קהלת יעקב - ב שלו

פ"ז סל"ה יש לדקדק דס"ל דטובת הנאה לא הוי ממון וכן נר' מדברי מור"ם ח"מ סי' ל"ז ס"ט וכן פסק בפי' בסר"ג ס"א דטובת הנאה אינה ממון ואינה נקנית בחליפין אבל בתשו' הריטב"א הביאה מרן הב"י ח"מ סל"ז מחו' י"ד פוסק דטובת הנאה הוי ממון וכתב רבינו בכנה"ג י"ד סשל"א לענין הל' רש"ל בס' יש"ש פ' הגוזל סס"א ובפ' הזרוע סי' ז"ח כ' דהרמב"ם פסק דטובת הנאה אינה ממון וכן הלכה אלא דלקדושין ולנדרים הוי ממון והרימ"ט בח"מ סצ"ז כ' דלענין ממונא טובת הנאה אינה ממון ובחי"ד סי' ה' כ' דאע"ג דטובת הנאה עמון לנדרים ולקידושין לממונא לענין שיעבוד והקנא' לא הוי ממון לדעת הרא"ש אבל לדעת הרי"ף משמע דטובת הנאה ממון להיותה נקנית באגב ובתשו' מעשה חייא ס"ו כ' דטובת הנאה אינה ממון לשעבוד וכ' עוד בשם הרדב"ז ז"ל דטובת הנאה מקרי ממונא לגבי איסור הנאה ומהר"ם מפדוואה סי' ס"ה דטובת הנאה אינ' ממון ליתנה לאחרים

(תרלג) טירחא כ' רש"ל בתשו' ל"ו על מ"ש הרא"ש בההיא דעני המנקף בראש הזאת מה שתחתיו גזל דאע"ג דבהפקר ליכא משום עני המהפך בחררה הכא שאני דטרח ביה העני והפילם בארץ וסמכא דעתי' עלייהו כתב הוא ז"ל דה"ה דהליכ' דמהפך בחררה ממקום למקום נמי מקרי טירחא דקשה טילטולא דגברא ע"ש

(תרלד) ידי שמים שאמרו גבי פצוע דכה וכרות שפכה בידי שמים כשר לבא בקהל להרמב"ם כל שנולד כרות שפכה או שחלה מחמת גופו מיקרי בידי שמים ולרש"י ולהרא"ש לא מקרי בידי שמים אלא ע"י רעמים וברד או ממעי אמן אבל ע"י חולי חשיב בידי אדם ופסול וכ' הרא"ש דהכי משמע בירוש' ועיין בטאה"פ ס"ה

(תרלה) יד בעל השטר על התחתונ' מצאתי תשו' להרשב"א ז"ל הביאה מרן באה"ע סי' צ"ג בדין אשה שתבעה כתובה בסתם דלא אמרי' אין דעתה אלא העיקר אלא מסתמא הכל תבעה ואין לה מזונו' כ' שם ז"ל אשה שמחלה כתובת' קרוב הדבר שכל שלא מחלה על מ"ש בכתובה לא מחלה מזונותי' כו' ועוד מה שטען הטוען שמן הסתם ידה על התחתונ' שהיא קרוי' בעל השטר מסתברא דבמקום זה הבעל קרוי בעל השטר לפי שהבעל לא פרע לה כלום ומשלה היא מוחלת וכל מקבל מתנה או לוקח קרוי בעל השטר להיות ידו על התחתונ' ע"כ ועיין בתשו' מהר"ש פרימו ז"ל סס"י ל"ב ובפרח מ"א ח"ב סי' ז'. עוד מצאתי בתשו' מהריב"ל ח"א כלל י"ז סי' ק' האריך שם להוכיח דהבא להסתייע מהשטר הוא הנק' בעל השטר ובל' דמשתמע לב' אנפי כיון שהוא מודה על הענין וכדי להפטר אומר דמל' השטר מסתייע פסק הרב ז"ל שם דאע"ג דאינו הוא בע"ה כל הבא להסתייע מתוך השטר מיקרי בעל השטר וידו ע"ה ועיין בתשו' הר"ש הלוי סי' י' וי"ב בזה

(תרלו) יום א' בחדש חשוב חדש ומדיום א' בחדש חשוב חדש ל"י בשנה קרי שנה פ"ק דר"ה ד"י ע"ב

(תרלז) יציאה דרך אחוריו שמיה יציאה פ"ק דחולין דף י' ע"ב מדאשכחן כ"ג ביה"כ דכתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו וכתבו התוס' דהיינו דוקא ביציאה דהוי אורחא דמילתא הכי כתלמיד הנפטר מרבו אבל ביאה דרך אחוריו לא שמיה ביאה

(תרלח) כבוש יחיד פלוגתא פ"ק דגיטין ד"ח מ"ס כבוש יחיד שמיה כבוש ומ"ס ל"ש כבוש

(תרלט) כתובת בנין דכרין מתוך דברי ריא"ז שהביא בשה"ג פרק נערה שנתפתת' עלה דמתני' דלא כתב לה בנין דכרין כו' מוכח דכתובת ב"ד לא מקרי נכסי האם ובכור נוטל פי שנים ממנה אך מתשו' הרשב"ץ ז"ל שהביא הרב נתיבו' משפט נכ"ג ח"ז מוכח דס"ל דכתובת ב"ד מקרי נכסי האם ע"ש: (תרמ) כותל כתב מהרש"ך ח"ב סי' קל"ג דצ"ו ע"ד דאפי' של קדשים ושל כל שהוא מקרי כותל ע"ש

(תרמא) לקיחה פלוגתא בסוכה דל"ה לרבה לקיחה ע"י דבר אחר ל"ש לקיח' ולרבא שמיה לקיחה וע"ש בתו': (תרמב) מטלטלי דבר פשוט הוא דשטרי חוב אינן בכלל מטלטלי' דשטרו' לא קרו אינשי מטלט' תשו' הרשב"א ז"ל הביאה מרן סס"י ס"ו וכן ספרים לא מקרו מטלטלי המבי"ט ח"א סי' ק"ה. והתוס' ז"ל כתבו בב"ק די"ב ע"א ד"ה אנא מתני' ידענא דאע"ג דבכל דוכתא עבדים כקרקעו' מ"מ בל' בני אדם קרו אינשי לעבדי מטלטלי כיון דניידי. ועיין בכנה"ג ח"מ סי' שס"ג

(תרמג) מים שאין להם סוף נחלקו מרן ז"ל והמבי"ט בספינה שנטבעה בים והיו בה יהודים בחדר למטה ולא נראו עוד דהמבי"ט ז"ל נטה דעתו להתיר נשותיהם במה שחילק בין נפל למשאל"ס לבין באו המים אל החדר שבספינה דזה אינו נקרא משאל"ס מאחר שנשארו בחדר ומרן ז"ל בתשו' דקכ"ג נחלק עליו וכתב דאין חילוק והכל נקרא משל"ס ע"ש

(תרמד) מעשה ב"ד דלא משמיט שביעית כמפורש בסימן ס"ז כתב מהרש"ך ח"א סימן י' דגזרת ב"ד שאינה על עיקר החיוב רק על אופן הפרעון לא מקרי מעשה ב"ד וכ' עוד שם דגזרת יחיד מן ההדיוטו' דלא גמיר ולא סביר אע"פ שהוא איש צדיק תמי' בדרכי היושר לא מקרי מעשה ב"ד

(תרמה) מסיח לפי תומו דעכו"ם מהימן לאו דוקא במל"ת תליא אלא בלא מתכוין להתיר ולא להעיד מהימן אפי' אינו מסל"ת כ"כ בתשו' צמח צדק סמ"ב ועיין בתשו' משאת בנימין סס"ח

(תרמו) מוחזק בכל ספק דאיכא בין יחיד לרבים הרבים מקרו מוחזקים לעולם מרדכי בס"פ יחפור עלה דאם האילן קדם קוצץ ונותן דמים והרשב"א במיוחסו' ספ"ד כתב ז"ל כל שאינו טוען בגוף הדבר אלא שעבוד עליו כיון דלחזרה עומד הרי הוא כמוחזר ומלוה שיש לו משכון בעל המשכון מקרי מוחזק כיון לחזרה קאי הרי הוא כמוחזר ועיין בזה בס' פרח מ"א סק"ג והטור בסקי"ב כתב דנותן נכסיו מעכשיו ולאח"מ היורש מקרי מוחזק ולא מקבל המתנה ועיין בפמ"א סקי"ו בזה. ושוכר ומשכיר המשכיר מקרי מוחזר טח"מ סשט"ו והרב לחם רב סק"ן כ' דלא אמרינן קרקע בחזקת בעלי' עומדת אלא לגבי מרא קמא אבל לגבי לוקח שוכר שהוא בתוך הבית מקרי מוחזק ורבינו בכנה"ג בסי' ק"מ הביא בשם מהר"ש יפה ז"ל שכתב דבפלוגתא דרבוותא לא אמרי' קרקע בחזקת בעלים הראשונים קיימא אלא המחזיק בו מקרי מוחזק וידו על העליונה ומיהו כשהמחלוקת הוא בשכירו' בהא אמרינן קרקע בחזקת הבעלים הראשונים עומדת ועיין בנדפס מחדש עלה ונסתפק על המשכנתא אי מדמינן לה למכר או לשכירו' עש"ב ובתשו' כרם שלמה סל"ו הוכיח מתשו' מהר"ם דהאלמנ' בשביל שיעבור כתובתה מקרי מוחזקת לגבי מקבל מתנה ע"ש

(תרמז) מודה במקצת לא מקרי אלא במודה במקצת ממש מודה אבל כופר בכל אלא שמתחייב במקצתו מתוך טענת' לא דייני' ליה כמודה במקצת תשו' הרשב"א הביאה מרן סי' ע"ט מחודש ח' ובספר בדק הבית דנ"ו ע"א כ' עוד דמודה במקצת בענין שלא הי' יכול לכפור באותו מקצ' כגון שהוא תנאי