קהלת יעקב - ב שלב

הב' ל' קבלה היינו על שעת קבלה בלבד. פרח מ"א סמ"ד עש"ב

(תקפא) קבלה הסכמ' שכתוב בה קבלנו עלינו אינ' צריכ' התרה וראי' מדברי הרא"ש פ"ט דנדרים ז"ל גרסינן בפ"ק דתענית יחיד שקבל עליו תעניו' כל השנה ופגעו בו י"ט הכתובים במגלת תענית אם נדרו קדם לגזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו יש מקשים דהא קי"ל דנדרים חלין ע"ד מצוה וכתב הרמב"ן ז"ל דהאי ידחה נדרו דקתני לאו נדר ממש דאפקיה בל' הרי עלי נדר אלא קבלת תענית בעלמא ול' קבלה ל' חמיר כנדר לענין למיעקר י"ט וכדאמרי' גבי לוה אדם תעני' ופורע דפרי' וכי נדר הוא דלא סגי דלא פרע ע"כ ש"מ דל' קבלה קיל ולא בעי התר'. פרח מ"א ספ"ז

(תקפ"ב) קנין כתב הרמב"ם פ"ב מה' מכירה האומר לחברו משוך ותקנה לא קנה שתקנ' משמע להבא ועדיין לא הקנה לו כלום אלא צ"ל לו משוך וקני וכתב הרב כנ"הג בח"מ סי' קצ"ה בשם נמקי מהראנ"ח ז"ל דהיינו דוקא באומר בל' צווי ותקנה אבל האומר עשה כך וכך ויקנה אותו דבר לך כיון שלא אמר ותקנה שפיר דמי וכן ההיא דאמר א' מהם תתקדש לי כו' וראי' לזה דבריש פ"א מה' מכירה כתב הרמב"ם תן מנה לפ' ויקנה ביתי לך קנה מדין ערב כו' אע"ג דלא אמר וקנה ביתי

(תקפג) קרוב מעשה בא לידי בשטר שהי' כתוב נתחייב פ' ופ' לתת לפ' מתכשיט פ' קרוב מג' אלפים לבנים ופסקתי דיד בע"ה על התחתונה ואם נתן לו ב' אלפים ות"ק וא' סגי הרב כנה"ג ז"ל בשם עצמות יוסף דל"ה ע"ג

(תקפד) קרוב שכיב מרע שצוה חת בנו שלא ישא אשה קרוב' לו שלישי בשלישי דבל' ב"א קורין לג' בג' קרוב קרובו ואין קורין אותו קרובו הרש"ך ח"א סימן ב' וכ' הרב כנה"ג בח"מ סי' ס"א נר' דה"ה שלישי בב' דלכ"ע כשר לעדו' ע"כ ועיין בתשו' הר"י אדרבי ז"ל סי' שי"א בזה

(תקפה) קנין דברים יש מהגאוני ז"ל שאמרו דכל ל' עתיד שאעש' כ"וכ מקרי קנין דברי' וי"מ שאומר דלא מקרי קנין דברים אלא באומר אחלוק עמו כו"כ אבל אעש' כו"כ או אתן כו"כ לא מקרי קנין דברי' תשו' הרשב"א א' ל"ג: כל הנקרא אמר הפעוט לרגל המלאכה אשר לפני אמרתי אני אל לבי אלקט' באמרים כל מידי דמתקרי ודלא מתקרי שגם הוא סעיף מסתעף מהלשון והילך סדורן בסדר אלפ"א בית"א

(תקפו) אונס מי שנדר לעשות דבר פ' תוך ל' יום או זמן אחר ולא נאנס תוך זה הזמן והי' יכול לעשותו וביומא דמשלם זמניה נאנס לא מקרי אונס מדאמרינן בפרק מי שאחזו בראשונה היה נטמן יום י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיתן מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס בו ומדהוצרך הלל לתקן כך ש"מ דאפי' הי' אנוס ביום האחרון לא מקרי אונס מרן הב"י ח"מ ריש סימן ר"ז בשם חי' אגודה וכן דעת הרא"ש. ועיין בספר עדות ביעקב סימן ז' ובכנה"ג סימן ס"ג בהג"הט סי' ז"ן ובס' בני חיי שם. ועיין מ"ש הרב מגן אברהם בא"ח סימן ק"ח על מה שפסק מרן מי שלא התפלל בעוד שהי"ל זמן להתפלל בין כך ובין כך עברה לו השעה אנוס מקרי ע"ש ס"ק י"א

(תקפו) אין לו לענין לוה דאם אין לו ממון אין חובשים אותו כמפורש בסי' צ"ז כתב מהראנ"ח ח"א סימן נ"ח דנדונית אשתו אין לו מקרי ע"ש: (תקפח) אונס טעות הוראה שהורו לאדם ועשה מקרי אונס הרשב"א סי' אלף קפ"ט ז"ל וא"ת מיכל איך הותרה להנשא לדוד התם אנוסה גמורה הית' דהי' טעות גמור של הוראה שהורו לה ב"ד של שאול דמלוה ופרוט' דעתו אמלוה ועל הוראה זו נסמכה וטעות כזה אונס מקרי ע"כ ועיין בס' בית שמואל סס"י י"ז שהשיג על הרשב"א בזה ובתשו' שבות יעקב ח"א סי' ס"א ובתשו' הרשב"א ס"י באשת איש ע"ש ולענין מכירה באונס יש דברים דמקרי אונס ויש דלא מקרי אונס והילך קצורן א) מ"ש מוהריק"ו שורש קס"ד דלא מקרי אונס אלא היכא דמריעין לו אבל אם אין מריעין לו אלא שנמנעין מלהטיב לו לא חשיב אונס ומיהו אם כבר הטיב לו ורוצה לסלק ממנו ההטבה שהטיב לו כגון דא מקרי אונס ודאי. ב) מ"ש מהרש"ך ח"ב סימן קצ"ח שאם הי' בבית האסורים והי' ס' סכנה מיראת הדבר אשר בעיר בהיותו שם ואם לא הי' נותן לו לא הי' מוציאו לא דמי למאסר דצדקיהו ולכ"ע אונס מקרי ובח"ג סימן ק"ד כתב שאם הניחו בבית האסורים בשביל דבר אחר כיון שלא הניחו בשביל דבר זה לא מקרי אונס ועיין במ"ש מרן בא"ה סי' קל"ד. ג) מ"ש הרב מ"צ ח"ב י"ז דיראה שהי' ירא שלא יודה לו חברו לא מקרי אונס אם לא היכא דמנכר. ד) מ"ש הרב לחם רב סימן קע"ט על אב שהכה ופצע את בתו למחול לו דמקרי אונס וכתב מה אונס הוא זה הרי היא מחויבת לקיים מצות אביה וכיון שאביה א"ל שתמחול היא חייבת לעשו' כן מן הדין ואם כן כשתמחול. מה שהדין מחייבה היא עושה י"ל דבפ"ק דקדושין פליגי גבי כבוד אי הוי משל אב או משל בן ופסקו הפוסקים דהוי משל אב ומן הדין אין מחויב הבן לחסר ממונו בעבור רצון אביו וכמ"ש מהריק"ו סי' קס"ו דכ"ע מודו דאין מחויב הבן לשמוע אביו להפסיד ממונו ע"ש. א"כ אם אביה הכה את הבת ופצטה על כך ודאי דאנוסה היא שלא כדין ומקרי שפיר אונס ע"כ אכן מי שתכפו יצרו לבטל מצוה או לעשות עבירה והודה עד שעשה דבר שמחויב לעשותו או עד שיתרחק מדבר האיסור לא מקרי אונס כמ"ש הרמב"ם ספ"ב מה' גרושין וכתב מהרשד"ם חי"ד סימן ע"ו בשם תשו' הרשב"א שכתב ז"ל אם מי שהיא מחויב בכבודו הזקיקו לגרש גיטו גט כו' עד ואפי' אנסוהו ע"פ אביו וא"ל אל תסתור דברי אביך הוי גט משום מצוה לשמוע דברי אביו כיון שלא היו דבריו לעבור על ד"ת והי' כדי להסתלק מן המריב' ע"כ וכתב מהר"י אדרבי ז"ל סימן ע"ז דאונס לדבר מצוה הוי כמכר ואי איכא קיום מצוה באונס חשבינן לי' כתליוה וזבין משום דקיום המצוה מיחשב כקבלת דמים ומצוה אנסיה וגמר ומקני וראי' לזה דאמרי' בפ' חזקת הבתים אמר רב הונא תליוה וזבין ז"ז מ"ט כל מה דמזבין איניש אי לאו דאנוס לא הוה מזבין ואפ"ה ז"ז ופריך עלה בגמ' ומשני אלא מסיפא וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ופריך ודלמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים ופירש רש"י כי אמר רוצה אני גמר בלבו לגרשה דמצוה קא עביד וכן מצאתי בשיטת ב"ב פרק חי"ת מכ"י ז"ל ניחותא דכפרה וניחותא דמצוה איכא למימר דהוו טפי מזוזי כלומר שכשם שאמרו זוזי אנסוהו וגמר ומקני כ"ש דאמרי' הכי במקום מצוה דמצוה אנסיה וגמר ובטל מודעא ע"כ, וכתב מרן הב"י בסי' קל"ד אה"ע בשם הרשב"ץ דאפי' הוציאו בנו להריגה שרחמיו עליו כדי שיגרש וגירש להציל את בנו כיון שלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל שאין עישוי אלא בגופו ועור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ע"ש דק"מ ע"ב ושם בע"ג תמה מרן ז"ל בזה ואמר דאיך יעלה על הדעת שממון יהי' חמור מחיי בנו ועיין בספר מכתב אליהו דקל"א ע"ג וע"ד הביא שרבים חלוקים על הרשב"ץ והריב"ש סי' קכ"ז ספוקי מספ"ל