קהלת יעקב - ב שלח

שנינו בפ' ב"ש ביבמו' הנודרו' הנאה מיבמ' בחיי בעלה כופין אותו שתחלוץ לה ומשמע ממתני' דכיון דבשעת הנדר עדיין לא הי' שם ביטול מצוה כופין אותו שיחלוץ וכן בעיין בגמ' נטולה אני מן היאודים ליבם מהו כלומר אי אמרה בחיי בעלה נדורה אני שלא אהנה מפ' יבמי אי מסקא דעתא דמתיבם והוי דינו כבעל ויפר חלקו וישמשנו א"ל עכ"ל הנ"ל הראת לדעת דס"ל דכל דבשעת שנשבע אין בשבועתו ביטול מצוה שפיר חלה שבועתו ולא קרינן ביה נל"ב את המצוה אלא שעיקר מטרין כסא וסמוכות שלו לפק"ד אין להם מובן ראשונה במאי דכתב ונראה דכל שבועה או נדר כו' ומה ענין נדרים אצל שבועו' והא כלל גדול בידינו הלכה רווחת את כל ונוכחת נדרים חלים עד"מ שניה לה בעיקר ראיתו ממתני' דמר סבר דה"ט דכופין אותו להיו' שבשעת הנדר אכתי לא היה שם ביטול מצוה דאימור יהיו לה בנים או היא תמו' קודם בעלה או יבמה יעו' קודם לבעלה אם איתא להא אמאי קתני במתני' דאי נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין ואמאי והא אכתי לא היה שם ביטול מצו' ועוד לדעתיה דמר שהבין דטעמ' דכופין הוי להיו' שבשעת נדר' אכתי לא הי' שם ב"מ מכלל דכל היכא דאיכ' ביטול מצוה וכגון שנדרה לאחר מיתת בעלה בודאי דאין הנדר חל ואלו במתני' קתני לאחר מיתת בעלה מבקשין ומאחר דאין הנדר חל ישאנה הו"ל למתני ואי משום דאפשר בחליצה א"כ מאי ראיה מייתי גם ראיתו מבעי' הש"ס דבעי נטול' אני מן היהודים ליבם מהו מוכח מפשט דבריו שהבין דסתמא דתלמודא מספק' ליה באומרת נדורה אני מפלוני יבמי ודבר זה שנוי במשנתינו סמוך ונראה מה למעלה והש"ס עלה לבית הס' ואפליגו בה אמוראי הדבר תמיה הוא בעיני וכפי מ"ש הוא ז"ל דצדדי הבעיא היא אי יבם הוי דינו כבעל ויפר חלקו וישמשנו הא בעל גופיה אינו מפר בקודמים וכ"ש יבם וכדכ' לי' רש"י ועוד בפרכת הש"ס דאמרינן ואם איתא דמסקא אדעתי יפר חלקו מ"ל הול"ל וזו היא שקשה הלא היא ברבת לפק"ד אעיקרא דדינא היכן מצא הרב ז"ל דיבמה שאינ' רוצה להתיבם שהיא עובר' על מ"ע והלא עיקר העשה אינו מוטל אלא על היבם ולא על היבמ' דהיא לא קיימא אלא בלאו דלא תהי' אשת המת ואם באולי אין רצונה לא להתיבם ולא לחלוץ אלא היא יושבת תחת תומר בעלה הא' נהי דדיינינן לה כמורדת מ"מ איסור' לא עבד' וכמובן מדברי החינוך ובהדיא כתב לה מהר"י באסן בתשו' דף ק"ה ע"ג וא"כ אפי' כי יהיבנא ליה כל דילי' מה דמות יערכנו יבמה שאינה מצווה ואין בה ביטול מצוה לנדון דידי' שהרי הוא מצווה במצות פו"ר וע' במ"ש הרב ז"א ח"א סז"ן לי"ד דף ק' ע"ג ע"ד התו' דפרק השולח וע' תשו' הר"י ן' פלט הביאו אד"א בתחלת הס' וע' בכנה"ג י"ד סרל"ט בהגהת הטור אות ז"ך האריך בפרט זה. נשבע על איסור תורה דליכא לאו ולא עשה לא מקרי נשבע לבטל את המצוה מהרשד"ם חי"ד ספ"ו בשם התו' ז"ל ועיין במהרש"ך ח"א בנוספו' ס"י שכתב דנשבע שלא להנאו' ת"ח דלא מקרי נשבע לבטל את המצו' כיון דא"א אסמכתא בעלמא ע"ש

(תרסז) נולד כ' מהראנ"ח ח"ב סמ"ג בשם הגמ"י דלפתוח פתח לנודר אדעת' שאם תתעב' אשתך לא נדר' ל"מ נולד

(תרסח) נוגע בעדות כ' הרב ע"ש סי' ס"ו וסכ"ח דנוגע בעדו' מקרי דלא ליקרו ליה גזלנא או אלם או לוה רשע ולאו דוקא בהנאת ממון וכ"כ מהריב"ל ח"ג סי' קכ"א אבל הרימ"ט ח"מ ס"פ האריך הרחיב להוכיח דלא מקרי נוגע בעדות אלא דוקא בהנאת ממון ע"ש ובסכ"ו בסופו כ' דאפי' דנשבע מקרי נוגע בעדו' וראייתו מההיא דר"ז בן הקצב המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידו והמתקשרים זע"ז יחד בהסכמה א' נוגע בעדו' מקרי מהריב"ל ח"א כלל ו' סמ"א. סופר שמעיד שטעה בסכום השטר נוגע בעדו' מקרי רשד"ם ח"מ ס"ו. שדכן כשר להעיד ולא נוגע בעדו' מקרי הרימ"ט א"ה סכ"ז. משרתי הבית המעידים על אשה שנתקדשה לאדוניהם נוגע בעדו' הוו הרדב"ז ח"ב סכ"ד אבל בח"א סכ"ו כ' דכשרים להעיד

(תרסט) נתינה בעל כרחו בפ' מי שאחזו הוי פלוגת' אי שמיה נתינה או לאו ש"נ כ' הרשב"א סי' תתקצ"ט דאפי' למ"ד נתינה בע"כ לא ש"נ אינו אלא בנתינה לעצמו באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז אבל במתנה ליתן לאחר כגון שאומר זכה בשדה זו ע"מ שתתן לראובן מאתים זוז אפי' נתנו לאותו אחר בע"כ שמיה נתינה וכ"כ בתשו' ח"ב סימן ת' והר"ן ז"ל כ' בפ' מי שאחזו דהא דנתינה בע"כ לא ש"נ היינו דוקא דאתני המקבל אבל אם התנה הנותן נתינה בע"כ ש"נ ואפי' שלא קבלה המקבל הויא נתינה וע' בהר"ם אלשקאר סל"ב וע' בס' ב"ש ה' קידושין סכ"ז ס"ק ב' וגם בס' מכתב אליהו דקנ"ו האריך בשורש זה וט' בתשו' הראנ"ח סקל"ד

(תרע) ניוול פלוגתא בנדרים דף פ' ניוול דחד יומא שמיה ניוול ומפר משום עינוי נפש לת"ק ורבי יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול וע"ש בהר"ן ובתשו' בית יעקב קנ"ב

(תרעא) נמלך המלכה מספק שמיה המלכה דאע"ג שלא נמלך גמר בדעתו ודאי שלא לאכול אלא ספק אם יאכל עוד אפ"ה מקרי נמלך רבינו יונה פרק אלו דברים דמ"ה ועיין בהלק"ט ח"א סי' פ"ו

(תרעב) ספק לא נמנעו חכמים מלקרא ס' אפי' דבר שאינו שקול אלא אפשר רחוק. מהריק"ו שורש ע"ב

(תרעג) סעודת מצוה. סעודה שעושים בליל שבת של שבוע שנולד בה זכר סעודת מצוה מקרי תה"ד סי' רס"ט רש"ל בב"ק פ"ז. וסעודת סיום הספר סעודת מצוה מקרי שם וכ"כ הר"מ מינץ סי' קי"ט. וסעוד' חינוך הבית שרוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות סעודת מצוה מקרי שם. וסעוד' בר מצוה שעושים סעוד' הרשו' מקרי ואם מחנכין הנער לדרוש על הסעוד' סעוד' מצוה מקרי שם

(תרעד) ספינה הנטבעה או נשברה לענין עדות אשה כתב הרב בצלאל בתשו' דע"ג דנשבר' לא נשבר' ממש אלא כל שנאבדו או שנשבר התורנות וכלים המשוטטים אותה אבודה אתקרית ועיין משפט צדק דף מ"ג ומהרח"ש סי' נ"ט

(תרעה) סם כ' רש"י ריש פ"ז דסנה' ז"ל כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה סם לגביה ואין סם ל' בושם ולא ל' מרפא אלא ל' דבר הצריך לתקון חבירו ע"כ

(תרעו) סתמא לא לא אקרי שם לווי מקרי בכמה דוכתי' בתלמוד וכ' מהריק"ו שורש ז' וז"ל ומ"ע אפשר דצדקה בסתם לא אקרי ואפי' בל' חכמי' כדמחלק תלמודא עפר שריפה אקרי עפר סתמא לא אקרי ואף אנו נאמר צדקה דפדיון שבויים אקרי צדקה סתם לא אקרי ע"כ. ורבינו הרב כמהר"י רוזאניס ז"ל תמה עליו שלא השוה את מדותיו כי בשורש ו' כתב דדבר שיש לו שם לווי נכנס תחת סוג דבר שאין לו שם ליווי מדאמרינן בחולין אין מכסין אלא בעפר ובה"א מצינו אפר שנק' עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת כו' ול"ל לחלק דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא אקרי וע' בס' מוצל מאש ח"א סי"ח ובתוס' עירובין ד"ב ד"ה בין לרבנן כו'

(תרעז) עבריין לא מקרי אלא כשבשעה שנשבע מוציא שבועת שקר מפיו אבל אם נשבע להתנהג בנאמנו' ונמצא למפרע שלא עשה כן לא מקרי עבריין וחשוד על השבוע' וכ"כ הרשב"א סי' תתקס"ד האי עיסקא אם קבל המתעסק