קהלת יעקב - ב שנג

תנאי אחראין וערבאין זע"ז אע"פ שלא נכתב כנכתב דמי ואחראין וערבאין זה על זה. תשו' הרב פרח מ"א סס"י קי"א מדברי הירושלמי בהדיא ע"ש

(תשפב) שטרי דכתיבי בהו לישני דיפוי כח כגון דכתיב בהו ב' קניינים א"נ דכתיב עשוי בכל אופן המועיל כחז"ל ומסודר בכל חזוקי סופר דכל הני שפרי דשטרי מהני להקנות בכל מקום דאיכא רעותא בהקנא' כמו שנתבאר בסימן דלעיל. הנה כתב הר"ן בשם הרשב"א בפ' האשה שנפלו עלה דאמרינן בגמ' הא בכלן כו' כתב שם בשטר מברחת דלא קנה המקבל שכ' הרא"ה שאם כתוב בשטר המקבל ל' נתנה לו מ"ג מתנה חלוטה קנה המקבל דכגון דא לאו שטר מברחת הוא והרשב"א ז"ל כ' שעכשיו שנוהגים לכתוב בכל שטרי המתנות מתנה גמור' מתנה חלוטה שאפשר לדון שאע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי דומיא דמ"ש ר"י ז"ל גבי כתבוה בשוקא כו' דכיון דהכל מורגלין לכתוב כן בזמנינו אצ"ל כן בפי' דאלו רצה לכסות המתנ' היה, מצוה לו' שלא יכתבו כן בשטר שהרי הוא יודע שכן כותבים וכאלו צוה בפי' כתבוה בשוקא וה"נ גבי אשה הנותנת כוון שיודעת שבכל השטרות כותבים בזמנינו זה מתנה גמור' וחלוט' אע"פ שלא צותה בפי' ולא נכתב בשטר כיון דכ"ע ידעי דבזמן הזה נוהגים הסופרים לכותבו הרי שטר זה כאלו נכתב בו בפירוש שמתנ' גמורה וחלוט' וקנה המקבל ולא דיינינן ליה כשטר מברחת ופקפק הרשב"א ז"ל בזה דלהיות' אשה אי אפשר שתדע בנוסח השטרות לתלות בה שסמכה על מה שנוהגים לכתוב בנוסח. השטרות דאתתא לא ידע' כולי' האי עד שיעידו העדים שכך אמרה להם שנתנ' למקבל במ"ג וחלוט' ע"כ וכ"כ הר"ב פ"מ ז"ל ח"א ספ"ו דקס"א ע"א דע"כ לא פקפק הרשב"א אלא כשלא נכתב בשטר כל עיקר לסמוך על מנהג הסופרים ולומר שהאשה סמכ' על המנהג לעשות דבר שלא נכתב כאלו נכתב בכה"ג הוא דפקפק הרשב"א אבל בשטר שכ' שנעש' כתחז"ל והעד עדים נלע"ד דכל כה"ג אינו נכנס בגדר פקפוק הרשב"א הנז' שהרי העדים מעידים שנעש' כתחז"ל ושם כתב שמהרש"ח סימן ל"ד פקפק אף בשטר שכתוב בו שנעש' כתחז"ל ע"פ דברי הרשב"א והשיג עליו ועכ"ז לא החליט לעשות מעשה ואפי' כשהעדים ת"ח כמבואר שם ועיין בזה בתשו' ספר כהונת עולם סימן ס"א. וראיתי בתשו' פמ"א סי' י"ד הביא ההיא דכתב הרמב"ן דכשיש ב' קניינים כתובים בשטר דמהני להקנות במקום דאיכא ריעותא כתב שם מהרש"ג וז"ל כתוב בשטר ב' קניינים שכתוב ולגמור ולקיים כל הנ"ל נטל קנין פ' קנין גמור כו' עד וקנינא כו' נלע"ד דאין לומר בענין זה שהם ב' קניינים משום שלזה א"א נוסח השטר שבתחל' כותבים הענין של מכיר' והביטול מודעי ומ"ד ואח"כ כותבים ולקיים כל הנז"ל נטלנו קנין גמור ושלם מעכשיו במדל"ב כו' ואח"כ לחזור מענינו של שטר בשטה אחרו' כותבים בקיצור דלא כאסמכתא כו' בביטול מודעי כו' דהיינו ביטול המודעות שכתב קודם באורך שלא יפסל היינו מה שכתב בתחלה שלא יפסל מחמת מחק או גרר ואחריות היינו מה שכ' בתחלה ששעבד נכסיו ונאמנות כו' היינו מה שכתב בתחלה והאמינו עליו כו' ומה שכתב מסודר כו' היינו מ"ש בתחל' וציוה שיסודר שטר זה בעצת חכמים וקנינא כו' היינו מ"ש בתחל' ולקיים כל הנ"ל נטלנו קנין מפ' כו' וכיון שכן שכל זה אינו אלא נוסח השטר שבא לחזור ולכתוב בקיצור כל מאי דכתיב לעיל לא מקרי זה ב' קניינים ומ"ש הרמב"ן שהם ב' קניינים הוי הקנין שכתוב בשטר קודם והוא וקנינא מפ' על מה דכ' ומפורש לעיל אבל לא מ"ש וקנינא ואפי' בזה הלשון של וקנינא ע"כ מאי דכתיב לעיל תמה מהריב"ל בח"ד ד"ע סי' ל"ב שאין זה ב' קניינים דמה שכתוב וקנינא מפ' על מאי דכתוב שאין כו' אינו קנין חדש אלא לומר שעשו העדים שליחותם ועשו וקיימו מה שציוה עליהם שיקנו ממנו ונ"ט לדבר דס"ל להרמב"ן ז"ל דאם העדים היו חותמים באותו שטר שכתוב וקנו ממני אף שלא היה כתוב בשטר וקנינא כו' אפ"ה הוה סגי דכיון דקא מסהדי דא"ל שיקנו ממנו וחתמו באותו שטר חזקה עשו העדים שליחותם ואי לאו דקני מיני' לא הוו חתמי ע"כ. אבל האי דכתיב וקנינא כו' ודאי שאין זה ב' קניינים אלא שמפרש כל דכתיב לעיל כמו ההיא דביטול מודעי כו' ואחריות כו' ונאמנות כו' כדכתיב ע"כ. וז"ל תשו' הפ"מ ח"א סימן ס"ו ומדברי הרמב"ן שבתשו' בב"י סי' קצ"ה נר' ומטים דבריו שב' קניינים מקרי בשטר שכ' בראשיתו קנו ממני איך אני מקנה לו האויר שעל פתח חצרי כו' ולבסוף כתיב ביה וקנינא מיניה אבל מאי דכתיב לעיל שכגון זה ב' קניינים מקרי כמו שיתבונן המתבונן בדברי הרמב"ן הנז' כי פשטן נוטה כי ב' קניינים שכתב שם בדבריו הא' מהם הוא מה שבא בדבריו שאמר המקנה בתחלת השטר קנו ממני והקנין הב' הוא כשחזר בסוף השטר וכתב בו וקניינא כמו שיע"ש הגם כי יש לצדד בדברי הרמב"ן דב' קניינים שכ' הרמב"ן הוי כשכתוב בשטר ב"פ וקנינא כי קנו ממני הכתוב בריש שטרא אינו מן המנין דקנו ממני לספירת דברים הוא דאתא ע"כ ונראה שלא זכר שם תשובת מהריב"ל שהסכים שדעת הרמב"ן הוא דאפי' בקנינא מיני' חדא זימנא הוא ב' קניינים כיון שאם העדים היו חותמים בשטר שכתוב וקנו ממני אף שלא היה כתוב וקנינא מיניה הוי סגי כנז"ל ועיין גם בתשו' שי למורא סימן כ"ט דנר' כי גם הוא לא ראה תשו' מהריב"ל הנז'

(תשפג) שטר שכתוב בו פ' ופ' נתחייבו בחוב גו"ש לתת ולפרוע לפ' כו"כ ולקיים כל הנ"ל נטלו קג"ו במדל"ב וחתמו בו עדים נשאל הרב פרח מ"א בח"ב סס"י ס"ט אם יש לו דין שטר כיון שאין כתוב בו הודו פ' ופ' שקבלו מפ' כו"כ מעות והשיב זה פשוט מכמה דוכתי שאפי' לא קבלו ממי שנתחייבו לו שום דבר אלא מעתה הם מתחייבים לתת לו סך כ"וכ וה"ה השטר בקנין ועדים אין פוצה פה ומצפצף שיש לשטר זה דין שטר גמור כמפור' בריש פ' הנושא האומר לחבירו בשטר חייב אני לך מנה בשטר ר"י אמר חייב וכ' הר"ב התרומו' ופסק הרי"ף ז"ל דהלכתא כר"י ואע"פ שאותו שנמסר לו השטר מודה שלא היה חייב לו כלום ואע"ג דהרב העיטור חולק ע"ד הר"ב התרומות היינו במודה דהנהו זוזי הוו מפ' והוא שקר אבל במתחייב מעתה לא נחלק אדם מעולם והיותר מחמיר ע"ז הוא ריא"ז ז"ל וכתב הבא להתחייב לחבירו בדבר שאינו מחויב בו כגון שאמר הריני חייב לך מנה אע"פ שאמר לעדים אתם עדי אע"פ שכתב לו שטר חתום ומסרו לו ה"ז אינו מתחייב אא"כ קנו מידו ע"כ הרי דע"י קנין הוא מתחייב ע"כ

(תשפד) שטר בב' שכנים הדרים זה אצל זה וביניהם ג' ארדאקי שעשו בשותפות לשאוב ממנו מים מן הבור ורצו לכתוב שטר להשתעבד כל א' מהם שלא יבנה שום בנין כלל אלא שישאר פנוי לעולם בלי שום בנין כלל ואם יכתבו בנוסח השטר שנתחייבו כל א' מהם שלא לבנות שום בנין בג' ארדקי הכל בקנין גמור כו' הנה לדעת קצת מהפוסקים ז"ל הוי קנין דברים ולא מהני ואם ירצה לזכות האויר זל"ז הוי דבר שאין בו ממש וכמ"ש הטור סי' רי"ב לכן תקנתי להם שיכתבו שטר בזה הנוסח בפעח"מ הר' פ' ופ' מדעתם כו' נתרצו ויאותו ועשו בין ב' ג' ארדאקי א' במקום פ' והוא בשותפות בין ב' לשאוב ונתרצו ויאותו כל א' מהנז' שלא לבנות באותו ג' ארדקי שום בנין רק שישאר פנוי לעולם מגולה למטר השמים ושלא להשתמש בג' ארדקי שום תשמיש כלל רק לשאוב מים והקנו כל א' מהם לחבירו חלקו שיש לו בגוף הג' ארדקי לאוירו הקנאה גמורה