קהלת יעקב - ב שנט

ביה"כ שהוא י"ט שלא לעבור איסור דרבנן דהיינו קדשה כיון דאידי ואידי איסור דרבנן ע"כ. והרב קיימה מסברא דנפשיה והוא סברת ריא"ז ז"ל שכתב בשלטי הגבורים בפ' מי שאחזו שכתב שאם בא על גרושתו אחר שנישאת לאחר שנתאלמנה אינה צריכה גט דודאי בעילתו ב"ז ולא לשם קידושין שאם יבעול לשם קידושין לוקה. וכן כיוצא בזה כתב מהר"י הלוי ז"ל בסס"י י"ד בכהן שגירש ונתיחד עמה אף אם היו שם עידי יחוד ועידי ביאה וראו אותם והם ג"כ ראו את העדים אין לחוש כלל להצריכה גט דהרי טעמא דמלתא הוא דחיישינן שמא לשם קידושין בעל משום דחזקה אא"ע בב"ז א"כ בנ"ד אין מקו' לזה דהרי ע"כ בעילתו ב"ז דהרי הוא אסור בגרושה ובב"ז ודייק לה מלשון הרמב"ם בההיא דלנה עמו בפונדקית שכתב שחזקה אא"ע בב"ז שהרי בידו לעשותה בעילת מצוה דמשמע דדוקא היכא שיש בידו לעשותה בעילת מצוה אבל כל היכא דאין בידו לעשותה בעילת מצוה ע"כ הוי כזנות שהרי הוא אסור בה ועיין עוד במדה זו מה שכתבנו לעיל סימן א' ובספר בני יעקב דקע"ב ע"ג וע"ד והנמשכים

(ו) אין אדם עושה קנוניא על ההקדש. בפ' שבועת הדיינים דף מ"ב ע"ב א"ר הונא ש"מ שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא להקדש אמרי ה"מ ש"מ דאין אדם חוטא ולא לו. ופרש"י בשביל יורשים. והך מילתא הוי פלוגתא דתנאי בערכין דכ"ג דלר"א אדם עושה קנוניא על ההקדש ולרבי יהושע אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ואיכא התם ב' לישני לחד לישנא ע"כ לא פליגי אלא בבריא אבל בש"מ דברי הכל אין אדם עושה קנוניא עה"ק מ"ט אין אדם חוטא ולא לו וללישנא אחרינא מסיק דאפי' בבריא לכ"ע אין אדם עושה קנוניא עה"ק והרמב"ם פ"ז מה' ערכין פסק כלישנא קמא דדוקא בש"מ ליתיה להך חזקה מטעמא דאין אדם חוטא ולא לו ואע"ג דדרך הרמב"ם לפסוק כלישנא בתרא פסק כלישנא קמא מטעם ההיא דפרק שבועת הדיינים דקאמר סתמא דתלמודא ה"מ ש"מ אבל בריא לא.. והרמב"ן ז"ל במלחמותיו ס"פ גט פשוט כתב דהא דאמרינן א"א עושה קנוניא כו' דמיירי דהקדיש ע"ד רבים שאם הקדיש סתם אפי' אם אדם עושה קנוניא ע"ה ואפי' בבריא נאמן מגו דאי בעי מתשיל אכוליה הקדש כו' וכ"כ שם הרשב"א ז"ל בחידושיו ובתשו' כמו שהביא דבריו הש"ך בח"מ סי' רנ"ה סק"ד ועיין שם בסי' צ"ט סק"ד ועיין בפרט זה בס' בית שמואל א"ה סי' ק"ב ס"ק כ"ד. והרשב"א ז"ל כתב בתשו' סימן אלף מ"ז דאע"ג דא"א עושה קנוניא עה"ק אם הי"ל ב"ח וכתובת אשה אינו נאמן לומר מנה לפ' בידי ועיין בבני שמואל בביאורו לח"מ סי' מ"ז שהק' תשובה זו מתשובה אחרת להרשב"א הבואה מרן בא"ה סי' ק' ובתשו' הרב פ"מ ח"א סי' ס"ג האריך בזה ועיין מהרשד"ם ח"מ סס"י קס"ד ואה"ע סס"י ק"ס ומשפט צדק ח"ב סי' מ"ו. ובהא דאין אדם חוטא ולא לו כתב הרמב"ם פ"י מה' גירושין חכם שאסר אשה על בעלה או עד שהביא גט מח"ל או עד שהעיד לאשה שמת בעלה כו' שהדין בכל א' מאלו שלא ישאנה מפני החשד עכ"ז מותר לבן או לשאר קרובים שאין ארם חוטא כדי שיהנה אחר ועיין בתשו' מהריב"ל ח"ג סימן קי"ב בחקירה הה' והרד"ך בית י"ז ח"ה

(ז) אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. המדה הזאת הובאה בש"ס בכמה דוכתין בא"א שפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה מקודשת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה וכתב בתשו' תורת אמת סי' רי"ט דלישנא דאמרינן בפני בעלה לאו דוקא בפני בעלה אלא אפי' בעלה בעיר מקרי שפיר בפני בעלה ודייק לה מתוך תשו' הרא"ש ז"ל שהביא שם ושוב פקפק בדבר ולע"ד המעט הוא הרא"ש ז"ל לשיטתיה אזיל שכ' בנדרים בפרק ר"א (דף) עלה דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו ז"ל כתב ר"א ממיץ ז"ל אין מתירין לו אלא בפניו פי' מדעתו כמו אין חבין לאדם שלא בפניו ע"כ ובתשו' להרשב"א המיוחסו' להרמב"ן ז"ל כ' מסתברא לי דבכל מקום שאמר בפניו לא בפניו ממש ובמעמדו אמרו אלא בידיעתו ע"כ. ושבתי וראה במהריק"ו ז"ל שורש ע"ב דף ע"ג ע"א דדעתו לפי דברי התוס' בפרק האשה שלום דבעינן בפניו ממש ע"ש ומהתימה על מהרא"ש ז"ל שלא הזכירה. ועיין בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ק"ב דף ק"ט ע"ג שכתב דאפשר לחלק בין ארוסה לנשואה דאירוסין עבידי אינשי דמקדשי בצנעא ומשום הכי לא הויא העזה אלא דוקא כשפשטה ידה וקבלה קידושין דוקא בפניו אבל נשואין דלא עבידי בצנעא כל היכא דהוא בעיר הוי כבפניו ולזה הסכים מהרשד"ם א"ה סי' ל"ז אמנם מהרש"ך ח"א סי' כ"ח נראה דס"ל דאין חילוק ואפי' בארוסה אם היה בעלה בעיר כבפניו דמי. עוד כתב מהרא"ש ז"ל שם דמאי דאמרי' א"א שפשטה ידה וקבלה קידושין כו' לאו דוקא שהיתה א"א נשואה דשייך שפיר אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה אלא אפי' היתה ארוסה וקבלה קידו' מאחר בפני ארוסה אפ"ה שייך לומר אין אשה מ"פ בפני בעלה ודייק לה שפיר מסוגייא דס"פ המגרש עלה דההיא דשלחו ליה מבי רב לשמואל יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מאי כו' והעמידו הדבר על בורייה דאי מגלייא מילתא דקדושי מעלייא לא צריכא גט משני ופליגא דרב הונא דא"ר הונא א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מקודשת כו' והשתא אי איתא דשאני א"א מארוסה היכי פליגא והרי ההיא דשמואל בארוסה היא. וכ"כ הרשב"א ז"ל סי' תקס"ח ולע"ד יש לדקדק עוד כן מסוגיא דפ' האשה שלום דקי"ו היכי דמי קטטה בינו לבינה באומר' לבעלה גרשתני וליהמנא דחזקה און א"א מעיזה פניה בפ"ב ואי איתא דשאני א"א מארוסה לוקמא מתני' בנתארסה והלך עמ' למד"ה. ואגב זה ראיתי שם בתוס' ד"ה וליהמנא שכתבו בסוף דבריהם דכשתובעת כתובה אינה נאמנת בהך חזקה דאין א"א מעיזה בפני בעלה אלא דוקא לענין נשואין ע"כ ויפלא דא"כ מאי פריך הש"ס וליהמנא מדרב המנונא ועיין במוהריק"ו שו' ע"ב בזה. וראיתי עוד קצת חידושים בזה כתבם רבינו בכנה"ג ז"ל סי' י"ז כתב ז"ל אם המתקדשת הזאת שפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה היתה אשתו מקודם של זה המקדש השני שגירשה ונשאת נ"ל דאין לחוש לחזקה זו דליכא למימר גרשתני שא"כ איך נתקדשה לזה שנמצא מחזיר גרושתו מן הנשואין ושוב פקפק בדבר וכתב ואפשר דאף בזו צריכה גט ולא דמי למ"ש מהרא"ש בסי' ח"י שאם מה שפשטה ידה וקבלה קידושין היה המקדש כהן אין לחוש לקידושיו דליכא למימר גרשתני שאם היא גרושה איך נתקדשה לכהן דבשלמא התם הכל יודעים שגרושה אסורה לכהן אבל במחזיר גרושתו איכא למימר דמטעא טעי וצ"ע עוד כ' דקטנה העומדת ברשות אביה לא שייך לומר חזקה דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה מהרש"ך ח"א סקצ"ג. וע' עוד במדה זו בס' ב"ד די"א ע"ד

(ח) אין אדם פורע תוך זמנו כדאיתא בפ"ק דב"ב ד"ה מצאתי בזה לרבינו בכנה"ג ז"ל סי' פ"ד כתב ז"ל ונראה דלא מפני שראינו שפרע מקצת תוך הזמן נאמר שפרע הכל נמי תוך הזמן ואדרבא נימא איפכא שהוא הקדים לו זה המקצת שנזדמן לו כדי שלא יכופנו על השאר בזמנו מצאתי כתוב בתשו' כ"י וכמדומה שהוא ממורי הרב ז"ל. ועיין בש"ך ח"מ סי' ס"ט ס"ק כ"ו לענין טענינן ליתמי ד"ה דאע"ג דמילתא דלא שכיחא (לא) טענינן ליתמי מ"מ לא טענינן ליתמי שמא פרע אבוהון תוך זמנו דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו אלימא טפי ממלתא דלא שכיחא ולא טענינן להו והוא ז"ל העלה דמילתא דלא שכיחא