קהלת יעקב - ב שמה

על התחתונה ואם יזדמן שירצו לפרש דבר יכולים להוסיף למטה כל מה שירצו בחזוקים ביפוי כח ושוב חזרו לכתוב זה הלשון ודלא כטופסי דשטרי לומר שהמוכר הזה או המלוה ציוה לכתוב שטר זה בכונה בכל ל' של זכות ויפוי כח דלא כטופסי דשטרי שלא היו יכולים לפרש בהם כל לשונו' של זכות הללו ולעולם אין ל' זה מועיל אלא לנוסחת השטרו' השוה לכל אדם שיהיו נדונים בכל לשונו' של זכות ויפוי כח שהורגלו בהם שאר שטרו' אבל לכל ספק שיסתפק בעיקר החיוב בכלל או בפרט אשר לא יעלה על לב איש ואין לנו ללמדו ממקום אחר אינו מועיל אותו ל' דלא כטופסי דשטרי ואפי' אם היה מתנה בפי' לא היה מועיל כאמור ע"כ. ולא הבינותי לפי דבריו איך יפורשו סוף דברי הגאון שכתוב בפי' אלא כל ל' מסופק תהיה יד בע"ה על העליונה ועיין ברבינו בכנה"ג סי' מ"ב שהביא להקת הפוסקים ז"ל בזה דחולקים על הגאון בזה ושאין לדון כדבריו בזה ע"ש בהגב"י אות כ"ה. ושם כתב דאפי' לדעת הגאון יש ד' סברות לפוסקים בזה. הא' דהיינו דוקא בל' שכותב האדם מעצמו ומשעבד מעצמו אבל בבא לזכות מצד הדין לא מל' השטר לא מהני לישנא דלא כט"ד לשוויי בעל השטר על העליונה הסברא הב' דלא אמר הגאון אלא בדבר שיש ספק אם נכתב לתועלת המלוה או לתועלת הלוה וכ"ע מודו שהלוה ציוה לכתוב את השטר וציוה לעדים שיכתבו דלא כאס' ודלא כט"ד אבל כשיש לנו ספק אם נכתב מדעת הלוה לא אמרינן יד בע"ה על העליונה. הסברא הג' דלא אמר הגאון אלא במילתא שאפשר לדון במשמעו' השטר אבל לעשו' מה שלא נכתב כמי שנכתב לא אמרי' יד בע"ה עה"ע. הסברא הד' הא דמהני לישנא דלא כאסמכתא ודלא כע"ד היינו דוקא כשנפל הספק אם המתנה הויא בסך מועט או רב אבל כשיש ס' בדין אם מכירתו מכירה ולדברי הכל אינו יכול למכור לא מהני הך לישני כלום ע"ש ומרן ז"ל כתב בח"מ סימן קי"ג על מאי דאמרי' בפח"ה אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי קנה מקרקעי קנה מטלטלי א"ר חסדא והוא דכתיב לי' דלא כאסמכתא ודלא כט"ד. וכתב הטור הטעם מפני שעיקר שיעבוד הב"ח על הקרקעו' ושיעבוד מטלטלי אגב מקרקעי דומה לשיעבוד הערב שהוא כאסמכת' שאם לא יפרע הלוה יפרע הערב שהוא כאסמכת' אף כאן אם לא ימצא קרקע שיפרע מהמטלטלים המשועבדים ע"כ צריך לפרש שדעתו סומכת על המטלטלים כמו על המקרקעי ודלא כאסמכתא כתב שם בשם הרמב"ן שאם ענין השטר הוא אסמכתא גמורה אע"פ דכתוב דלא כאסמכתא לאו כלום הוא אבל ערב לאו אסמכתא גמורה היא דהא ערב לאחר מתן מעות בקנין משתעבד אע"ג דקנין באסמכתא גמורה לא מהני ושיעבוד מטלטלי אגב מקרקעי הרי הם כערב דדמי לאסמכתא וכיון שכ' דלא כאסמכתא לומר דעיקר דעתו עליהם כקרקעו' לאו אדעתיה דלאו אסמכתא הוא אלא עיקר שעבוד עליהן כקרקעו' ומהני כי היכי דמהני בערב אי משום קנין או משום הנאה דהימניה אבל באסמכתא גמורה אע"פ דכתב דלא כאסמכתא לאו כלום הוא. ומן התימה על מרן ז"ל שכתב בסי' ר"ז על מ"ש הטור תשו' הרא"ש על שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פ' שיתחייב בכו"כ ממון וכתוב בשטר דלא כאסמכתא כו' אם אותו הקנס נגבה בב"ד. דע כי אסמכתא היא הא דגזי' שקבל עליו אם לא יפרע בזמנו שיתחייב בדבר שלא היה חייב ואסמכתא לא קניא אלא באומר מעכשיו ובבד"ח אע"ג דכתיב בשטר דלא כאסמכתא לא מהניא מידי דהא חזינן דאסמכתא היא ומאי אהני דכתיב דלא כאסמכת' ע"כ כתב שם דרבי' ירוחם כתב בשם גאון שאם כתוב בשטר דלא כאס' גלי דעתיה דגמר ומקני ודברי רשב"ם בפ' ח"ה עלה דא"ר חסדא והוא דכתב ליה דל"כ ודלא כט"ד נוטים לדברי הגאון וכ"כ בס' התרומו' בשם גאון וכן נראה שם שהסכין הרמב"ן ע"כ והוא פלאי דלא הסכים שם הרמב"ן לומר דמהני הך לישנא אלא לשעבוד מטלטלי אג"מ דלאו כאסמ' גמורה היא אבל באסמכתא גמורה לא אמרינן כמ"ש הוא עצמו בשם דברי הרמב"ן שכתבנו ועיין בכנה"ג סי' ר"ז שעמד בזה ומצאתי בתשו' מהראנ"ח ח"ב סי' ל"ו דהיינו דוקא בדכתב דלא כאסמכתא אבל אם כתוב בשטר מבלי שאוכל להפטר בשום טענה ממיני אסמכ' ושום טענה שבעולם תנאו קיים ואינו יכול לפטור עצמו

בטענ'

(תשנז) כתוב בשטר דלא כאס' כו' אע"פ שאין כתוב ודלא כט"ד כיון שכתוב כו' הרי הוא כאלו נכתב כנה"ג בשם מהרש"ך ח"ב סי' קצ"ה ומהרח"ש סי' ך' וכן נהגו הסופרים עכשיו לכתוב דלא כאסמ' כו' ואין כותבין ודלא כט"ד ואין מערער ע"ז. ועד"ז כתב מהרשד"ם ז"ל חא"ה סי' כ"ד על הא דקי"ל דאין ב"ח גובה מהמטלטלים אא"כ כתב לו בפי' ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי. כתב הרב שם דשטרו' שכתוב בהם ואחריו' כו' יש לנו להוסיף במלת כו' כל מה שיכלול באותו אחריו' שקבל על נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי כמו שרגילי' לכתוב ואחריו' כו' בכל השטרו' והרב כנה"ג כתב בח"מ סי' קי"ב עמ"ש הטור ואם שעבד לו נכסיו שקנה ושיקנה חל השעבוד גם על מה שיקנה אח"כ ודוקא שפי' לו בפי' אבל אם לא כתב דאקני לא ולא אמרי' בהא אחריו' ט"ס הוא כתב שם בשם תשו' מהריב"ל ח"א כלל י"ב סי' ס"ח וס"ב וסי' נ"ה דאם כתו' בשטר ואחריו' כו' הרי הוא כמו שפי' אחריו' דאקני ואצ"ל אם כתוב כמו שרגילין לכתוב בכל השטרו' ומסודר בכל חזוקי סופר בכל תוקף דמהנו הני לישני לאחזוקי האחריו' כראוי ע"כ. וכתב הרב ז"ל עליו אמר המאסף סבור הייתי שלא כתב הרב דהרי הוא כמו שפי' אחריו' דאקני אלא משום, דכתב בשט' ואחריו' כו' אבל אם לא כתוב מלת כו' לשון ואחריו' כראוי לבד לא הוי כמי שפי' אחריו' דאקני וכדרך שכתבו האחרונים ז"ל לענין נאמנו' עליו ועל יורשין דאע"פ שאין כתוב בשטר נאמנו' מפורש עליו ועל יורשיו אלא כל שכתוב נאמנו' כו' הרי היא כנאמנו' בפי' כמ"ש מהרשד"ם אה"ע סי' קי"ו אבל ראיתי למהרש"ך ז"ל ח"ב סימן מ"ד הבין דאפי' בלא מלת כו' כל שכתוב בשטר אחריו' סתם הוי כמו שפי' דאקני והוא ז"ל חלק עליו וכתב דכל שלא פי' אחריו' לא הוי כמפורש. ויש לחקור אי מ"ש הרב ז"ל דאחריו' סתם לא הוי כמי שפי' דאקני הוא דוקא בלא מלת כו' אבל אם כ' מלת כו' אמרי' דהוי כמי שפי' דאקני ויש להכריע דס"ל להרב דאפי' כ' מלת כו' לא הוי כמי שפי' ממה שהקשה על מהריב"ל מסוגית הגמ' ודחה דבריו ולא פי' שכונת דבריו כדכ' מלת כו' בסוגיי' הגמ' הוא באחריו' סתם ובלא מלת כו'. ויש לתמוה על מהרש"ך שכתב בח"ב סי' ל"ז דמלת כו' מהני לענין נאמנו' דאע"פ שאין מפורש בשטר עליו ועל יורשיו כל שכתוב נאמנו' כו' מהני לשוויי מפורש עליו ועל יורשיו ומאי שנא דלא מהני מלת כו' לשוויי כולל אף באחריו' דאקני ויראה דס"ל להרב ז"ל דמלת כו' לא תוסיף תת כח להכניס באחריו' מה שלא פי' אמנם שבאחריו' הנז' נכנס ג"כ יורשיו מהני לשוויי כולל אף ליורשיו דלא מרבינן ממלת כו' אלא במתחיי' לא בענין האחריו' עצמו ועיין במהרח"ש סנ"ד

(תשנח) כתב מרן בסימן ע"א מחו' כ"ב בשם תשו' רבי' האיי ז"ל שכתב וז"ל האי מאן דמקבל עליה למיכתב שטרא בכל לישנא דזכותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתיב ביה ואחריו' שטרא דנא קבילית עלי כחומר כל שטרו' דנהיגי בישר' קיים לכל כללי דתחות ענייניה אבל תנאי' כגון תנאים דנאמנו' בהלואה וביטול מודעי לא מחשי' ליה עד דמפרשן ע"כ וכ"כ רי"ו נ"ד ח"א וכ' הרב פרח מ"א