קהלת יעקב - ב שנ

הסכימו כל הפוסקים ז"ל וכתב הוא וז"ל ובנ"ד שנתנה מ' אסתר כל ממונא דאית לה היינו כמו אם אמרה כל נכסיה שיש לה שבבירור ראינו שהדברים שכלל הראב"ע ז"ל בתיבת חילם בפרשת מטות שתרגומו נכסיהון כן כלל בס' המכלל בתי' רכוש שהוא תרגום ממון כמו שכתב בהערוך ואם כן ודאי שכמו שבכלל נכסים הוו שטרות כמו כן בממונא. ונר' דאסי' הרא"ש והרשב"א ז"ל דס"ל דלא מהני אלא בש"מ ולא בעי למימר אינהו וכל שעבודייהו יודו בנ"ד כיון דכתיב בשטר וכל דררא דממונא שר"ל ודאי דכל ממון שיש לו טענה וצד שום זכות ושייכו' הקנה אותה מחוט ועד שרוך נעל ודאי דבהא מודו כולי עלמא שהשעבוד בכלל ולא בעי למכתב אינהו וכל שעבודייהו ע"כ. ואם כתוב בשטר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך אם בא למכור שטר זה סגי במסירה לחודא ולא בעי כתיבה ומסירה הרא"ש כלל ס"ח ס"ז והטור בסי' ס"אתכחב בשם הרא"ש דאם כתו' בשטר זה הל' דאין צריך הרשאה לכל מוציא השטר וע' בזה בתשו' הרב פרח מ"א סס"י ס"ו

(תשסו) שטר שכתו' בו והאמין המלוה ללוה בכל מה שיאמר ל' זה מהני לפסול אפי' עדי הודאה שמעידים בפנינו הודה המלוה שפרעו. הרב מהרשד"ם ז"ל ח"מ סימן ג"ל והרדב"ז סי' קס"ט כ' דמהני אף לפסול עדי מחילה שמעידים בפנינו מחל המלוה החוב דכל תנאי שבממון תנאו קיים ומהראנ"ח ח"א סי' קי"ז כ' על ל' כתב יד שכתוב בו וכל זמן שכ"י קיים אני מאמין לראובן בדבורו בכל מה שכתוב לעיל לשון זה כולל נאמנו' על הפרעון ואינו נאמן לומר פרעתי

(תשסז) שטר שכתוב בו מעידים אנו דלא הי' שיור ותנאי שטרא כתב הרב מהרש"ך ז"ל בנוספו' סי' א' דיכולים העדים לומר מה שכתוב שלא היה בו שיור לא נאמר לבטל את התנאי רק שלא היה שיור בגוף המכר ונאמנים כ"ש הטור סמ"ו ולכן צריך שיכתבו בשטר מעידים אנחנו שלא היה שום שיור ותנאי שטרא שוב אינן חוזרין ומגידים וע' בכנה"ג סמ"ו ב"י אות ס"ה

(תשסח) נהגו הסופרים לכתוב בשטרו' ונשבע לפרוע לזמן פ' בלי שידרוש ממנו כו' ע"פ ס' הרא"ש ז"ל דפסק שכל זמן שלא תבעו מלוה ללוה בזמנו אינו עובר על שבועתו כמפו' בטור ח"מ סע"ג ע"כ כותבים בלי שידרוש המלוה ממנו משום דעל הסתם אינו נשבע לפרוע באותו הזמן אלא בתנאי שידרוש ממנו הרלנ"ח קל"ז

(תשסט) שטר שדוכין שכותבי' שבועה ואח"כ קנס ואין כתוב בשטר מלבד שיעבור על השבועה יפרע הקנס נסתפק המבי"ט ז"ל בח"ג סי' כ"ד אם הכונה היא שאם לא יתרצה ויפרע הקנס לא יעבור על השבועה או אם הכונה שמלבד שיעבור על השבועה יפרע הקנס. ומהראנ"ח בח"ב סי' ס"ז דקדק מדברי הריב"ש סי' שפ"ז ומדברי הרשב"א ז"ל שהביא הב"י ח"מ סי' י"ב מחודש ו' דעובר על השבועה וכן כ' מהרא"ש סימן ס"ד וכתב שכן דעת מהריב"ל ס"ב סי' פ"ח. אבל הרב ב"ח בטור ח"מ סס"י ר"ז בס"ס ז"ך כתב דכל שלא פירש דהקנס לא יפטור השבועה איכא למימר שדעתו היה בקנס לפטור מהשבועה. וכתב מהראנ"ח בחלק ראשון סימן ס"ו ז"ל ספרי דוקני רגילין לכתוב מלבד שהוא עובר על השבועה יפרע כו"כ ונראה שכל שלא נכתב אין סתמו כפירושו עכ"ל ואם כתוב הקנס למעלה והשבועה למטה ודאי שאעפ"י שיפרע הקנס עובר על השבועה המבי"ט שם חלק שני סימן כ"ד והר"מ מינץ סי' י"ו כתב דאף על פי שכתוב השבועה למטה אם כתוב בשטר בל' הזה נשבע לקיים כל הכתוב לעיל כדרך הנז' בפרעון הקנס פטור מן השבועה ואם הלשון מסופק יד בע"ה על התחתונה והר"ב כנה"ג תמה על זה דהא קי"ל ספק שבועה להחמיר

(תשע) שטר שכתוב בו ונשבע שלא ישא אחרת עליה בחייה ושלא יגרשנה ואם ישא או יגרשנה נתחייב לה לפרוע כתובתה אעפ"י שהשבועה אינה מבוררת רק על שלא ישא אשה כו' ואח"כ כתוב ואם ישא אשה עליה נתחייב דמשמע דהחיוב הוא בלא שבועה מ"מ מסתברא לי שהשבועה חוזרת גם על הפרעון כיון דהפרעון הזה אינו בתורת קנס אלא פרעון מה שהוא שלה והכל דבר אחד ולכולי עלמא כל כה"ג הפרעון הוא תקון השבוע' וכל שפרע לה הכתוב' אינו עובר על השבועה

(תשעא) כתב יד שכתוב בו מודה אני איך אני חייב לפ' סך כך ממון לפורעם לזמן פ' בשבועה נסתפק מהרש"ך ז"ל ח"א סי' קע"ב אם ההודאה קאי על השבועה ולא מצי טעין לא נשבעתי או דילמא לא קאי אלא לחיוב ולא לשבועה ומצי למימר לא נשבעתי ע"כ ורבינו בכנה"ג ז"ל בח"מ סי' ע"ג ב"י אות י"ו כתב וז"ל ונראה ברור מדברי הרב בצלאל דקאי ההודאה גם על השבועה וכ' הרב מ"צ ח"ב סי' ס"ז דלא שבקינן ודאי של הרב בצלאל מפני ספקו של מהרש"ך ז"ל ואני אומר דאם כתוב בשטר ובשבועה בוא"ו העטוף יש מקום לספק רש"ך ז"ל אבל אם כתוב בשבועה בלא ו' הדבר ברור דההודאה קאי אף על השבועה ע"כ

(תשעב) שטר שהי' כתוב בו הנני נותן לפלוני החצי מכל מה שאקבל מהעזבון שהניח אברהם דודי שנפטר במקום פ' כו' ונודע שלא היה דודו אלא בן דודו אין חשש לומר שרצה להטעותו והשטר פסול אלא שטר כשר הוא כיון שכתוב בו אברהם דודי שנפטר במקום פ' והוא ידוע כי לא נפטר שם קרובו אלא זה אברהם בן דודו והעדים ידעו שע"ז אברהם בן דודו הוא שכתב שטר המתנה אלא שחשבו שהי' דודו ולא הי' אלא בן דודו וכיוצא בזה אמרינן פרק התקבל על ההיא דהוו קרי לה נפשא ואזיל סהדי וכתבו תפוואתה ואסיקנא אמר ר"ן כותבים ונותנים אפי' מאה פעמים וה"נ היו יכולים העדים לחזור ולכתוב השטר, ולכתוב אברהם בן דודי ואם הנותן הוא שאמר בפירוש אברהם דודי ואיכא חששא דדילמא נתכוין להטעותו אפ"ה כיון שהוא אמת שנפטר באותו המקום אברהם בן דודו עליו הוא שאמר וקראו דודי שאולי היה זקן והיה רגיל לקוראו דודי לקרב הקורבה כאלו שרגילים בני אדם לקרא שני למי שהוא נ' עמו ואע"ג דבקרא נראה דדייק דודי דוקא כדכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו הא מצינן נמי בקרא חנמאל בן דודי והדר כתיב לעיני חנמאל דודי וכן כתב רד"ק ז"ל ר"ל בן דודי כי בן דודו הי' כמו שכתוב למעלה וכן וגם את לוט אחיו ורכושו השיב כו' ר"ל בן אחיו ואע"ג דמצינן למימר דהתם דגלי כבר קרא שהי' בן דודו לא הקפיד אח"כ לקוראו דודו וכן גבי לוט. אבל הכא שלא הי' ידוע קודם מי הי' נמצא שלא על בן דודו קאמר אלא שרצה להטעותו ולא נתן דבר זה אינו דכל מאי דאפשר לפרש לישנא דשטרא כי היכי דלא, ליבטיל כוליה שטרא עבדינן הכי ומכשרינן ליה כמו שכתבו הרא"ש והריב"ש ז"ל בתשו' והביאו כמה ראיות וכיון שהוא ידוע שלא נפטר אברהם דודו אלא זה בן דודו שהזכיר גם שהוא קראו דודו אין לחוש כיון שהזכיר מקום מושבו ועליו הוא שאמר אברהם דודי והשטר כשר המבי"ט בח"א סימן נ"ג

(תשמג) שטר חוב היוצא על שמעון שהי' חייב לאביו של ראובן סך מעות והוא מקויים כהלכתו אלא שנמצא כתוב בו שמעון בן פ' ז"ל והוא היה חי באותו זמן בעיר אחרת כתב בתשו' הראנ"ח ז"ל חלק ראשון סימן מ"ג שאין השטר נפסל כך מכמה טעמים חדא שיש לתלות ולומר שהקנין היה בזמן הכתוב בשטר ולא נכתב עד שמת אבי הלוה שהרשות ביד