קהלת יעקב - ב שמג

מ"מ וכן בכמה דוכתין ובח' אה"ע סי' כ"ו דכ"ט כ' עוד דלפעמים מצי' ל' שעה שהיא שעה קטנה פחות משיעור שעה דומיא דפ"ק דסוטה שאמר מרים המתינה לו למשה שעה א' וכמ"ש התו' שם

(תשמה) שי"ן כתב מהרימ"ט ח"מ סי' נ"ו עלה דאמרו בפ' י"נ כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין ומפורש התם תנתן שדה פ' לפ' וירשה זו היא מתנה בתחל' ויש מי שר"ל דהיינו דוקא שאמר וירשה בוא"ו אבל אם אמר שירשה בשי"ן לא קנה דמשמע דפרושי קמפרש שהמתנה היא ירושה והוא ז"ל כתב דלא שנא בוי"ו ול"ש בשי"ן קנה דלקיים המתנה גלוי בעלמא סגי לן שלא נתן דוקא משום ירושה ולא משום מתנה שהרי בכותב ל' ירושה לבד הוי גילוי מילתא ממתנה שנתן לאחר בשדה אחרת בל' מתנה אע"פ שהם ב' בני אדם וב' שדות הרי אלו מוכיחו' זו את זו כ"ש כשהחזיר בתחלה ל' מתנה שלא תחזור ותבטל מפני שאמר אח"כ שירשנו דודאי דלשון בני אדם ירושה קרו לה כענין שנא' והנה בן ביתי יורש אותי ובני עשו ירשום ע"כ

(תשמו) שיעבוד אמרו בגיטין פ' השולח כי אתא ר' דימי אמ' ר"י מי שאמ' פ' שפחתי אל ישתעבדו בה כופין את היורשין ומשחררין אותה א"ל ר"א ור' אסי אי אתה מודה שבניה עבדים ופרש"י אי אתה מודה דאל ישתעבדו אינו ל' שיחרור אלא לא יטרחוה בעבודתה אבל ולדות היוצאים ממנה הוו עבדים ואמאי כופין לשחררה ויפסידו ולדות מכאן ולהבא מה שלא ציוה אביהם דהא אל ישתעבדו קאמר

(תשמז) שיעבוד לשון זה ול' זכייה שוין לענין המזכ' לעובר דכי היכי דאין ל' זכייה מועיל לזכות לעובר במתנה או ירושה כך אין מועיל ל' שיעבוד לשעבד לעובר דבר דשעבוד וזכייה בהא מילתא דינן שוה כדמוכח בגטין בשמעתא דמעמד ג' נמקי יוסף פ' אלמנה לכ"ג בשם הריטב"א והביא דבריו מרן ז"ל סס"י ר"י ושם כ' בשם הריטב"א דיכול אדם לזכות לעובר בקנין ע"מ להקנו' כדאי' בנדרים ועיין בתשו' מהרש"ח סי"ז

(תשמח) שבועה בל' נדר דאינו שבועה היינו דוק' באומר אכילת ככר זה עלי שבועה ונדר בל' שבועה הוא שאומר הרי עלי שלא אוכל בשר. אבל האומר אני מקבל שלא אשלח בני במקום פ' לא הוי נדר בלשון שבועה מהרלנ"ח סי' נ"ו

(חשמט) שבת זו בריש פ' קונם יין אמר קונם יין שבת זו אסור בכל השבת והשבת לשעבר כלומר שאם נדר בא' מימי השבוע אסור בכל ימי השבוע ויום שבת עצמו בכלל איסור שבוע שעבר דכי אמרי אינשי שבת זו דעתייהו על ימי החול הבאים ועל יום השבת. שבוע זו אסור עד שישלימו ו' שנים של שביעית ושביעית בכלל האיסור. שנה זו אסור בכל השנה ור"ה לעתיד לבא דעד תשרי בלבד אסור אבל ר"ה לע"ל הוא נמנה ואינו מכלל האיסור כמפורש הכל שם

(תשנ) שנה כתב הר"ב עדות ביעקב סי"ק דיש חילוק בין אומר שנה לאומר השנה שהרי שנינו בנדרים קונם יין שאיני טועם השנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה והרשב"א ז"ל כ' בתשו' ח"ב סי' ק"ל עלה דאמרי' המשכיר בית לחבירו נתעברה השנה נתעברה לשוכ' כו' דהיינו דוקא כשאמר לו שנה זו אבל שנה סתם לא ולכאורה קשה דהרי גבי נדרים שנה סתם אסור בה ובעיבורה וצ"ל דשאני התם דקאמר השנה בה"א דמשמעותו ופירושו הוי כאומר שנה זו דומיא דקתני לעיל הנודר מן הכבוש אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק כבוש שאיני טועם אסור בכל הכבושים דכוותא ה"נ אי אמר קונם יין שאיני טועם שנה משמעותו הוי לומר שנה ככל שאר השנים שאינן אלא י"ב חדש לא של י"ג שהוא מן המיעוט וכשאומר השנה הוא לומר שנה הזאת שהיא מן המיעוט דומיא דמן הכבוש ע"כ

(תשנא) שלום בעולם שאמרו גבי אשה עם בעלה. כתב רא"ם סי' ל"ו ז"ל כ' ראבי"ה ופשוט הרבה לכל יודעי דת ודין שאם באנו לומר ושלום בעולם בכל מלכו' א' או בהגמונייא א' נתת דבריך לשיעורין ותפסת מרוב' לא תפסת ואין לעגן בת ישראל כל ימה בדברי הבאי ע"כ

(תשנב) שלום שנינו במס' טבול יום שלהי פ"ד התורם את שלום הכור ואמר ה"ז תרומה ע"מ שתעלה שלום. שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה רש"א אף מן הטומאה וכל הפוסקים פסקו כת"ק דבל' שלום אין במשמע אלא שלום מן השבר ומן השפיכה דהוו מילי דשכיחי ולא על הטומאה דהוי מילתא דלא שכיח ומהך מתני' השיגו על הרא"ש ז"ל שכ' בתשו' הביאה הטור סי' רכ"א על ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהי"ל בכפר פ' בכך וכך המדה ועשה לו שטר במעות כו' והתנו ביניהם שלא יהיה אחריו' על המוכר מאותו יין רק אם תשבר החבית או תשפך בלבד וגם לא יהיה אחריו' על הלוקח כ"א בענין הטעם אם יחמיץ ואירע מעשה שבא עכו"ם על הכפר ונסך את היין כו' ונפל ספק בין המוכר והלוקח אחריו' אותו היין על מי יהיה המוכר היה מסתייע מתנאו שהזכיר אונס שפיכה ושבירה דמשמע דהיה שולל כל אונסים אחרים והלוקח היה מסתייע מתנאו שהזכיר אחריו' הטעם אם יחמיץ דמשמע דהיה שולל כל אונסים אחרים. והשיב דעל המוכר הוא אחריות היין שנתנסך משום דהלוקח הוא מוחזק והמוציא מחבירו ע"ה ועוד דאונס דשפיכה ושבירה דמי לאונס דנסוך דכלהו אונסי דאתו מבחוץ נינהו אלא שכתבו אונס דשפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס דנסוך דלא שכיח לא אסיקו אדעתייהו לאתנויי לכותבו אבל האונס שקבל עליו הלוקח הוא אונס' דאתי מגופיה ונסוך אתי מעלמא ולא דמו ע"כ וצ"ע למה לא הביא הרא"ש ראיה לדינו מהך מתני' והוצרך לטעם שהלוקח הי' מוחזק ועוד דלכאור' נראה דפסק כר"ש דאמר שלום אף מן הטומאה דפסק דגם אונס נסוך על המוכר כמו שעל התרומה אונס טומאה על המרים ודיני ניסוך וטומאה דמו אהדדי כדאיתא בכמה דוכתי' והרמב"ם ור"ש פסקו הלכה כת"ק: תשו' פ"מ ח"א סי' י"ב למהר"ש ן' ויילסיד ז"ל

שופרא דשטרא (תשנג) שטר כתב בס' התשבי שטר קרוי כך ע"ד ל' דתשים שטר משטרו בארץ ע"ש שהוא כתב שכתוב בו הממשלה שנותן אדם לזולתו עליו שיגבה ממנו

(תשנד) שטר כתבו התוס' בתמורה ריש פ' אלו קדשים ד"ה לא מבעיא ובולדן כו' ז"ל וא"ת וליתני ע"ס העולם ולא ליתני ולדן ולד ולד וי"ל דזו אף זו קתני שכך דרך המשנה לשנויי הכי ותימא דבריש פ' הכותב בעי פירי פירו' דוקא או עד עולם דוקא או תרוייהו דוקא והכא לא הוי הכי וי"ל דבלישנא דשטרא דייקינן דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל בלישנא דמתני' ליכא למידק כוליה האי. והריב"ש ז"ל כתב סי' ת"פ ז"ל ראוי לדקדק בל' השטר ולא אמרי' האי גברא לא גמיר כוליה האי וכדדיי' בפ' י"נ גבי תנו לפ' בעל חובי בראוי לו כו' ש"מ דיש לדקדק בשטרו' בדקדוקים הראויים ולא אמרינן דלאו כ"ע דינא גמירי ובסי' רס"ד כתב עוד דבשטרו' לא תלינן בטעו' ופסל הרב שם שט"ח שלפי הזמן הכתוב בו עדיין לא נולד הלוה ע"ש ואע"ג דכתב דאפי' אם נתלה בט"ס אינו כשר לגבו' אלא מבני חרי ודאי צ"ל דלרווחא דמילתא כ' כן שהרי בהדיא