קהלת יעקב - ב שלה

מקרי וכ' עוד שאם העידו העדים האחרונים שהעדים הראשונים לא היו יכולין לראות מה שראו מפני שהי' הפתח סגור הזמה מקרי וכ' עוד שם דאם העידו עדים האחרונים שהם היו במקום המעש' ולא הי' שם העדים הראשונים הזמה מקרי וכן דעת מהרימ"ט בא"ה סי' ל"ז

(תרך) חליפין מכירה מקרי כדאמרי' בפ' מרוב' דע"ט לענין טביחה ומכירה דחליפין מכירה נמי הוי. מהראנ"ח ח"ב סי' צ"ח על ראובן שהתנה עם חבירו שלא ימכור חזקתו אלא לו שאם נתן החזקה לחתנו במקום מעות נדוניא דהוי מכירה מעליא וע"ש עוד סי' צ"ז ובכה"ג י"ד סי' רי"ח אות נ"ד כ' בשם תשו' כ"י להראנ"ח דהנודר לתת לצדקה ממה שימכור ב' לבנים לבגד והחליף סחורה א' בבגדי משי שחייב ליתן החיוב כמכירה

(תרכא) חבור חבור לא מקרי העשוי ע"י מעשה ידי אדם. תוספתא הובאה בדברי התו' בזבחים בפרק טבול יום דק"ה ד"ה חבור אוכלין וז"ל התוספתא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חבורי אדם חבור ע"כ ועיין בזה בתש' בית יעקב קמ"ב

(תרכב) חבור לענין צירוף דכביצה דקי"ל כל האוכלין מצטרפים לכביצה כל שהוא מחובר קצת אף שאם היה מגביה החצי הביצה הא' היה ניתק חבירו מקרי חבור ומצטרף משא"כ לענין ידות דלא מקרי יד אלא כל שהוא מחובר כל כך שאילו יגביהו את היד לא יהא ניתק האוכל אבל אם אינו מחובר כל כך לא מקרי יד לאוכל תוס' חולין קי"ח ד"ה אין כו'

(תרכג) חוזר ומגיד כ' בתשו' ל"ר סל"ז דראובן שהעיד על א' שטבע במים שאל"ס ואח"כ בב"ד אחר פי' דבריו דזה לא מקרי חוזר ומגיד

(תרכד) בלח ל"מ חציצה גמרא בזבחים פרק כל חציצה הפסולים דל"ה א"ל ר' יאודה למה פוקקין העזר' ערבי פסחים שלא יצאו הדמים א"ל שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכבותיהן בדם ופרכינן והא דם הוי חציצה בין רגליהם לרצפה ותנן עומד ע"ג כלים כו' פסול ומשנינן לח הוא ולא הוי חציצה דתנן הדם והדיו והדבש והחלב יבשים חוצצים לחין אין חוצצין ע"כ ועיין במשנה למלך פ"ב מה' יוה"כ שכ' עמ"ש הרמב"ם ז"ל עלה ונסתפג דהוי טעמא שמא יהיו המים חוצצין בין בגדיו לבשר ע"ש וצ"ע דהא בהדיא אמרי' הכא דאין חציצה בלח וע' בס' לקט הקמח סי' כ'

(תרכה) חזרה במש"מ דקי"ל חזרה במקצת חזרה בכולה כ' רבינו בכנה"ג ח"מ סי' נ"ר בשם המבי"ט ז"ל דהא דחזרה במקצת חזרה בכול' היינו דוקא כשחוזר א"כ לתת מקצת מה שנתן קודם בצואה א' דהיינו בב' פעמים אבל כשהיא עושה צואה ומחלק נכסיו בבת אחת חזר ונתן לאחר מקצת מה שחזר ונתן לראשון לא מקרי חזרה ממה שנשאר לראשון ואיכא מרבוותא דפליגי עליה. ובתשו' כתבתי דאפי' לדברי המבי"ט ש"מ או מצוה מח"מ שחילק כל נכסיו במתנה וא"ל ליורשיך אין אתה מניח כלום ואמר זוג של צמידים י"ל בידיהם יהיו ליורשי שכרם מתוך צוואתו שלא היה בדעתו להוריש ליורשיו אפשר שאפי' נתן הכל בצואה א' מקרי חזרה בכולה וע"ש עוד כמה חידושים בדין זה

(תרכו) חנטת פירו' דבר שבא לעולם מקרי בפ' הרבית דס"ו כ' רש"י על מ"ש ר"ן המוכר פירו' עד שלא באו לעולם לא קנה מיירי כשלא חנטו הפירות עדיין ש"מ דכל שחנטו הפירות מקרי שפיר דבר שבא לעולם ועיין בזה במחנה אפרים הל' מוכר ס"ב שמדברי מרן הכ"מ ז"ל פ"ח מהל' מלוה אין נראה כן ע"ש

(תרכז) חסיד לא מקרי אלא מאן דהוי חסיד מעיקרא כך מתבאר מסוגיא דפ' הגוזל עצים דק"ג ואי במשתבע קאמר רע"ק חסיד מי משתבע וכ"ת דמשתבע והדר הוי חסיד והא כל היכא דאמרי' מעשה בחסיד א' או ר"י ב"ב או ר"י בר אלעאי וריב"ב ור"י ב"א חסידי דמעיקרא הוו ע"ש

(תרנח) חסיד כ' הרב יפה מראה ז"ל בשלהי סוטה חסיד יקרא מי שכל מעשיו לש"ש וזו היא דעת הר"ן ז"ל ולי נראה לפרש דחסיד יתקרי המוותר עם חברו לפנים מש"ה במשא ומתן וכ' התי"ט ז"ל שכן היא ג"כ דעת הרב ז"ל. ואני מצאתי כדבריהם בשבת פכ"ב דק"כ אמתני' דאם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השב' ופריך חשבון מאי עבדתי' מהפקרא קח זכו כלומר דהא אצילו לכם קאמר ואם פקחים הם יעכבו הכל הו"ל למתני ומשני מדת חסידו' שנו כאן אמר רבא חסידי אגרא בשבתא שקלי ופירש"י אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש נדנוד עבירה ואע"ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקירא קא זכו מיהו חסיד לא מקרי אא"כ מוותר משלו אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקי' פי' רש"י ירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו ירא שמים לא ניחא ליה דליתהני מאחרים בהפקירא דידע דלא מרצונו הפקיר. ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח והכי קאמר ואם פקחים הם דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא עושים עמו חשבון אחר השבת ע"כ

(תרכט) חזקות רבינו הרב כנה"ג ז"ל בח"מ סימן ק"מ הביא להקת הפוסקים ז"ל דיש סוברים דהחזקות הנהוגו' ע"פ ההסכמות בזמנים אלו דין קרקע י"ל שחזקתן ג' שנים ובנזקי החלונות ותשמישי החצירו' גם בשיעבוד כתובה וב"ח ויש סוברים דהחזקו' מטלטלי אקרי ודין מטלטלין יש להן בכל ולענין הלכה האריך בכנה"ג הנדפס מחדש שם

(תרל) חשוד לא מקרי העובר על החרם בשב וא"ת מהרימ"ט אה"ע דף צ"ג ע"ג

(תרלא) טובה לענין הדין דקי"ל הנשבע ע"ד חבירו אם קיבל טובה ממנו אין לו התרה אלא מדעתו כ' מהרשד"ם י"ד סי' פ"א דיבמה שנשבע לה היבם לא מקריא עשתה לו טובה כבת יתרו כיון דיבמה אינה יכול' להנשא לאחר ע"כ ומהר"ם מפדוואה סי' ע' כ' דאם נשבעו המשדך והמשודכת לא מקרי עשה לו טובה אלא האיש לאשה לא האשה לאיש ומרן הב"י ז"ל כ' בי"ד סי' רכ"ח בשם תשו' מהריק"ו ז"ל בשו' קפ"ב דהשותפים בההיא הנאה שעושים אהדדי מקרי כנודרים ע"ד חבירו וכקבלו טובה זמ"ז ואין מתירין אלא מדעת חברו ומהריב"ל ס"א כלל ה' דס"ח וס"ט כתב המתקשרים בדבר א' זע"ז לא ברירא לי מילתא כולי האי שיקרא קבלת טובת הנא' והרב משפטי שמואל סי' קכ"ח כ' דהוי כאלו עשה לו טובה ומהרד"ך בית י"ז ח"א כ' ראובן שמינה אפטרו' לשמעון ונשבע לו לא מקרי, עשה לו טובה אבל מינהו ב"ד מקרי עשה לו טובה אבל מינו לאלמנה אפטרו' על בניה אפי' מינו אות' ב"ד לא מקרי עשה לו טובה ע"כ ואם השכיר ביתו לחבירו ונשבע שלא יוציאנו עד זמן פ' אין לו התרה אלא מדעתו ומרצונו דכסף השכירו' מקרי מקבל טובת הנאה ממנו מהר"ם אלשקאר ז"ל סי' צ"ו וכ' עוד שם שאם הקדים בע"ה לפועל שכרו לכ"ע עשה לו טובה מקרי וע' בש"ך י"ד סי' רכ"ח מ"ש בזה ועיין עוד בסי' רפ"ט דאיכא מ"ד דאם השביעו אביו לא בעי קבלת טובת הנאה דמחוייב בכבודו ומוראו עש"ב

(תרלב) הנאה אי מקרי ממון אי לא הוי פלוגתא ומדברי מרן ז"ל בשלחנו הטהור ח"מ סי'