קהלת יעקב - ב שמט

הכא דלית ליה קרקע ונראה שפשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע לפי שרוב המקנין מקנין לחובת' ליתן או לשעבד נכסיהם וסמכינן להודאתם שהם מודים לחובתם ואין בודקים אחריהם ע"כ. וכתב רש"ל בב"ק פרק מרובה דין ט"ו שיזהרו העדים ולא יחתמו בשטר מתנה או הקנאה או הרשאה שנכתב בו אגב קרקע ואין לו קרקע אלא א"כ הוא כתוב בנוסח זה והקנתי לו ד"א קרקע כו' אבל אם כתוב בשטר והקנה לו קרקע משמע שעדים מעידים כך ואם אין לו מחזי כשיקרא אבל בדברי המרשה או המקנה אין חשש לפי שהודאתו כמאה עדים דמי ע"כ. וכתב רבינו בכנה"ג סקכ"ב ויראה לע"ד דלא הקפיד רש"ל ז"ל אלא על מה שכתוב בשטר והקנה לו ד"א בחצרו דמיחזי כשקרא שהרי אנו רואין שאין לו חצר ולא קרקע אבל אם כתוב בשטר והקנה לו ד"א קרקע ואין כתוב בחצרו יכולים העדים לחתום על זה דאין כאן מחזי כשיקרא דאפשר דהמלוה זיכה לו בתוך שדהו בקנין או בא' מההקנאו' שקונין בהם קרקעו' או שהשאילו או השכיר לו קרקע כל שהוא וכמ"ש הטור סקי"ג סעיף ו' ז'. וכתב שלזה כיון הרב תקון סופרים שכתב נוסחי שטר הרשאות בג' נוסחאו' בראשון ובב' כתב איך פ' מינה והרשה אגב ד"א קרקעו' מינוי גמור והרשא' כו' ובנוסח הג' דקדק לכתוב בפעח"מ פ' אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני ק"ג מעכשיו וכתבו וחתמו עלי בכל ל' זכות ותנו לפ' איך אני נותן לו במתנה גמורה ד"א קרקע בחצרי ואגבן מניתיו והרשתיו והשלטתיו מינוי גמור והרשאה גמורה כו' ע"ש דבב' הנוסחים הראשונים שהם דברי העדים שמעידים שהקנה לו אגב ד"א קרקע לא הזכיר שיש לו בחצרו משום דאם אין לו קרקע מחזי כשיקרא אבל בנוסח הב' שמדבר המרשה והקנתי לו ד"א קרקע כו' כתב בחצרי דאין חשש דהעדים חותמים על הודאתו דהודאת ב"ד כק' עדים דמי עכ"ד ולדידי ק"ל בנוסח הא' והב' שכ' הר"ב תקון סופרים שכתב איך פ' מינה והרשה אגב ד"א קרקע כו' שהלא אין קנין אגב מהני אלא כשהוא מקנה לו הקרקע תחי' ואגב מקנה לו אבל כשלא הקנה לו קרקע אין שם קנין אגב כלל ואיך יועיל במה שיכתוב פ' מינה והרשה אגב ד"א קרקע כל שלא פירש שהקנה תחל' ד"א קרקע וע' בתשו' למוהרש"ך ח"א סי' קמ"ו דביטל הרב צוואה א' על ככה. ושוב ראיתי לרבינו בכנה"ג ז"ל בשם תשו' מהרש"א סל"ד שחולק ע"ז וכ' משום הא לא אירייא שכונת העדים אינה לומר באיזה קנין הקנה המתנה ואמרו שהקנין היה באגב ומסתמא משמע שנעשית כתקנה וכמ"ש הרשב"א בתשו' הובאה בב"י סי' ס"ו מחו' ל"ה ראובן נתן לשמעון שט"ח כו' עד והשיב שהמודה שהקנה לחבירו כו"כ הקנאה כתקנה משמע דכל שמודה דרך סיפור לא הוצרך לפרט אלא להזכי' כלל מה שעשה והקנה כבר ע"כ. ועוד כתב בעל התרומו' הביא דבריו הב"י סי' ס' ז"ל שכ' הראב"ד בסה"ת שהשיג על הרי"ף ששטר מתנ' שכתוב בו הקניתי לפ' אגב קרקע ד' דינרים אלו כו' עד והממון נקנה והאחריו' קיים ע"ש אלא שלא ידעתי למה לא השוה מדותיו בכל הג' נוסחאו' לכתוב כן ולמה בב' נוסחים ראשונים כ' מינה והרשה אגב ד"א קרקע ובנוסח הג' כתב אני נותן לו ד"א קרקע במתנה ואגבן אני מניתיו כו' ושמא יש לחלק בין הודאת אדם עצמו לדברי העדים דבב' הנוסחים הראשו' שהם דברי סיפור העדים ראוי לו' שעשו הדבר כהוגן משא"כ בנוסחא הג' שהם דברי הודאת האדם עצמו שצריך שיפרש ולפיכך פי' בהדיא שבתחל' הקנה לו ד"א קרקע ואגבן מינה אותו מורשה כו' וע' בכנה"ג ח"מ סר"ז ב"י אות כ"ט

(תשסג) שטר שכתוב בו לבסוף והכל אמת הו"ל כמ"ש והכל שריר וקים וא"צ להחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה וכמו שמצינו בגט כדת משה וישראל במקום והכל שריר וקים א"כ נראה דלאו דוקא ל' שריר וקים אלא כל מילי דמוכחי דליכא זיוף מהני ובשטר שכתוב בו שריר נרא' מדברי הטור שכתב בשם הרא"ש סנ"ד דא"צ להחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ע"ש וא"כ ה"נ כיון שכתוב והכל אמת דהוי כמו שריר וקים אע"ג דלא החזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה לא הורע כחו של שטר בזה דאע"ג שכתב הסמ"ג מצוה ן' דר"ש כתב עכשיו שאנו נוהגים לכתוב שריר וקים בכל השטרות אין לחוש אם מסיים בחצי שיטה אבל בגיטין נוהג רבי לכתב כדת משה וישראל בסוף שיטה כי שמא אינו חשוב כשריר וקים ע"כ אפ"ה אני אומר דאע"ג דל' כדת משה וישראל לא חשיב כשריר וקים מ"מ ל' הכל אמת נר' דעדיף טפי והוי כמו שריר וקים מהרשד"ם ח"מ ס"ל

(תשסד) שטרי דידן שכתו' בהם מכרתי נתתי לפ' בל' עבר כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין עלה דמתני' דנכסים שיש להם אחריו' כו' ז"ל שטרי דידן אע"פ שכתוב בהם מכרתי נתתי ל' עבר שטרי קנין נינהו ולחזק הדבר כותבים כן כמו נתתי כסף השדה נתתיה לך וראיה לדבר דאמרינן בהשולח נתתי שדה לפ' נתתיה לו הרי היא שלו. וא"ר יוחנן וכולן בשטר כלומר שכתב לו בשטר בל' הזה. ושטרי ראיה דקאמרי' שאינו מועיל לקנין היינו שטר הודאה בעלמא שמודה שמכר. וכתב מהרשד"ם ח"מ סס"י רס"ה דהרא"ש והטור חלוקים עליו וס"ל דשטרי דידן לא מקרי שטרי מתנה וקנייה אלא שטרי ראיה ולא שטרי קנין וכמ"ש הטור סקצ"א ואפי' לדעת הר"ן בשטר שאינו אלא ספור דברי העדים מה ששמעו ממנו אין הקרקע נקנה ע"י אותו השטר ע"כ

(תשסה) שטר מכירת שטרו' דבעי למכתב קני איהו וכל שיעבודיה לאו דוקא ל' זה אלא כל שכתב ל' דמשתמע הכי שפיר דמי מבי"ט ח"א סקס"ט וכ"כ המ"ץ ח"א סל"ה ובסמ"ע סס"ו כת' שצריך שיכתו' אני פב"פ מקנה לך פב"פ שטר זה ע"פ ב"פ איהו וכל שיעבודיה. ורבינו בכנה"ג סס"ו כתב בשם מהרע"י ז"ל דאם כתוב בשטר ואמר לנא כתבו וחתמו בכל ל' של זכות ויפוי כח כו' הו"ל כאלו כתוב בשטר קני לך איהו וכל שעבודי' ושהסכי' בזה עמו מהרח"ש ועיין בתשו' מהרי"ל סי' ע"ט ומהראנ"ח בחלק ראשון סי' צ"ב כתב דאע"ג דקי"ל דאותיו' אינן נקנית אלא בכתיבה ומסירה והיינו שיכתוב לו שטר קנין קנה לך איהו וכל שעבודיה ע"מ שטר שכתוב בו בפני פ' ופ' מסר פלוני לפלוני שטר ואמר קני שטר זה הוא וכל שעבודו אע"פ שאינו מזכיר שכתב לו שטר אלו קנה לך איהו כו' אלא שא"ל כו' מהני דכיון דכתוב בשטר שא"ל קנה לך השטר וכל שעבודו אפשר שיש בכלל זה עדות על הכתיבה דומיא דהאומר נתתי שדה פ' לפלוני דאיתא בפ' השולח דקאמר עלה ר"י וכולן בשטר. ומהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' צ"ג כתב על צוואה שכתוב בה עשרים אלפים לבנים שחייב לי עכו"ם אחד ע"י פוליסה להנתן חציים לבתו פלונית כו' כתב הרב ז"ל דאפי' למה שכתב ה"ה דבעי ש"מ נמי למימר בפירוש קני לך איהו וכל שעבודיה. הכא שהזכיר הפוליסה הרי הוא כמו שאמר איהו וכל שעבודיה דלא הזכיר הפוליסה אלא לשיעבודא דידה שע"י הפוליסה נשתעבד לו ועל ידה משעבדן עכשיו למקבל דאין לומר מראה מקום הוא שלא היה ליה לומר על ידי פוליסה אלא כך לבנים שבפוליסה ולא אמר ע"י פוליסה אלא להקנותה והאריך בראיה ע"ש. ומהרש"ח ז"ל סי' ל"ד על צוואה שכתוב בה נתנה מ' אסתר כל ממונא וכל דררא דממונא דאית לה לפ' כו' הביא תשו' הריטב"א ז"ל דהאומר נכסי לפלוני שטרי וכל שעבודייהו אקרי נכסי דשעבוד נמי היינו בכלל נכסיו ולא מבעייא בש"מ דלא בעי למימר איהו וכל שעבודייהו אלא ה"ה בבריא ושכן