קהלת יעקב - ב שמ

(תרצו) פסידא להאי ורווחא להאי דאמרי', דאין בני העיר רשאין להסיע על קיצתן אם לא הסכימו כלם פסידא להאי ורוחא להאי מקרי בזמן דאיכא רוחא להאי איכא פסידא להאי אע"פ שאפשר שיבא זמן שיהי' בהיפך פסידא למאן דאיכא רוחא השתא ורוחא למאן דאיכא פסידא השתא מבי"ט ס"א סס"ז וע' בת"א סי' ס"ט שנסתפק אי מקרי פסידא מניעת התועלת או לא מקרי פסידא אלא מה שמפסידים בהדיא ע"ש וע' עוד מזה בכנה"ג סי' קל"א

(תרצז) פרהסיא כל שעשרה יודעים הדבר פרהסיא מקרי אע"פ שאינן שם בשעת מעש' מדפרכינן בגמרא והא אסתר פהרסיא היא והא לא הוו שם עשרה בשעת מעשה אלא דמשום דידעי לה למילתא קרי לי' פרהסיא הרדב"ז סי' צ"ב ועיין בתשו' הרא"ם ח"א סס"י י"ג דצדד לומר דביתו פהרסיא מקרי ע"ש

(תרצח) פשרה כתב מהר"ם מלובלין סי' מ"ז דפשרה שנעשית ברצון טוב המלוה שלא על ידי תביעה וטענה מחילה מקרי וא"צ קנין ע"ש ובסי' כ"ג כתב דהא דפשרה שהיא כמכר לענין מודעא היא הפשרה הבאה מחמת טענות שאינן יכולות להתברר הדין אם מי או שיש עסק שבועה ביניהם כו' אבל אם הדין ברור פשרה מחילה מקרי וכ"כ המבי"ט ח"ב דמ"ז קנ"ב ועיין במהרשד"ם סי' מ"ד ומהר"י הלוי סי' ס"ח

(תרצט) פירכא כתבו התוס' בפ"ק דשבת ד"ח ד"ה אמר רבא כו' דפירכא קרי הש"ס מה דאצטריך קרא לדרשא אחריתי אע"ג דאין שום פירכא במילתא וישבו ההיא דמגוה לכולהו אית להו פירכא

(תש) קהל כתב מהרשד"ם סי' של"ח דכל קהל וקהל מקרי בעיר אחרת ויחיד היוצא מקהל שלו או שהם דחוהו דפטור מהוצאות הקהל חוץ ממס וכרגא דמלכא

וע"ש

(תשא) קברתיו דבעי' לעדות אשה היכא שאמר העד שכיסהו בעשבי הים קבורה מקרי. תשו' מ"ץ דמ"ד

(תשב) קצרות זרועי ידיו יותר מכשיעור גופו שינוי באח' מאיבריו מקרי והוי סי' מובהק פ"מ ח"ב סי' ב'

(תשג) קדשים לענין כלל אין למדין למד מן הלמד בקדשי' לא מקרי קדשים אלא קרבן גופיה לא העבודה מרן זקני בס' הליכות אלי ובסי' רמ"ו כתב בשם התו' דקדשי בדה"ב לא מקרי קדשים לענין דבר הלמד בקדשים אינו חוזר ומלמד בג"ש

(תשד) קהל נסתפק מהריב"ל ג' סי' ב' לענין גמל"ת דקי"ל דאם בא להעיד בב"ד לא מקרי גמל"ת יש להסתפק היכא שבא לקהל אי הוי כמו בא לב"ד ע"ש

(תשה) קטטה בינו לבינה דאין האשה נאמנת ואין עד א' נאמן לומר מת שמא השכירתו כתב בתשו' הרב צבי ז"ל סי' צ"ה שאם דמה שרצה לקחת אשה אחרת לא מקרי קטטה כלל ע"ש

(תשו) קים לי דעת מהריב"ל ח"ב סי' ס"ז דטענת קי"ל טענת ספק מקרי ואין כן דעת הרד"ך בית ב' חי"ב ומוהריק"ו שורש קס"א אלא דטענת קי"ל חשיב כטענת ברי ועיין בבני שמואל סי' ל"ז דפ"ח וד"צ

(תשז) קנין דברים יש מהגאונים ז"ל שאמרו דכל לשון עתיד שאעשה כו"כ או שאתן כו"כ מקרי קנין דברים אלא באומר אחלוק עמך כו"כ אבל אתן כו"כ לאו קנין דברים הוא הרשב"א סי' אלף ל"ג ובל' יטול כתב ה"ה פ"ח מהל' זכייה ד"ה אם אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה דלהרמב"ם יטול הוי קנין דברים ואע"פ שקנו מידו לא קנה ונחלקו עליו דיטול לא הוי קנין דברים

(תשח) קבוע דקי"ל ענין מנהג מבטל הלכה לא מקרי קבוע אם לא שאמרו רוב טובי העיר המלכנו והסכמנו מנהג זה הרא"ש כלל נ"ו סי' ז' וע' בהרשד"ם אה"ע סי' קכ"ט וכתב מוהריק"ו ש"ו מ"ד משום פעם א' ושתי' שאירע דבר א' במקום א' ואתרמי שיעשו כך בשביל זה לא מקרי מנהג קבוע אלא בדברים שנעשים בכל יום ראוי ללכת אחר המנהג וע' במהרשד"ם ח"מ סתל"ו

(תשט) קצוב לא מקרי דבר קצוב אלא בדבר דהוי קצוב למעלה וקצוב למטה אבל קצוב למעלה ולא הוי קצוב למטה לא מקרי קצוב תוס' כתובות ד"ן סוף ד"ה ומאי עלייה כו' ז"ל אלא ודאי אע"פ שקצובים למעלה עד בגר כיון שאין קצובים למטה דאפשר שתנשא קודם לא מקרו מזונות קצובי' ע"כ

(תשי) ראוי כתב הריב"ש סי' ת"ט דאיכא מרבוותא דס"ל דכל דמקרי ראוי גבי בכור מקרי ראוי אצל יבם דאינו נוטל בראוי כבמוחזק ויש חולקים בזה עיין במור"ם א"ה סי' קס"ג ס"א וכתב דס' ריב"ש עיקר

ע"ש

(תשיא) רוב סתם כשאומרים חז"ל או רוב הנר' לעינים כתב הרדב"ז בתשו' חדשות ח"ב סי' י"ב דהוי כל שהם יותר מהחצי וכי נפיק ממחצה כל דהו מקרי שפיר רוב הנראה לעינים עד שיפרשו רובא דמינכר דאז הוא רוב גדול שיהא ניכר בלא עיון והשגחה

(תשיב) ראוי נזקי אשתו מקרי ראוי לענין אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק פסקי הר"ם ריקאנטי ז"ל פי' י' דמי הדם שמחייבים את הרוצח אין ב"ח גובה מהם דראוי מקרי מהרימ"ט א"ה סי' ג' רבית שעתיד לעשות ראוי מקרי וכן שכר פעול' שלא באה לידו ראוי מקרי מהרי"ל סי' ע"ד ובפרק יש נוחלין גבי הא דאמר רב פפא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק נחלקו ר' אפרים והרמב"ן בדין מתנה שנתנו לבעל גופא מהיום ופירי לאח"מ ומת הבעל בחיי הנותן לרבינו אפרים מתנה זו מקרי ראוי ולא גבי כתובה ממנה ולדעת הרמב"ן מקר' מוחזק וגבי וכתי' מהר"ם אלשיך סי' ח"י דכהרמב"ן נקטינן ועיין בכנה"ג א"ה סי' צ' בהגה"ט אות י"ב ובח"מ סי' ק"ז אות י"ב. ומהרשד"ם ח"מ סי' כ"ז דאפי' מת המוריש בעיר רחוקה וצריך להביאה דרך ים עכ"ז מקרי מוחזק והבעל יורש וכן בכור ואפי' שמתה האשה קודם בא הירושה לידה. ולענין יבם הריב"ש סי' ת"ט כתב דכל דמקרי ראוי גבי בכור מקרי ראוי ג"כ אצל יבם אבל מהרי"ו סי' ר"א כתב דיבם נוטל במלוה ובשאר ראוי רק שאינו נוטל בראוי של אביו אם מת אחר אחיו. ועיין במור"ם א"ה סי' קס"ג

(תשיג) רוב לא מקרי אלא כשנתוועדו לפלפל יחד במקום א' משפטי שמואל סס"י צ"ו וסי' צ"ב וכ' חכם לחבירו וחבירו לו חשיבא כחולקים זה בפני זה ואזלי' בתר רובא שם סס"י כ"ה

(תשיד) רשות לענין מוכר או נותן מעות שאינן ברשותו רשות כ' מהר"ש הלוי ח"מ סי' ח' בשם מהרש"א דמוכר או נותן מעות שהם ביד פקידו שהוא במקום אחר דבר שברשותו מקרי. עוד כ' הרא"ש בנדרים דל"ד דאע"ג דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו מ"מ אם ראה דבר של הפקר ואין אדם סמוך להפקר אלא הוא ואמר כשאזכה בו תהיה קדוש הוי קדוש כיון שבידו לזכו' וכ"כ התו' שם דכל שבידו דבר שברשותו מקרי: