קהלת יעקב - ב שסג

ז"ל ח"ב סימן ה' דאפשר דע"כ לא קאמר הגאון ז"ל וסייעתו דלא הויא הודאה אלא בבריא אבל בש"מ הויא הודאה ע"כ עוד ראיתי במהריב"ל ח"א כלל ב' סימן י' דף י"ד כתב דאע"ג דקי"ל דאין אדם משקר בשעת מיתה עכ"ז אין אדם נאמן בשעת מיתה לומר דיש לו אחים או אין לא אחים ומוחזק דיש לו ולענ"ד מכאן ראי' לתשו' הרב משפט צדק ח"ב סימן ט"ו שכ' בהא דאין אדם משטה בשעת מיתה הני מילי בדליכא עדים מעידים הפך מה שאמר הש"מ בשעת מיתה ע"ש דלפי דברי מהריב"ל אף ע"ג דאין אדם משקר בשעת מיתה מ"מ במקום חזקה דהי"ל אחי לא מהני טענת דאין אדם משקר. א"כ כ"ש במקום עדים דעדים עדיפי מחזקה וכמ"ש התוס' בפ"ק דב"ב דף ה' ע"ב ד"ה מי אמרי' במקום חזקה כו' ומרן בסי' ל"ב כתב ונרא' לי שכל שהוא חולה מושכב על מטתו מקרי שעת מיתה לענין מ"ש אין אדם משטה בש"מ וכן אם הוא מסוכן אעפ"י שהולך על רגליו ונראה לי עוד שאם הודה בשעת מיתה אפי' קם על רגליו ותבעו חייב לשלם דהא אין אדם משטה בשעת מיתה ודבר פשוט הוא שהרי אם הוא היה יכול לטעון כן הוה טענינן ליורשי'. ורבינו הר"ב כנה"ג ז"ל צדד לומ' דהתוס' ז"ל בפרק זה בורר ד"ה כך אדם עשוי כו' נראין כחולקין על זה וס"ל דהא דאמרינן דאין אדם משטה בש"מ היינו דוקא כשמת מאותו חולי דסופו הוכיח על תחלתו דלא היה משטה ולכך אף לבניו טענינן אבל כשקם מאותו חולי איכא למימר אמת ויציב דאין אדם משטה בש"מ אבל החולה הזה נכון לבו בטוח שלא ימות מחולי זה דלב יודע מרת נפשו ולכך השטה אלו דבריו בקיצור

(יט) אין בעל הבית עובר בבל תלין גמ' שבועות דף מ"ה ב' חזקה אין ב"ה עובר בב"ת

(כ) אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום א' ויראו לו בב' ובג' מקומות בריש פ"ז דב"ב דק"ג לענין האומר לחבירו בית כור עפר פני מוכר לך והיו בתוך השדו' גאיות קטנים עמוקים י' טפחים או סלעים גבוהים י"ט אין נכללים בתוך הבית כור מהאי טעמא דאין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום א' ויראו לו ב' מקומות דאיכא טירחא בב' מקומו' טפי ממקום א' ופסקו הטור סרי"ח וע"ש דיניו

(כא) אין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק. בפ' חזקת הבתים ריש דף ס' ז"ל ולסתום לאלתר הוי חזקה שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק ופרש"י ולסתום אם החזיק ראובן בחנון ג' שנים בחצר השותפין ובא חבירו וסתמו שבנה כותל כנגדו והוא שותק לאלתר הויא חזקה לזה הסותם כו' שאין אדם עשוי שסותמי' אורו בפניו ושותק ומדשתק אודיי אודי ליה דכשלא כדין החזי' מעיקרא. ומצאתי בתשו' מהר"ם אלשי"ך ז"ל סימן ע"ב שכתב בתוך התשו' דלא מהני שתיקה במחילה אלא בהא דאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק ובהכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע עמהם ושתקה אבל בשאר מילי השתיקה לאו כמחילה דמי ע"ש. ורבינו מהרימ"ט בח"מ סימן מ"ה עמד בפרט הלז וכתב דודאי מחילה בלב לאו כלום הוא דהא קי"ל דברים שבלב לא הויין דברים כדאמרינן בפ' האיש מקדש ובכלן שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת וכן לענין ממונא בההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י כו' ועיקרא דמלתא בהכי תליא דודאי כל היכא דליכ' הוכח' למה שבלבו דברים שבלבו לא מידי הויין אבל היכא דאיכא הוכחא הויין דברים ושתיק' כמחיל' כדאמרי' בפ"ד דנדרים גבי נודרים להרגים ובלבד שיאמר בלבו היום אע"ג דבשאר נדרים סתמא לעול' משמע גבי אונסים שאני שהדבר מוכיח והילכך גבי אורה ליכא הוכחא דהא אין אדם רואה שסותמי' אורו בפניו ושותק וכן גבי אונאה דאמרי' בפרק הרבית עד מתי מותר להחזי' עד כדי שיראה לתגר ואם שהא יותר מכאן מחל דכיון שהיה יכול להראות לתגר ונתעצל ולא הראה ודאי מחיל ובכותב כל נכסיו לבניו בפני אשתו דמחלה כיון דיותר ממה שהאיש רוצה לישא כו' כי יהיב בעל קמי דידה ושתק' אנן סהדי דאחולי אחלה לקיים דבריו בשעת מיתה ובהניח בן וב' בנות ונשאת הראשונ' ואח"כ מת הבן דאמר ר"י שניה ויתרה כדאמרינן בפ"ק היינו טעמא דאנן סהדי דמחלה משום ריוח ביתא. אבל בעלמא היכא דליכא הוכחא הו"ל דברים שבלב ולא הויא מחילה. ועיין ברבינו כנה"ג סי' קל"ח ובמהדורא ב' סימן הנז' בפרט הלזה בארוכה

(כב) אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה ריש פרק הבית והעליה נפחתה העליה ואין ב"ה רוצה לתקן הרי בעל עלייה יורד למטה ומפרש התם בגמרא נפחתה בכמה רב אמר ברובה אבל בד' לא שאדם דר חציו למטה וחציו למעלה ושמואל אמר נפחתה בד' אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה וכן פליגי התם דף קי"ח גבי בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינה א' בג' ונפח' הרי בעל הגינ' יורד וזורע למטה דלרב נפחתה ברובה אבל בד' לא לפי שאדם זורע חציו למטה וחציו למעלה ושמואל אמר בד' אין אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה

(כג) אין אפטרופוס לעריות בפ"ק דחולין די"א עלה דבעי למילף דאזלינן בתר רובא דליתיה קמן ממכה אביו ואמו דאמר רחמ' קטליה וליחוש דלמא לאו אביו הוא אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילו' אחר הבעל ופרכינן ממאי דלמא כגון שהיה אביו ואמו חבושים בבית האסורים כלומר ששם בבית האסורים עברתו אמו ואין לחוש שמא בא עליה אחר ששניהם לבדם הוי עד שהוכר העובר ופרקינן אפ"ה אין אפטרו' לעריות

(כד) אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. פ"ק דכתובו' דף י' חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה ר' ולאלמנה ק' והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם אמר רבא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסיד' וה"נ מייתי לה בפרק האיש מקדש עלה דההוא דאמר לקריבאי והיא אמרת לקריבה כפתיה עד דא"ל לקריבה אדאכלי ושתי אתא קריביה באיגרא וקידשה אמר רבא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה דודאי לא נתרצ' האב כיון דטרח אבי הבת לעשו' סעודה והתוס' בכתובות ד"ט ע"ב ד"ה לא דקא טעין כו' כתבו דאלימא האי חזקה ואינו נאמן אפי' במגו. עוד שם בפ' המדיר דף ע"ה חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בידקו לענין נמצאו בה מומים דאם הביא הבעל שהיו בה מומים הללו קודם קדושין והיה מקחו מקח טעות כיון, שהכניסה לחופה דהוי שתית הכוס בידוע שבדקה דחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו והאי ראה ונתפייס הוא והתם אמרי' חזקה אין אדם מפייס במומין ופרכינן אי הכי ליהמניה כדמייתי ראיה דעד שלא תתארס היו בה מומים אילו דהא ליכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס כו' דהא איכא חזקה אחריתי דאין אדם מפייס במומין ומשני הכא איכא ב' חזק' העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה כו' והכא ליכא אלא חזקה חדא דאין אדם מפייס במומין וע"ש בתוס'

(כה) אין אדם דר עם נחש בכפיפה בפרק הכותב אמתני' דהמושיב את אשתו אפוטרופייא דא"ר אליעזר ה"ז משביעה אפי' על פילכה ועל עיסתה ותניא עלה אמרו לו לר"א אין אדם דר עם נחש בכפיפה דאמרה ליה הואיל ומשבע' לי על פלכי איני יכולה לסבול קפדנותך ועד"ז אמרינן לה גבי גברא בפרק המדיר תניא הי' רבי יאוד' אומר כל היודע באשתו