קהלת יעקב - ב שסב

דבעי' בדיקה שיהא בן ד' ואמרו שכחנו לבדוק אם היה גדול לא קשיא דהא השתא פיהם ענה בם דבקיאי בדין דבעי שיהא בן ך' אלא שאומרים שכחנו מלבדוק אבל בעלמא י"ל כמ"ש בסי' א' קמ"ט דבעי' דוקא עדים דבקיאי כסופרי הדיינים היכא דהוי דינא דלאו כ"ע גמירי ליה כנז' בדבריו שם. אלא דתשו' דהביא מרן בסי' רל"ה הנז' סותרת תשו' הנז' והר"ב כנה"ג סמ"ו בב"י אות פ"ד שמביא תשו' הללו דמשמע מינייהו דחזקה זו בסתם עדים וכתב דהריב"ש חולק על הרשב"א וחילק ביניהם שלא יהיו חולקים הריב"ש והרשב"א ע"ש ותמהני איך העלים עינו היפה מתשו' הרשב"א סי' אלף קמ"ט שהרשב"א עצמו לא השוה מדותיו בזה והן נסתר מחמתו ולא יכון החילוק שחילק ליישב תשו' הרשב"א הנז' ע"ש ולענין הלכה כתב הרב כנה"ג בסי' רל"ה בב"י אות כ"ב בשם מר"א מוטל הובאו דבריו במהרש"ח סי' כ"ט דמאחר דהריב"ש ז"ל דן כן לפני רבו ז"ל והודה לדבריו הכי פסקינן דלא אמרינן חזקה זו אלא בעדי' ידועים ומוחזקים כסופרי הדיינים. וכתב הרב בעל כנה"ג על זה ואני ממאן בזה דמאחר דהרשב"א הוא רב גדול ומובהק וס"ל דחזק' זו נאמרה בסתם עדים וכן נראה מדברי הרשב"א שהביא מהר"ר בצלאל ז"ל סימן כ"ה ומדברי הנ"י ז"ל וכן הסכימו מהרשד"ם ח"מ סי' רמ"ג ומהרש"ך ח"א סי' קס"ט המוציא מחבירו עליו הראיה. וכתב עוד שם בשם תשו' הרשב"א פ"י ה' קרקעות סימן ר"ב ז"ל חזקה זו לא נאמרה אלא בסתם אבל אם עדים מעידים שהי' פחות מבן ך' חזקה במקום עדים לא אמרינן ואפי' היו כאן עדים החתומים בשטר ומעידים בפירוש שהיה גדול הו"ל תרי ותרי ואוקי ארעא בחזקת מאריה ע"כ הנה דבריו ברור מללו דבמקום הכחשה לא נאמרו חזקה זו. ובהכי ניחא לי מה שהקשו התוס' בכתובות דף י"ט עלה דקטנים היינו אינם נאמנים כתבו שם בד"ה חזקה וז"ל הכא משמע דלא אמרינן מגו במקום חזקה ולרבנן אמרי' וצ"ע דבב"ב דבעי אי אמרינן מגו במקום חזקה ולא איפשיטא ע"כ ר"ל דתפשוט דאמרי' מגו אפי' במקום חזקה מדרבנן דהלכתא כוותייהו דסתם מתני' כותייהו. אמנם לפי דעת הרשב"א ז"ל דלא נאמרה חזקה זו אלא בסתם אבל היכא דאיכא הכחשה לא נאמרה. איכא למימר דמש"ה סברי רבנן הכא דאמרינן מנו להאמין העדים אפי' במקום חזק' משום דעדים גופייהו מרעי לחזקה וכל דאיכא ריעותא דהכחש' חזקה כמ' דליתא דמי ודוק ועיין בפרט חזקה זו בהרשב"א תשו' ח"ב למרחץ לא עבדי אינשי בספ"ק

דע"ז

(יג) אריסותא ישכור אדם מרחצו לגוי מפני שנקרא על שמו אבל שדהו לגוי מאי שרי דאמרי אריסותיה קעביד מרחץ נמי אריסותי' קעביד אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי

(יד) אין אדם עשוי לשקר מפני הנאת אחרים. בתשו' מרן הב"י ז"ל ס"ד דהא דאמרי' בפ"ב דיבמות ההוא דאמר לישראל קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטלינא לפ' בר ישראל כו' דלאו קושטא קאמר. היינו דוקא התם דהוה מטי ליה הנאה מההוא דיבורא אבל היכא דלא הו"ל הנאה מההוא דבור כלל איכא למימר דקושטא קאמר והכריח שם דאע"ג דמטי הנאה לעכו"ם חביריו א"ל דקושטא הוא לא הוה אמר דכל דלאומר גופיה לא מטי הנאה לא חיישי' דמשקר דאין אדם עשוי לשקר מפני הנאת אחרים ע"ש ובתשו' ת"א ס"ה

(טו) אין אדם מוסר הפקדון שבידו לאחר. כתב מרן ז"ל בתשו' סקי"ב דאע"ג דחיישי' לשאלה אם יש עדים שמסרו לפ' פקדון ואח"כ נמצא הרוג עם פקדון זה דיש להתיר לאש' הנפקד להנשא וסי' גמור מדאוריי' הוא דאין אדם מוסר הפקדון שבידו לאחר ואין לך סי' מובהק גדול מזה וע' בתשו' מהרימ"ט ח"ב סל"ה

(טז) אין דרכה של אשה לחזור אחר בתי דינין בפ' השולח דף מ"א הוי פלוגתא דת"ק ורשב"ג ז"ל תניא עשה שדהו אפותיקי לב"ח או לאשה גובין משאר נכסים רשב"ג אומר אשה אינה גובה משאר] נכסים] שאין דרכה של אשה לחזור אחר בתי דינים וע' בהרמב"ם ז"ל הל' מלוה פ' י"ח דין ד' וע' מ"ש התוס' שם בד"ה אשה אינה גובה כו'

(יז) אין אדם מערב דבר היוקר בזול כתב הרמב"ם סוף פי"ז מהל' מ"א ז"ל המורייס במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור ואם הי' היין יקר מן המורייס מותר וכיוצא בזה מורין בכל דבר שחוששים לו שמא ערבו בו הגוים דבר אסור שאין אדם מערב דבר יוקר בזול שהרי מפסיד אבל מערב הזול ביוקר כדי להשתכר ע"כ ונפקא מינה לחשש חלב טמא דבמקום דחלב חמור וגמל ביוקר מחלב בהמות כשרות דמורין להיתר לדברי הרמב"ם

(יח) אין אדם משטה בשעת מיתה. בב"ב פ' גט פשוט דף קע"ה בעי רבא ש"מ שהודה מהו צריך שיאמר אתם עדי או לא משטה בשעת מיתה או לא בתר דבעיא הדר פשטא אין אדם משטה בשעת מיתה ופסק' הטור בסי' ל"ב. כ' רבינו הר"ב כנה"ג בשם יש מי שכתב שצואת ש"מ בתנאי שלא הי' משפטי התנאים מקיימינן לה מהך טעמא דאין אדם משטה בשעת מיתה. וכיוצא בזה כתב מהרימ"ט בח"מ סס"י מ"ח מדברי הרמב"ן שבס' המלחמות שמעולם לא אמרו משפטי התנאים בש"מ שכל דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי בין במעשה בין בתנאי שלא יהא צריך לדקדוקי התנאים ותטרף דעתו עליו ע"כ. ונרא' דהרמ"ע מפאנו ז"ל לא ראה דברי הרמב"ן הנז' שכתב בסי' נ' ז"ל אבל מה שהתנה האב שלא תתקדש אלא ברשות האפטרופוס תנאי בטל הוא והמעשה קיים שלא הי' כאן משפטי התנאים ואע"ג דדברי ש"מ ככתובים וכמ"ד הבו דלא להוסיף עלה ותורת התנאי במקומה עומדת חקה א' לבריא ולש"מ ע"כ. ואני בער ולא אדע שכו"ל ס' יש מי שכתב דבש"מ לא בעינן תנאי כפול מטעמא דאין אדם משטה בשעת מיתה וכן לטעם הרמב"ן ז"ל שלא יהא צריך לדקדוקי התנאים ותטרף דעתו עליו דהא בפרק מי שאחזו דף ע"ה אמרינן אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ופריך התם ולימא לא יהא גט אם לא מתי ומשני בעינן תנאי קודם למעשה והדר פרכינן מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר מה התם הן קודם ללאו אף כל לאפוקי הכא דלאו קודם להן כו' הרי התם דבש"מ עסקי' ועכ"ז הצריכו כשמוסר הגט ביד האשה שיאמר דבריו בכל דקדוקי משפטי התנאים ושמא י"ל דבגט דאיכא איסור ערוה החמירו לכתחיל'. עוד זאת כתב הרדב"ז ז"ל סימן קע"ג על ראובן שקנה בית ואמר שקנה אות' להקדש שוב אינו נאמן לומר משטה הייתי ואמרתי שהיא של הקדש דבהקדש ירא הוא מחומר הקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וכן דקדקתי אני הפעוט כדברי הרדב"ז ממ"ש המרדכי ז"ל פרק זה בורר על מי שאמר לחתנו העשיר תלמד עם בנך ואני משלם לך פטור כיון דלאו עני הוא ובלא"ה חייב ללמד עם בנו ומצי למימר משטה הייתי בך ואע"ג דלא טעין טענינן ליה אע"ג דלא טענינן ליה בשאר משטה כמו שהביא מור"ם סימן פ"א נראה דאם הי' עני לא מצי טעין טענת השטאה כמ"ש הרדב"ז שם כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שאמירה לעני הוא כאמיר' לגבוה ובודאי לא משטה. עוד זאת הביא מרן ז"ל סימן ל"ב סברת הרב המאור וסייעתו דס"ל שהודאה בפני עד א' אין בהודאתו כלום ואפי' מודה וכ"ש אם כפר ביה וכתב בתשו' הרב משפט צדק