קהלת יעקב - ב שנז

מצאתי להרשב"א ז"ל סי' אלף קמ"ט כתב בתוך התשוב' ואין לומר כאן דמסתמא כל שכתבו הדיינים בודאי היא אמרה להם כתובו אע"פ שלא נז' כן בתוך השטר מדריש לקיש דאמר חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול וכ"ש בדיינים שאין חוששין לב"ד טועים כדאמרינן בפ' זה בורר ההיא אודיתא דלא הוה כתיב בה א"ל כתובו וחתומו והבו לי' אמרי אביי ורבא היינו דריש לקיש דאמר חזקה אין העדים כו' אפ"ה בכאן מסתברא שאין אומרים כן דאנן סהדי דרוב הדיינים שיושבים עכשיו בדין אינן בקיאין בכך ולפיכך יש לחוש לכך דאפי' הם עצמם טועים הם בכך וכדאיתא התם עלה דההיא מי איכ' מידי דאנן לא ידעי' וספרי דב"ד ידעי שאלו לספרי דאביי וידעי לספרי דרבא וידעי הלכך הכא יש לחוש ונשאל אותם אם יודעים אם לאו וכל כי האי חוששים ובודקין וחוקרים להוציא הדין לאמיתו ע"כ ועיין עוד במדה זו בס' בני דוד דף ל"ג ע"א סעיף קס"ג ובהרב כנה"ג ז"ל בכללי הפוסקים סימן צ"ח

(ב) אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן. כן כתב הרא"ש ז"ל בפרק הרבית ז"ל הכא נמי הדירה שדר בחצר לא חשיבא ממון כיון דלא קיימא לאגרא וליכא למימר כיון דא"ל הלויני ודור בחצרי הוי כאלו השכירה לו ואע"ג דעד השתא לא הוה רגיל להשכירה השתא השכירה לו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן שיאמר לו הלויני ודור בחצרי בשכר בתורת רבית אלא אדרבא א"ל הלויני ודור בחצרי דבלא"ה איני משכירו ע"כ עיין בתוס' בכורות ד"ך ע"א ד"ה ואבע"א בסוף הדבור. ושמעתי מקשים בהאי כללא דכייל הרא"ש ז"ל דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן מהא דאמרינן התם בפ' הרבית בני רבי עליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתיב בי' פלגא באגרא ופלגא בהפסד אמר רבא ר' עליש גברא רבא הוה ואיסורא לאינשי לא הוה ספי כו' דמשמע דלא שייך למימר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אלא לגבי גברא רבא לא אשאר אינשי דאל"כ דכללא הוא לכולהו אינשי מאי איריא ר' עליש דג"ר הוא הא אפי' בשאר אינשי נמי אמרינן הכי אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן. ולדידי לק"מ דשאני התם גבי עובדא דר' עליש דאתרע חזקת השטר שהי' כתוב בו פלגא כו' שהי' מוכיח מפשטן של דברים שהי' שם רבית ובסתם אינשי כל כי ה"ג ודאי דהיינו אומרים דאיסור רבית הי' שם אבל לפי שר' עליש גברא רבא נוציא הלשון מפשיטות' ונאמר שחסר בו דבר אבל בעלמ' סתמ' אחזוקי אינשי ברשיעי ל"מ והוא פשוט. ושוב ראיתי הקושי' הלז במוהר"י הלוי ז"ל בכלל ו' סימן נ"א דף ק"ג ובתורת אמת סקפ"ז ושני הנביאים מתנבאים בסגנון א' כדבר האמור ע"ש. וה"ה ז"ל כתב בפ"ד מהלכות מלוה דין י' וז"ל ואולי שאפשר מלוה מוציא יותר מותר שאין תולין ברבית מאוחרת שלא יהי' הלוה מאכיל איסור למלוה ואחזוקי אינשי ברשיעי וכ"ש לנזקו ל"מ ע"כ ועיין במשנה למלך שם ונראה מדברי ה"ה דאחזוקי אינשי ברשיעי אפילו באיסורא רבנן דקיל להו לאינשי ל"מ. וע' במדה זו במהריב"ל ח"ג סימן ט"ל ומ"ה ובח"ד דף ס' ע"א ובתוס' פ"ב דכתובו' דכ"ז ד"ה אית לך סהדי כו' וכנה"ג ח"מ סימן מ"ו הגהת הב"י אות פ"ד ובסי' קנ"ד ב"י אות מ"ח ובתשו' מהריט"ץ סי' צ' ובפ' כל הנשבעים דמ"ו אמרינן א"ר יאודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחים הם בידי אינו נאמן כו' ולא אמרן אלא שבעל הבית אומר שאולין הם בידך וזה אומר לקוחים הם אבל בעה"ב או' גנובים הם בידך לאו כל כמיני' דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן ומהך כללא כתב המרדכי ז"ל בסוף פרק האומנים ז"ל ומזה הטעם דן ר"י על ראובן שלוה מעות משמעון על בגדי אשתו וחזר והשאילו לו עד לאחר המועד ומת במועד ומחמת יראת המושל מסרה את אשר לה לשמעון וגם מלבושים שהיו ממושכנים בידו והחזיר לה שמעון הכל חוץ מן המלבושים ופסק ר"י שהדין עמו דאין אדם רשאי בבגדי אשתו מ"מ אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי' ומסתמא ברשותה משכנם בעלה כו' וכ"כ עוד בפ' הכותב סי' רי"ח שהק' שם בההיא עובדא דר' מיאשא דאמאי לא אמרינן דילמא מציאה אשכח כדאמרינן בפ' הניזקין גבי עמרי צבעא אימור מציאה אשכח ותי' דשאני התם גבי גזל דאחזוקי אינשי בגנבי ל"מ ע"ש. ולענין איסורא נמי כ' המרדכי הביא דברי' מרן הקדוש בי"ד סי' תכ"ט ז"ל כתב המרדכי בפרק ר' ישמעאל על חביות יין שהיו מונחים בר"ה ועברו גנבים ודקרו חביות א' בסכין ובידם קדירה ומשכו יין לתוכה נ"ל שאם יש בעיר ישראל אחד חשוד בזה דרך גנבה או דרך ליצנות נתלה בזה כו' ואם אין בעיר ישראל חשוד דרך גנב' אחזוקי אינשי בגנבי ל"מ והביא ההוא דמחבואה באיסור שבויה ע"ש: (ג) אין אדם מוציא דבריו לבטלה. מדה זו פלוגתא דר"מ ורבנן בריש פ"ק דערכין לר"מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה ולרבנן אדם מוציא דברי' לבטלה והלכ' כחכמים וכמו שפסק הרמב"ם פ"א מה' ערכין וכמ"ש מרן הקדוש שם וכ' מהראנ"ח ח"ב סל"ו דאפי' לחכמים כל שאנו יכולים לפרש דברי האדם בלשון המועיל וכ"ש היכא דמתנה עם אחר וכ"ש כשהקנו מידו אפי' חכמים מודו דאין אדם מד"ל ע"כ. ולע"ד דקדקתי ראי' לדבריו מההיא דפ"ק דערכין דף ה' אההיא דא"ר גידל המקדיש בהמת חבירו נותן דמיה ומוקי לה תלמודא כר"מ דאין אמד"ל וא"ר אשי התם דהיינו דוקא דאמר בהמת חבירי עלי דבהמה גופא לא אמר אבל אמר הרי בהמ' זו עלי מודה ר"מ דאדם מד"ל. א"כ אמור מעתה כיון דלר"מ כל שאין אנו יכולים לפרש דבריו בלשון המועיל מודה דאדם מד"ל א"כ מדר"מ נשמע נמי לרבנן איפכא דכל שאנו יכולים לפרש דברי האדם בלשון המועיל מודו לר"מ דאמרינן אין אמד"ל. ורבינו הרב כנה"ג בח"מ סימן רנ"ג בב"י אות י"ג כתב עוד דאפילו לחכמים דס"ל אדם מד"ל היינו דוקא בבריא אבל בש"מ לכ"ע אין אדם מד"ל דומיא למ"ש אין אדם משטה בשעת מיתה ע"כ וכן מתבאר מתשו' הרב לחם רב סימן ר"ג. ואנכי תולעת מצאתי לרשב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין שכתב עלה דא"ר הונא ש"מ שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירוש' ואם לאו נוטלן משום מתנ' ז"ל ואם לאו נוטלן משום מתנה דכיון דאינו ראוי לירש ע"כ נכסי נתונים לפ' קאמר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולמתנ' איכוון ע"כ נראה דס"ל דאע"ג דקי"ל כחכמים דאדם מד"ל מ"מ ש"מ שאני. ורבינו בכנה"ג ז"ל לא הונח לו חילוק זה וכתב דא"א לפרש כן דיש הפרש בין בריא לש"מ דלא עדיף ש"מ מהקדש דבדק הבית ואפ"ה פליגי חכמים ואמרי אדם מד"ל ע"כ. וגם בעיני יפלא סברא זו ממ"ש הנ"י בהלכות פ' מי שמת עלה דאמרינן ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה לא אמר כלום כתב ז"ל מדלא מתקנינן לישנא למימר דבית לדירה קאמר או דקל לפירו' משמע דדוקא בבריא דיינינן לישניה כו' וכתב עוד ונראה לי דלא שייך לאקשויי אמאי לא אזלינן בתר אומדנא הכא בש"מ כדלעיל במתני' וגבי מסוכן בגט דודאי לגבי נפשיה אנן סהדי דודאי לא שביק נפשיה וגבי גט משום עגונא אקילו בי' כמה קולות אבל לגבי מתנת אחרים אע"ג דאי לא בעי למימר דקל לפירות הא דאמר פירות דקל דברי בטלה נינהו מ"מ אין לנו אלא מה שהוציא בשפתיו ע"כ. הרי דעת הנ"י ז"ל ברור מללו דאפי' גבי שכ"מ קיי"ל כחכמים דאדם מוציא ד"ל וכיוצא בזה כתב ה"ה ז"ל פ"י מהל' זכיה כתב בשם הרשב"א, שכתב בפ' מ"ש עלה דהא דידור פ' בביתי כו' שמעינן מהכא דלא מתקנינן לישנא בש"מ א דיינינן