קהלת יעקב - ב שמב

(תשל) תנאי דבעינן תנאי דאפשר לקיימו כ' הטא"ה סל"ח התנה עמה שתאכל בשר חזיר או שאר איסור דאורייתא מקרי אפשר לקיימו אבל התנה עמה ע"מ שתבעל לאסור לה א"א לקיימו מקרי שהאחר לא יתרצה לה וע"ש באורך ובסימן קמ"ג

(תשלא) תבואה סתם לא אקרי אלא ה' המינים אבל תבוא' שדה כל מין הגדל בשדה משמע נדרים דנ"א ע"א: (תשלב) תענית שעות לא מקרי אם אכל באותו יום ושוב גמר להתענו' אלא כשלא אכל ושוב נמלך להתענות עד הלילה זה מקרי תענית, שעות. הרשב"א סי' ו' וע"ש סי' רכ"א

(תשלג) תוך כדי דבור כל מה שהאדם מצוה בצווא' א' תוך כדי דבור מקרי הרד"ך בית ל' ח"א הרב משפט צדק ח"א סימן נ"ו כתב בכלל זה עוד אפשר דלא בעינן תכ"ד עצמו של העד אלא תכ"ד של העד חבירו תמיד מקרי והוא ז"ל אמרה בל' אפשר ודבריו הן דברי התוס' בכתובו' דל"ג עלה דעדים זוממים אין צריכין התרא' ושוב ראיתי להתוס' עצמם בפ"ק דפסחים דף י"ב ד"ה באיזה יום כו' שכתבו שם הפך מזה וע' בתשו' פרח מ"א סס"י ה' ובתשו' מ"ש סי' ס"ג: (תשלד) תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא הוי תפיס' לא מקרי חב לאחרים אלא במקום שהתפיס' ודאי חב לאחרים אבל במקום שאפשר שהדין כמ"ד דחולקים לא מקרי חב לאחרים מקור ברוך סי' ס' וע' בפרח מ"א סי' צ"ה

(תשלה) תפיסה ע"י אחר לא מקרי תפיסה להיותו מוחזק הרימ"ט ח"א סי' ע"ב וק"ה וקנ"א ובח"מ סיל"ג

(תשלו) תפיסה דמהניא לדבר שלב"ל כראמר ר"נ אי שמיט ה ואכיל לא מפקינן מיני' כ' מהרש"ך ח"ב סי' ז"ך די"ז ע"ד דאפי' לא אכיל תפיסה מקרי דכיון שתפס נכנס ברשו' הקונה ואכיל לאו דוקא ע"ש כמה ראיו'

(תשלז) תוך זמן דקי"ל לא עביד איניש דפרע גו זמניה כ' הר"ן פ' אלמנה נזונת דמזונות של שנים הבאות תוך זמנו מיקרי ע"ש עלה דתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת ומרן ז"ל בתשו' סי' ח' מדיני כתובה כ' דבעל שהלך למד"ה ולא הניח מזונו' לאשתו לא מקרי תוך זמנו ע"ש

(תשלח) תלישה נראה מדברי רש"י פ' לולב הגזול דף ל"ז ע"ב גבי אתרוג במחובר דאסור להריח בו כיון דלאכילה קאי אתי למגזויה כו' כ' רש"י דאף אי אכיל ליה במחובר אין לך תילש גדול מזה ע"כ ועיין בס' רב יוסף מה שהק' הר"י אלפאנדרי ע"ד רש"י ז"ל דתליש' כה"ג לאו תלישה מקרי ועיין בס' בתי כהונה ח"ב בבית אבות דכ"ו ע"א האריך בזה

אות ר (תשלט) רבנים כ' הרב פ"מ ח"ג סי' מ"ז על שוחטי העיר שגזרו נ"ש אם רבני מתא יסכימו לשום שוחט אחר מבלי יפקד שום א' מהם שמחוייבים לסלק ידיהם מהשחיט' והפציר גביר א' מגבירי העיר לשוחטים שישתתפו עמהם את ראובן היש לאל ידם לשתפו כיון שלא היה ל' קבלת הנזירו' אלא אם ישימו השוחט רבני מתא אבל שוחט כה"ג שהוא ע"י גביר אינו בכלל הנ"ש וצדד שם דמטעם זה אין לפוטרן דאשכחן בל' תלמוד גביר נכנס בשם רבן כדאמרי' בב"מ אמאי קרי לך רבן רבן של טרשיים דמשמע דרבן לאו רבן בתורה לבד הוי ושוב כתב שיש לחלק ודאי בין נדון זה לההיא דרבן של טרשיים וכיון דאין בל' רבן נכנס גביר בשום לשון לא בל' בני אדם ולא בל' תלמוד לא אזלינן בתר אומדנא גרידא והביא דברי הרד"ך ז"ל בית ל"ב חדר ג' שכתב דאע"ג דבלשון בני אדם לית ההוא לישנא מ"מ אזלינן בתר אומדנא היכא דאותו לשון מיהא בל' תלמוד נכנס בגדר הלשון ההוא כיון שלשון התלמוד אינו מכחישו אף שבל' בני אדם אינו כן אבל אם בשום ל' לא בל' תלמוד ולא בל' בני אדם לא שייכא האומדנא בתר ההוא לישנא אז לא אזלינן בתר אומדנא דהו"ל דברים שבלב ע"ש שהאריך בפרט זה

(תשמ) רפואה כ' מהרש"ך ח"א סי' קט"ז דהא דגבי שותפים רפואה אינה בכלל מזונו' שס רפואה לא יצדק כ"א בשכר הוצאו' הרופא ודברים תרופיים כמו הרקות וכיוצא אבל בדברים מזוניים שהם אכילה ושתיה לחולה הם בכלל

(תשמא) רצון צואה שכתוב בה שאמר הש"מ כתבו שרצוני לעשו' מנכסי כו"כ כיון שלא אמר שהוא עושה ומצוה לא אמר כלום תשו' תורת אמת ריש סי' פ"ג וכ' הרב כנה"ג בשם מהרש"ל ז"ל הובאו דבריו בהרדב"ז סי' רנ"ב שסובר גם הוא באומר רציתי שתהא צואה זו קיימת שאין זה לשון צואה והרדב"ז שם ס"ל דהוי ל' צואה ועיין בתשו' שארית יאודה דע"ח ע"א כ' משם תשו' הרשב"א דל' רצון לא מהני ע"ש

(תשמב) רשאה ושלטאה ל' זה בצואת ש"מ שאמר שאשתו תהי' רשאה ושלטאה כ' הריב"ש סי' ע' דלא עשאה אלא אפטרופא דל' שליט הוי לשון אפטרו' כמ"ש ויוסף הוא השליט והרב עדות ביעקב סי"ע כתב שאין מכוונתו של הריב"ש דל' שולטנו' לא נאמר אלא גבי אפטר' דזה אי אפשר שהרי כמה קראי מוכחי דל' שולטנות השלטה בהחלט הויא כמ"ש באשר דבר מלך שלטון וכתיב גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים והשליטו כו' שפיר הוא לעשו' מה שירצה האדם מהם לתת ולמכור בכל אות נפשו וכן בנוסח הגט כתבינן שתהא רשאה ושלטאה כו' דפי' ודאי הוא רשות והשלט' החלטית לא אפטרו' אבל כונת הריב"ש לומר שגם יש במשמעו' ל' רשאה ושלטאה אפט' כדמוכח מיוסף וכן איכא לאוכוחי מקרא דאליעזר המושל בכל אשר לו ות"א דשליט בכל דיליה דודאי הכונה השלטת אפט' שהי"ל בבית אאע"ה לא השלטה החלטי' שהרי עבד קרי ליה אלא דהריב"ש ס"ל דבהך לישנא איכא לספוקי דמשמע הכי ומשמע הכי וכ"כ הרש"ח סימן ל"א ומש"ה כ' הריב"ש בסימן ת"ע דלפחות יש לה אכילת פירו' אבל הרא"ש ז"ל כלל פ"ד ס"א כ' בפשיטו' דאין לה אלא דין אפטרו' פשוט ואין לה זכות בנכסים כלל לא בגוף ולא בפירו' ועיין בתשו' פרח מ"א ח"ב סי' ל"א שכ' בשם מהרא"ש ז"ל דלא אמר הריב"ש דהוי ל' אפטרו' ולא ל' מתנה אלא משום דאמר' לה כל ימי חייה דמשמע דאין כאן זכייה למכור ולתת אבל אם לא אמר כל ימי חייה מהני וע"ש עוד אופני המועיל בזה

(תשמג) רצון בתנאי שאמר ע"מ שירצה פ' בקדושין דס"ג רצון אמרו דאיכא בהאי לישנא שלשה משמעות א' ע"מ שירצה פ' שיאמר הן ואם מת ולא אמר הן לא נתקיים התנאי והב' ע"מ שירצה ע"מ שישתוק ומששתק שוב אינו יכול למחות לומר איני רוצה. הג' ע"מ שירצה ע"מ שלא ימחה ואם מת אותו פ' הרי לא מיחה

אות ש (תשמד) שעת כתב מהרימ"ט ח"א סי' קכ"ב דל' בשעת או בעת לאו דוקא בשעה ממש אלא קודם כדאמרינן בעלמא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן ובגיטין מי שאמר בשעת מיתתו פ' שפחתי עשתה לי קורת רוח כו' והיינו שעה שקודם המיתה וכן ההיא דאמרינן בשלהי בתרא הלכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין לאחר מ"מ בעי קנין אלמא בשעת מתן מעות היינו קודם