעש' ואף על הס' נהרג וההיא דאמר' בפ"ק דגיטין דשלח ליה מר עוקבא לר"א בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכו' מהו והדר שלח לי' תו מצערין לי' טובא ואפ"ה א"ל דום לה' והתחולל לו. הנה לאו מסורו' היו ולא היו מצערין אותו בכך אלא בדברי' או בנזיקים אחרים שאלו מסורות היו מותר הי' למוסרן ומצוה ע"כ הנה תחי' דברי הרשב"א אלו ברור לחלק בין סתם אדם למוחזק ורגיל בכך כשיטת הרוקח והתוס' ז"ל ומהתימה מהר"ב ש"י שכתב בתשו' דף פ"ב ז"ל ואע"פ שכתבו התוס' שם פי' הרוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק בכך לא אין מכאן סיוע לשמעון כלל שלא ראיתי חילוק זה של הרוקח בשום פוסק וסברת הרוקח בזה יחידאה ע"כ ותמהני איך העלים עינו היפה מתשו' הרשב"א הנז' שחילק כחילוק הרוקח והתו' ז"ל ומי לנו כהרשב"א ז"ל שכתב בתשו' מהרשד"ם ח"מ סקע"ד שמעתי מפי מורי ז"ל שהי' שוקל סברת הרשב"א כמעט כרוב שאר הפוסקים והמוחזק יכול לומר קי"ל כרשב"א אע"ג דכתב הרב ב"י ז"ל דלא נקטינן כהרשב"א נגד הרי"ף והרמב"ם ועיין עוד שם ריש סימן רמ"ט וע' במרן הב"י בה' דיינים סי' סל"ד דייחס ס' זו גם להגהות אשירי ז"ל ע"ש. ובתשו' הרב חוות יאיר ראיתי בהשמטו' דף רכ"ו ע"ב כ' ז"ל נשאלתי וכי חמור אלך ואמסור מאומר אלך ואהרוג לפי שאפי' התרו בו כמה התראו' ועומד בדבורו אין ממיתין אותו ואפי' גבי ממון אמר אלך ואגזריה לדקליה דפ' קי"ל עביד איניש דגזים ולא עביד כדאיתא בפ' חזקת הבתים דל"ג ע"ב וי"ל דשאני דבר הנעשה בפרהסיא ואפשר שיעמוד מנגד הוא או אחרי' מש"ה אמרי' גזים ולא עביד ויותר נ"ל דשאני מוסר דלא עביד מעשה וקיל בעיני דאינשי אבל בשאר דברים דעביד מעשה דפשוט לכל איסורו אפי' אומר אלך ואעבוד ע"ז אינו חייב מיתה ע"כ. וטוב עין בעיניו יראה דאגב שיטפיה לא דק במה שכת' כדאי' בחזקת הבתים דמההיא שמעתתא לא שמעינן דעביד איניש דגזים ול"ע ואדרבא משם מוכח איפכא דהא ההיא דפרק חזקת הבתים אמר הכי א"ר יאודה האי מאן דנקיט מגלא ואמר איזיל אגזריה לדקלא דפ' דזבניה ניהלי מהימן לא חציף איניש דגזי' דלאו דילי' ושמעת' דשמעי' מינה דעביד דגזים איניש ולא עביד היא מימרא דרב נחמן בפרק כל הנשבעים כרשום לעיל ושם יישבו התוספות הב'