קהלת יעקב - ב שמד

כ' הריב"ש עצמו בסי' שפ"ב שהשטר פסול לגמרי ואין כאן עדו' ואין תולין בע"ס ומה שכת' בסי' רס"ד הוא אפי' אם היינו תולין בט"ס אפ"ה אינו כותב ממשעבדי גם מהרא"י בכתביו סי' י"א פסל גט שהיה מוקדם ד' שנים ע"ש דברי קדשו דנראה בהדיא דגיטי נשים ושטרו' שוין ברין זה שהרי שם הוק' לו מההיא דאם דילג לבריאת עולם או אם לא כתב האלפי' כו' וההיא בשטרו' אתמר ולא בגט ועוד שהביא ראיה מהמרדכי ז"ל בכתובה שדלג ד' וכת' אלפים וכן הראיה שהביא שם מדברי הרא"ש ז"ל בשם ר"י שהב' ראיו' שניהם משטרו' דממון ומשם למד דלא תלינן בט"ס אע"ג דע"כ ידעינן מבחוץ שלא נכתב בזמן הכתו' בשטר ועיין בתשו' הרשב"א שהביא מרן בסי' מ"ג בשטר שכתו' בו חתנו ובזמן הכתו' בשטר עדיין לא הי' חתנו שלא תלה בט"ס אכן היכא שאנו מבינים כונת השטר אלא שכתו' בדרך אחרת יש לנו לתלותו בט"ס כמ"ש מהרד"ך בית ד' ח"ז. ובתשו' הרמב"ן סס"י נ"א כ' דבדברים שטועים בהן הרוב תלינן שטעו בין בסופרים בין בדיינים והרא"ם ז"ל בח"א סי' ס"ו כ' בשם הרמ"ה ז"ל דאע"ג דקי"ל סתם סופרי דדייני מגמר גמירי ה"מ מסתמ' אבל היכא דאתחזיק ריעותא לא ע"כ ומרן ז"ל כת' בסוף סי' ס"א בשם רבינו ירוחם בנ"ב ח"י שכתב וכלל גדול בידינו דכל תנאי דאדם מתנה עם חבירו שאין להלך אחר הל' הכתוב בשטר אלא אחר הכונה בלבד ע"כ. ומה שכתו' בתשו' מהרי"ב ז"ל סי' י"ג דאפי' בתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין ללכת אחר הכונה אלא מה שאומרים בפירוש בלשונם אינו חולק עם רי"ו דיש לחלק בין הל' הכתו' בשטר למה שפי' בלשונם על פה. כנה"ג ח"מ סי' ר"ז ועיין בתשו' לחם רב סי' קי"ג כת' בפי' דבשטרו' אזלינן בתר הכונה אע"פ שאין הלשון מוכיח. והריב"ש בסימן ר"ז כתב ז"ל כל ענייני שטרו' הולכים בהם אחר ל' בני אדם דומיא דנדרי' כדמשמ' בס"פ קונם יין דמדמי שטרי לנדרי' לענין שיש לכתו' בשטרו' ל' שמשמעותו כן בנדרים וכן נמי בפ' מי שמת ההוא גברא דאמר נכסי לבני כו' מי קרו אינשי לבר ברא ברא ואמרי' התם תניא כותיה דר"א הנודר מן הבנים מותר בבני בנים ובכמה מקומו' בתלמוד הוא כן בשטרו' והקנאו' וחיובים מי קרו אינשי כך. ונחזי היכי קרו אינשי והא במה של' בני אדם מתחלף מל' תורה הולכים אחר ל' בני אדם ולא אחר ל' תורה כמו שבנדרי' הולכים אחר ל' ב"א ואפי' להקל ולא אחר ל"ת ואע"פ שהוא להחמיר כדאמרינן בריש פרק הנודר מן המבושל שהנודר מן המבושל מותר בצלי ואע"פ שבל' תורה הצלי נק' מבושל כדכתיב ויבשלו את הפסח אפ"ה אזלינן לקולא משום דבנדרים הלך אחר ל' ב"א ושטרו' נמי לעולם הולכים בהם אחר ל' ב"א אלא שלפעמים כשאין ל' ב"א ברור בדבר ההוא הולכים אחר ל' תורה כדאמרינן בפרק מ"ש גבי ההוא דאמר לדביתהו נכסי ליך ולבריך א"ר יוסף קנה פלגא דתניא והית' לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וכן נמי התם מי קרו אינשי לחד ברא בני ת"ש ובני דן חושים ובני פלוא אליאב ובני איתן עזרי' וע' בתשו' גנת ורדים ח"מ כלל ג' סס"י ל"ט

(תשנה) כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן סי' מ"ב מחודש ה' ז"ל כלל גדול אמרו המע"ה ולפיכך כל מוציא שטר ידו על התחתונ' ופעמים שיד בעל השטר על העליונ' בזמן שהלשון שאמר כולל לפי דעת השומעים ולפיכך מי שכתב סתם על דעת משמעו' השומעים היא בוטח שאלולי כן הו"ל לפרושי כיון שהוא יודע שסתמן של דברים משמע בהפך כונתו כו' ובתשו' אחרת כתב ז"ל כל היכא דאפשר לקיים ל' השטר כלו מפרשי' ומקיימי' ואפי' לעשו' בעל השטר על העליונ' ובתשו' אחרת כתב דכל, שמשמעו' השטר ניכר לב"ד מתוך הכתב שהוא כן דנין אותו ואפי' ליפוי כח של בעל השטר וכן אם דרכן של בנ"א לכתוב כן בענין שיהא בו יפוי כח לבעל השטר דנין אותו ואע"פ שאפשר לדונו למשמעו' אחר שיהא לגרעון בעל השטר וכדאמרינן בפ' גט פשוט פריטי דל מהכא דלא כתבי פריטי בשטרא ע"כ ועיין בזה בתשו' מ"צ ח"ב סי' נ"ג וכתב עוד שם בשם תשו' הרא"ש כלל ס"ח סי"ט דכל היכא שאם נפרש משמעו' א' בשטר מתבטל השטר לא אמרינן בכה"ג יד בע"ה עה"ת וכ"כ ה"ה ז"ל בפכ"ג מה' מלוה בשם ר"ח ור"ש והרמב"ן והרשב"א. וכתב מהריב"ל ס"א כלל י"ט סימן ק"ה דה"ה בשמתבטל חלק מהשטר אבל דעת הרשב"א ז"ל אפי' כשמתבטל חלק מהשטר אמרינן יד בע"ה על התחתו' ועיין ברבינו הרב כנה"ג ז"ל בסי' מ"ב שהביא תשו' הרשב"א דממנה יש להוכיח דס"ל דאף אם מתבטל השטר לגמרי אמרי' יד בע"ה על התחתונה. וכתב דיש לחלק ולומר דס"ל להרשב"א דכי אמרי' דהיכא דהשטר מתבטל לגמרי לא אמרינן יד בע"ה ע"ה דהיינו דוקא היכא דהשטר עשוי כתקנו בכל דיניו אלא שאנו מסופקים בהבנתו אבל היכא דאפשר להבין דהשטר לא נעשה כדינו כגון נדון הרשב"א דאפשר דלא נטלי קנין אמרי' יד בע"ה ע"ה אי נמי במ"ש מהרי"ק שורש נ"ד דהא דהיכא דהשטר מתבטל לא אמרינן יד בע"ה כו' דהיינו דוקא היכא דהספק נופל בכולר הנותן או הלוה אבל היכ' דאיכא למימר טעו ודאי אמרי' יד בע"ה עה"ת וע"ש שכתב שהרי"ף ורבי' מהמפרשים ז"ל ס"ל דאפי' בדבר שהשטר מתבטל, לגמרי אמרי' יד בע"ה ע"ה ע"ש ושם כ' בשם כמה רבוותא דלא אמרי' יד בע"ה ע"ה אלא להוציא אבל להחזיק יד בע"ה עה"ע דלא כמהריק"ו בשו' ז' שכתב דאמרי' הכי אפי' בבא להחזיק במה שהוא מוחזק אם בא להפקיע בשטר מה שהוא מחוייב בדין ושהרדב"ז רסי' קל"ח כ' בפשיטו' דלהחזיק יד בע"ה ע"ה וכן הוא דעת מרן בס' בדק

הבית

(תשנו) כתוב בשטר כל לישנא דמשתמע לתרי אנפי יהיה לזכו' פ' יד אותו פ' על העליונה מהרש"ך ח"א סי' כ"א ומהרימ"ט ח"א סי' קכ"ב כתב אפי' מתנה הלוה בפי' שכל דבר שיפול ספק בשטר שיהיה יד המלוה על העליונה אם נפל ספק בענין חיובו או בתנאי שגורם לו חיוב או פטור אין מועיל התנאי לחייבו דמי קא ידע הספק דמשעבד נפשיה אלו היה נודע הספק היה מבררי' אותו וכל דלא ידע לא גמר ומשעבד נפשיה כדאמרי' בפרק הזהב האומר ע"מ שאין לך עלי אונאה י"ל עליו אונאה ומשני התם דאע"ג דכל דבר שבממון תנאו קיים הכא מי קא ידע דמחיל הילכך אע"ג דהתנה בפי' לא מהני שהוא סבור שלא היה בו אונאה ה"נ אפי' התנה בהדיא מי קא ידע שיפול בל' השטר ס' שישתעבד לומר שיהיה בעל השטר עה"ע ואפי' קנו מיניה הא אמרינן בעלמא קנין בטעו' לאו כלום הוא. ומזה תמה על מי שהבין דברי הטור ח"מ סי' קי"ג שכתב הרמב"ן בשם רב סעדיא גאון על מה שכותבים בשטרו' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי שטרו' שלפי שטופסי השטרו' ונוסחתם נכתבים בל' שבעל השטר על התחתונה לפיכך כותבים דלא כטופסי דשטרי ליפות כחו שלא יהא טופס זה כשאר טופסים אלא כל ל' מסופק תהיה יד בע"ה על העליונה ע"כ והרבה להשיב על דברי הגאון מהטעם הנז' ומטעמים אחרים. והעלה שכונת הגאון ז"ל הוא ע"פ אותה ששנינו בפרק כל הגט הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש כו' שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה כו' שטרי מקח כו' מפני התקנה ומפרש בגמ' משום תקנת סופרים שיהיו להם טופסי שטרו' מזומנים לעת הצורך ואותם שטרי מקח או מלוה נכתבים בל' שיהא בעל השער על התחתונה לפי שאין יודעים איזה מוכר או איזה מלוה יזדמן להם שמא יקפיד בדברים ולא יועילו להם אותם הטופסים אם נכתבים בל' של זכות ויפוי כח לכך כותבים סתם בל' שיד בע"ה