קהלת יעקב - ב שסו

גבי אשה אם עשויה שלא להשביע את בניה שדעתה קרובה אצל בניה או לא אמרו חכמים סברא זו רק באב ועיין מה שכתבתי בזה באות הדלי"ת במדה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו בשם תשו' המבי"ט

(לג) אדם עשוי למכור נכסיו ע"י שליח בפ' חזקת הבתים עלה דאנא בשכוני גוואי הוינא כו' דפי' הרי"ף ז"ל דה"ק לי' לא הוינא בהדך במתא בההי' עידנא דאת טעין דזבינתא מנאי כו' והרא"ש ז"ל פלפל בזם ע"ד הרי"ף ובסוף דבריו כתב ז"ל ומיהו גם אין זה מתיישב על לבי דמעשים בכל יום שאדם עשוי למכור נכסיו על ידי שליח הבא בהרשאה ואם הי' במקום שהשיירות מצויות אמאי לא הויא חזקה ע"כ. וגם הרמב"ן השיג על הרי"ף מטעמא דשניהם עשויים לעשות שליח וכן הטור בסימן קמ"ו כתב וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שאם הוא במקום שהשיירות מצויו' הוי חזקה וא"א להביא ראי' שהמערער הי' כאן שאפשר שמכר' ע"י שליח שמעשי' בכל יום שאדם מוכר נכסיו ע"י שליח שבא בהרשאתו

(לד) אדם טועה. בפרק היו בודקין א' אומר בשלש וא' אומר בה' עדותן בטלה דברי ר"מ ר"י אומר עדותן קיימת ומייתי לה בפ"ק דפסחים דף י"א ואיכא התם בגמ' ב' לישנא ובלישנא בתרא אמרינן דלר"י אדם טועה שעה ומשהו ופריך עלה רבא ומוקי לה דנר"י אדם טועה ג' שעות חסר משהו לר"מ אדם טועה ב' שעות חסר משהו ומדמינן בדיקת העדים לחמץ בפסח ואר"נ עלה הל' כר"י ופרש"י דתולין כל ה' כמ"ש רש"י שם משמע דלענין עדות אין הלכה כר"י וכ"כ הרמב"ם פ"ב מה' עדות אמר א' בב' שעות ביום והב' אמר בג' שעות עדותן קיים שדרך העולם לטעות שעה א' אבל אם אמר א' בשלש ואמר א' בחמש עדותם בטלה ע"כ ולענין חמץ בע"פ פסק כר"י דאדם טועה ב' שעות הילכך תולין כל חמש וכתב הרדב"ז סימן נ"ו דטעמא דפסקא הוא דאי תלינן טעותא כולי האי נמצא אתה מצרף עדותן והורג את הנפש אבל לגבי חמץ כל מאי דמרחקינן להו טפי עדיף שלא יבאו לידי איסור תורה. ושם בדף י"ב ע"ד כתב דשעה וחצי קרי אינשי כשתי שעות ע"ש ותוס' ז"ל שם בפ"ק דפסחים ד"ה זה אומר כתבו דאע"ג דאמרי' בפ' סורר ומורה דרובא דאינשי עבידי דטעי בעיבורא דירחא מ"מ בתרי עיבורי לא טעי אינשי ושם בד"ה א' אומר כו' כתבו דאינשי דמדקדקי שזה אומר קודם הנץ החמה וזה אומר לאחר הנץ החמ' כיון דמדקדקים בהנץ לא טעי אינשי משא"כ בשעות שאם לא דקדקו אלא בשעות טעי דאין בני אדם בקיאין בשעות והראשונים ז"ל האריכו בפרט זה וגם לאחרונים עיין באורך בתשו' פרח מ"א סי' ק'. ועיין מהרימ"ט א"ה סי' ל"ד כ' מהריב"ל ס"ד דף ך' ע"א על העדים שהעידו שהי' נראה להם כשראו ליבם או ליבמה שהיו מוטלין שהיו כבן שנה וחצי בשנת כו"כ לאו עדות גמור הוא ועבידי אינשי דטעי בחצי שנה ועיין בתשו' משפט צדק ח"א סי' ס"ה

(לה) אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש במילי דאית בהו כפרה דלא ממנע איניש לאתויי חטאת להתכפר פ"ג דכריתות דפ"ד

(לו) איסור טומאה חמיר להו לאינשי משאר איסורים כדי שלא יפרשו אחרים מהם וה"ט דאמרו דגזרו חכמים בעורות של אדם כדי שלא יעשה אדם עורות אביו שטיחין וקשה עלה מאן דלא חש לכבוד אביו ואמו לא חייש לטומא' אבל היה טעמו משום דחמיר להו לאינשי איסור טומאה טפי. תשו' הרדב"ז ח"ב סי' רס"ג

לז) איסורא דרבנן לא זהירי ביה אינשי ה"ה ז"ל פ"ה מה' אישות הל' ד' וע' בהל' מלוה פ"ד הל' י' וקשה דהא בפ"ק דכתובות אמרי' דחמיר להו לאינשי איסור אבילות דאינו אלא מדרבנן מנדה שהיא בכרת ובפ' הנזיקין באתריה דר"י חמיר להו שביעית טפי משבת וע' בתוס' סוטה דף ז' ד"ה אמר להו כו' שכתבו דאשכחן דוכתין סגיאין דחמיר להו לאינשי איסור קל ומסתפו מיני' טפי מאיסור חמור כגון בפ"ק דכתובות דחמיר להו אבילות דלא הוי אלא מדרבנן מנדה שהיא בכרת. ואשכחן איפכא בריש פ"ק דביצה דאמר האי דקיל בעי הרחק' דקאמר שבת דחמיר סתים לן כר"ש יו"ט דקיל סתים לן כר"י אלמא זימנין בדילי מקילת' טפי מחמירת' וזמנין איפכא ועיין בת"ה סימן נ"ר ולפי דברי התוס' ז"ל אין משם ראיה להחליט ולומר דאיסורא דרבנן לא זהירי ביה אינשי דזימנין זהירי באיסורא דרבנן מאיסור חמור דאורייתא וחכמים אמרו דבזו זהירי אינשי ואין אדם עושה בעילתו זנות. ועיין בהר"ן פרק שני די"ט אההיא שכתב ומהא משמע דלרבות מותר כו' כתב בשם ר"י דבשבת דאיסור סקילה גזרו י"ט דאיסור לאו הקלו ועיין בהר"ן פ' יה"כ גבי חולה דהקש' דנאכילהו נבילה שהוא איסור לאו ולא נשחוט דהוי איסור סקילה וע' ביבמו' דף קי"ט ע"א אמר רבא מכדי הא דאוריי' והא דאוריי' מה לי איסור כרת מ"ל איסור לאו וה"נ אמרינן בפ' הערל דפ"ב ע"א. כתב הר"ן בפרק יה"כ בשם הראב"ד דחולה שיש בו סכנה דשוחטין לו והק' הר"ן דלמה לא נאכילהו נבילה שהוא איסור לאו דעדיף מלשחוט שהוא איסור סקילה ותי' דנהי דאיסור נבילה הוא איסור לאו ושבת איסור סקילה מ"מ איכא חומרא אחרת בנבלה שהאוכל' עובר על כל כזית וכזית שבה אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד איסור הוא דאיכא ומש"ה לאוין הרבה דנבלה לא מקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת אע"ג דהוי איסור סקילה ע"כ ועיין בהר"ב פרשת דרכים ז"ל דף מ"ב ע"ב מה שכ' בזה ועיין להתשב"ץ ז"ל

(לח) אכילת חזיר בשר לאו ארחי' הוא לענין נזיקין בפ' אכילת קמא דב"ק דחשיב חזיר שאכל בשר אכילה ע"י הדחק והתוס' בפ"ק דפסחים דף ט' ד"ה בבשר הקשו ממאי דאמרינן התם גבי מדורות הגוים טמאים משום נפלים וכל מקום שחולדה וחזיר יכולין להלוך א"צ בדיקה אלמא דחזיר נמי ארחי' בבשר ותי' בשם ר"מ דהיינו דוקא בשר נפלים דרכיך

(לט) ארבעה אמות ששיערו חכמים להרחיק מחלונו של חבירו כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן בסי' קנ"ד מחודש כ"ד הוא שיעור מוחלט שכך שיערו חכמים שבכך די לו וכל שהרחיק ד' אע"פ שמאפיל אינו צריך להרחיק יותר וכל ששיערו חכמים כך הוא כמו שאמרו בארבעים סאה הוא טובל במ' סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול ע"כ

(מ) אבא לגבי ברא אחולי אחיל בפ' יש נוחלין דף קל"ו ע"ב גבי כותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה אם מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב פלוגתא דר"י ור"ל, לר"י לא קנה לוקח משום דקנין פירות שי"ל לאב בחייו כקנין הגוף דמי ולר"ל קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ופרכינן והא אפליגו בה חדא זימנא ומצריך אמר לך ר"י אע"ג דבעלמא ק"פ כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סד"א אבא לגבי בריה אחולי אחיל גופא לגמרי וקנין פירות דאית לי' לא ליהוי כקנין הגוף קמ"ל ור"ל אמר לך אע"ג דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סד"א כל לגבי נפשי' אפי' במקום בריה נפשי' עדיפא לי' קמ"ל דאבא לגבי ברא אחולי אחיל וקי"ל כר"ל דאבא לגבי ברא אחולי אחיל ומן הסברא הזאת כתבו התו' בפ' השולח דף מ"ח ד"ה אי לאו דא"ר יוחנן כו' דאע"ג דבכל דוכתא לא קי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה קי"ל הכי משום דאבא לגני ברא