קהלת יעקב - ב שלא

אלא רשו' וכבר נשאל הרשב"א ז"ל באותם שכותבים בשטר וכתבנו ונתנו ליד פ' אע"פ שינתן ליד שליש או לשליח והשיב אם ירצו לכתוב הן כותבים ואין בכך כלום דידו זה רשותו דכתיב ויקח את כל ארצו מידו וכמוהו בדרז"ל כל שבאת עבירה לידו כו' וכל שמסרו לשלי' או ליד שליש יד שלוחו או שלישו כידו וכן ליד אפטרו' וכיוצא בזה ע"כ בתשו' אלף קנ"ד ומאחר שכותבים כן לכתחלה אלמא רגילי אינשי למקרי הכי מהרימ"ט ח"מ סי' צ"ו דק"ח ועיין בתשו' הרשב"א אלף נ"ז לענין גט אי הוי קפידא אם אמר תן גט זה ליד אשתי ע"ש

(תקעא) צואת ש"מ דלא כתי' בה כד קציר ורמי אערסא כו' אם יש עדות שש"מ היה אף כי לא נכתב כד קציר כו' אפי' למ"ד דכל דלא כתי' כד קציר כו' לא מהני והנכסים בחזקתן היכא דאיכא עדים שפיר דמי מהר"ם מפדואה ז"ל סי' נ"ו דק"ז וע"ש סי' ב"ן:

(תקעב) צואת ש"מ שכתו' בה בנכסים שביד אחי יש לאחי צואת כו' יש לדון בו שהוא ל' מחילה וזכה אחיו שיעור החצי מכל הנכסים מטעם מחילה כמ"ש הטור ח"מ סי' ע"ה כת' הר"ם ז"ל א"ל אני חייב לך מנה והשיב לו ודאי אינך חייב לי פטור אע"פ שיודע בודאי שהוא חייב והוי כאלו מחל לו ולא הוי מחילה בטעות דכיון שא"ל אני חייב לך הי"ל לשום אל לבו ולדקדק ולא עשה כן אלא אמר בודאי אינך חייב לי מחל לו בלב שלם ע"כ הדברים ק"ו ומה התם דאיכא לספוקי דילמ' טועה הוא אפ"ה אמרי' כיון שהי' להשים אל לבו ולא שם מחל לו בלב שלם כ"ש בנדון צואה זו דהוא בעצמו יודע שיש לו משלו ביד אחיו ועכ"ז רוצה בכך כ"ש וק"ו דמחל בלב שלם ועוד ראיה מדאמרי' בשלהי פרק המניח טענו חטים והוד' לו בשעורי' פטור אף מדמי שעורים ופרש"י פטור אף מדמי שעורים דהא א"ל תובע להו שעורים יהבי לך ואחולי אחיל גביה. ועוד יש לדון בל' זה יש לאחיו החצי שהוא ל' מתנה דלא גרע מהא דתניא בגטין נתתי שדה לפ' או שכתב נתתיה לו הרי היא שלו בא' מאלו הלשונות מהני ול' יש לאחי הוא כמו הרי הוא שלו וכי היכי דהתם מהני מכח מתנה ה"נ מהני מכח מתנה ואע"ג דהתם אמרינן דוקא בשטר היינו בבריא אבל ש"מ באמירה בעלמא סגי מהרשד"ם ח"מ סי' שכ"ח וכיוצא בזה כתב המבי"ט ח"א סי' שכ"ב

(תקעג) צואת ש"מ שאמר כו"כ לפ' אם לא אחזור בי וחזר במקצת. לא אמרי' בהא חזרה במקצת חזרה בכולה מהריב"ל ח"ב סי' ל"ו דמ"ט ע"ב

(תקעד) צואת ש"מ שאמר תנו לאשתי מ' אלף לבנים הל"א אלף מכתובתה והט' אלף במתנה ונמצא שכתובתה ל"ג אלף לא תטול הט' אלף העודפים אלא ז' אלף עד סך מ' אלף מהרש"ך ח"ב בקונט' האחרון סכ"ב

(תקעה) צואת ש"מ שהי' לו אחות במ"ה וציוה להניח הממון והספרים ביד א' וציוה שלא יתנו הספרים ביד דודו בשום צד בעולם ולאחר זמן מכרה אחו' המוריש הספרי' לדודו הנז' והרשתו לקחתם מיד הנפקד ולא רצה הנפקד נתתם לו משום דמצוה לקיים דברי המת אין זה כלום דאפשר שלא ציוה המת שלא למוסרן ביד דודו רק בתורת פקדון שלא מדעת אחותו אבל היא שזיכתה בהם מחמ' שהיא יורשת ויכולה היא למוסרן בידו בין בתורת פקדון בין בתורת מכר. הרשב"א הביאו מרן הב"י בח"מ סי' רנ"א ועיין במהרשד"ם ח"מ סי' קכ"ז שהביא ראיה לנ"ד מתשובה זו: (תקעו) צואה שכתו' בה שאמר תנו לפ' סך כו"כ כו' תנו משמע ולא פרעון חוב תומת ישרים ע"ז: (תקעז) צואה שכתוב בה ששפחתו תהי' משועבדת לג' בנותיו הפנויו' ותשר' להן עד היותן נשואו' ואחר נשואיהן תהי' השפחה משועבד' לב' בניו ראובן ושמעון וטוען ראובן שבשפח' יש לו פי ב' ושמעון אחיו טוען שאין לו רק שוה בשוה יען שבצואה הוא אומר בסתם תהי' משועבדת לב' הדין עם שמעון מב' טעמים א' שכך משפט הלשון תהי' משועבדת לשניהם דמשמע שוה בשוה וכדאמרינן בפרק מי שמת ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך א"ר יוסף אשתו קנאי פלגא מה"מ דתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצ' לבניו ואע"ג דמדינא זוכה הבכור בב' חלקים שאני צואה זו שלא רצה להניח הענין סתם לדין התור' אלא שפי' דבריו בכל סרט ופרט ובפרט זה אמר דבריו בל' שמשמע בכל מקום חצי לפ' וחצי לפ' א"כ יש לקיים הדבר כמשמעו בכל מקום ותו מדקאמר שתהי' משועבדת לג' בנותיו ואחרי הנשואין תהי' משועבד' לשניהם משמע דכי היכי דשעבוד הבנו' שוה זל"ז כן שעבוד הבנים וע"ד שאמרו בכתובו' הבנים ירשו והבנו' נזונו' מה הבנים אינן יורשים אלא לאח"מ אביהם אף הבנות כו' מהרשד"ם ח"מ סי' שע"ה

(תקעח) צואת ש"מ שכתוב בה יתנו מנכסיו לנכד' בת בנו סך מה ואח"כ פי' דבריו ואמר שזה שהניח לנכד' אינה זוכה היא בהם עד שתכנס לחופה אבל אם תפטר נכד' קודם שתכנס לחופה יחזרו המעות לאחי' כו' יש מקום דקדוק בלשון אינה זוכה היא בהם כו' דהול"ל לא תזכה אבל ל' אינה זוכה נר' לשון הודעה לבד ועוד יש דקדוק בדבריו דמל' יחזרו נראה שזכתה לאה דאל"כ לא שייך חזרה ומל' אינה זוכה נרא' דמעולם לא זכתה יש לנו לקיים דבריו ליישבן כל מה דאפשר כל שלא נוסיף ולא נגרע מדבריו כי כונת, המצוה הי' שחשש שאם תזכה היתומה מעתה בסך הנז' שמא אמה של יתומה תסיתנ' ותתן לה הכל ע"כ ציוה שלא תזכה היתומ' רק בנשואין וחשש עוד שמא יבינו יורשיו כונתו שרוצה שיחלקו היורשים כפי הערך שנתן לכל אחד וא' ע"כ חזר ואמר שאינו כן שיד כולם שוה בהם אבל מ"מ אינ' זוכה בהם כלל אלא בנשואין ומה שכתוב ל' חזרה היינו לפי שהפקיע החלק הנז' מהם לכן כתב ל' חזרה ומה שכ' אינה זוכה הכונ' שלא רצה לומר שלא תזכה שהי' נראה כמי שחוזר ממ"ש קודם, ח' פ' לנכדה לזה אמר אינ' זוכה מ"ש חלק פ' לנכדתי לא תחשבו שהחלק ההוא כשאר החלקים שזאת אינה זוכה כשאר החלקים מהרשד"ם ח"מ

אא

(תקעט) צואת ש"מ שאמר לשמעון שותפו תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כ"וכ פרחים וא"ל שותפו מי הוא הבחור לוי והשיב הן אף שלא הזכיר הש"מ את לוי אין חשש בזה כיון שהזכירו השותף והוא אמר הן וכדאמרינן בפ' י"נ נכסיך למי הן שמא לפ' ואמר למי כו' ועוד פקפוקי' אחרים במבי"ט ח"א סי' ש"ח ושכ"ב ועיין בתשובת הר"מ אלשיך סימן ו' חולק על זה

אות

(תקף) הסכמה שכתוב בה שלא לקבל רב שיש לו צד קורבה בקהל וכשנתקבל בהיתר נתקבל כי לא הו"ל שום קורב' ועכשיו אחר שקבלוהו עליהם נתקר' הך מילתא תליא בההיא דכ' התוס' פ"ק דע"ז גבי שמים וארץ נוגעים בעדותן ז"ל וא"ת והרי ראי' גדולה שקיימוה שהרי שמים וארץ קיימים וי"ל דאין חוששין בזה הראי' דהקב"ה מקיימן ואין אב מעיד על בנן ועי"ל שהן קיימין ממה שקבלוה כדאמר' אם ישראל מקבלים את התור' ע"כ ש"מ לתי' א' שלא קבלה ר"ל קיום לפי שהם מקיימים ד"ת הרי היא מקובלת עליהם ולפי תי'