קהלת יעקב - ב שכט

דומיא דכתבו ותנו מנה דשלחו משום רבינו בפ' מ"ש דאין כותבין ונותנים לאחר מיתה דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ. וכתב הרב המבי"ט ח"א סימן נ"ט ז"ל וזה הפוסל לא נתברר לו מה שבין כתבו ותנו לכתבו וחתמו דכתבו ותנו משמע שבכתיבה תהי' הנתינ' קיימת אבל כתבו וחתמו אינו תולה הנתינ' בכתיבה וחתימה ואין ל' כתיבה וחתימ' אלא לראיה בעלמא וכמ"ש הפוסקים דכל שמשדר ענייניו וצואותיו ואומ' שיכתבו א"א לזכרון דברים בעלמא וכמ"ש בח"מ סימן ר"ן אם ציוה ש"מ שיכתבו שטר למקבל עם הנתינ' אין כותבים ונותנים ופרשב"ם בין אם אמר כתבו ותנו לו או תנו וכתבו לו כו' משמע דדוקא כשתלה הנתינ' בכתיב' אבל כשלא תלה אלא שאמר כתבו וחתמו ולא אמר תנו לא הוי ככתבו ותנו ואינו אלא לראי' בעלמא ואפי' שהי' כתוב בו כתבו ותנו כיון שאח"כ כ' תנו לבד נראה שחזר בו ממ"ש כתבו ותנו כמ"ש בח"מ שם ז"ל וכן ש"מ שאמר תנו מנה לפ' ולאחר כדי דבור אמר כתבו ותנו לו את השטר מסתמא לא לחזור ממתנה ראשונ' נתכוין ונראה דה"ה אם קודם אמר כתבו ותנו ואחר כדי דיבור אמר תנו דאמרי' דיפה כחו וזה לדעת ר' יונה דמפרש כתבו ותנו דר"ל תנו לו את השטר ולפרשב"ם נמי יהי' הדין כך אם כתב קודם כתבו ותנו ואח"כ אמר תנו. וכ"ש שלשון כתבו וחתמו הכתוב בצוא' א"א לראי' בעלמא כמו שכתוב הוו עלי עדים איך אני ברצון נפשי ובשלימות דעתי ובתורת צואה כו' נרא' שלא אמר כתבו וחתמו אלא לעדות שבהשלמת דעתו היה מצוה מה שהי' מצוה ולא בטירוף הדעת אבל בנתינה לא היה מזכיר כתי' וכמו שכתוב אח"כ תנו לפ' כך. ובפי' כתב בס' המצות דל' כתבו וחתמו בצואה הוי שופרא דשטרא ואי הוה ככתבו ותנו לא הוה אלא גרעון דלא קני אלא לאח"מ ואין צורך להאריך בזה ע"כ ועיין פ"מ ח"א סימן ל"ד. ומהרימ"ט ז"ל בח"מ סימן צ"ו כתב ז"ל ומה שמצאו עילה בצואה זו במה שהמצוה חתום, בה ע"י אחר ציוה לחתום פ' ומודה ע"כ הכתוב לעיל שרצו לומר דכיון שציוה לחתום הוי כמי שציוה לכתוב את השטר ושמא לא גמר להקנותו אלא בשטר גם זה אינו שהרי אמרו בש"מ שמסדר ענייניו וגומר צואתו ומצוה לכותבה ודאי אינו מצוה לכותב' אלא לזכרון בעלמא ובהא נמי לא אמרן אלא באומר כתבו ותנו אבל אם נתן במתנת ש"מ ואחר תוך כ"ד אמר כתבו ותנו לו את השטר מסתמא לא לחזור בו ממתנה ראשונה נתכוון אלא ליפות כחו כמ"ש הטור בשם ר"י ז"ל ועוד אמרו בשם ר"י ז"ל דדוקא באומר כתבו ותנו דמשמע תנו לו את השטר שיקנה בו אבל אמר כתבו לבד לא נתכוין אלא לזכרון דברים ובאומר כתבו ותנו נמי לא אמרן אלא כשלא נכתב ונמסר מחיים אבל אם הגיע ליד המקבל מחיים קנה דע"כ לא נחלק הראב"ד אלא כשנכתב השטר מחיים ולא נמסר דבטל שליחותם אבל אם נמסר מחיים ש"ד כו' הילכך אין בזה בית מיחוש אבל היה מצוה לכתוב כ"ש בחתימתו זאת שלא היה יכול לחתום וצ"ל שרצה שחתימתו וחתימת העדים תעיד על המעשה דוכרן פתגמיה דהוה באנפיהון ע"כ. ועוד ראיתי שכתב שם הרב בתשו' הנז' וז"ל ומה שפקפקו עוד בצואה זו לפי שכתוב בה זמן והי' זה ביום פ' כו' וקי"ל בשטר זמנו מוכיח עליו דמהיום קאמר כמ"ש הרשב"א הובא בח"מ סי' ר"ז ז"ל שטר שיש בו זמן א"צ לתנאי כפול שהרי הוא כמעכשיו וכל מעכשיו לא צריך כפילה ע"כ הא ליתא שזמנו של שטר מוכיח לפרש את הסתום אבל לסתום את המפורש שכתוב בו מצוה מח"מ דמשמע דלא קני אלא לאח"מ ועוד לא אמרו שהזמן מוכיח עליו אלא לקיים את השטר ולא לבטלו ואלו הי' כתוב בו מעכשיו היה השטר בטל דלא גמר להקנותו אלא מעכשיו ואין מתנת ש"מ קונה אלא לאח"מ אבל מה שכתוב בו זמן הזמן מוכיח שאם נתן לאחר קודם זה מבטל את הראשון ואף לאחר מכאן אם יתן לאחר יתבטל זה מפני האחרון שהרי אמרו דייתקי מבטל דייתקי וכ"ש שלא אמרו שזמנו של שטר מוכיח אלא כשציוה לכתוב את השטר שכתוב בו ואמר לנו כתבו וחתמו כו' אז תולין שגם ציוה לכתוב את הזמן להוכיח אבל צואה שאין כתוב בה אלא סיפור דברים מפי העדים מה ששמעו י"ל דמה שכתוב והי' זה ביום. פ' מוכיח על זמן שאמר הש"מ את דבריו כדי שיבטלו דבריו האחרונים את הראשונים ע"כ וי"ל במ"ש ואלו הי' כתוב בו מעכשיו הי' השטר בטל דלא גמר להקנותו אלא מעכשיו ואין מתנת ש"מ קונה אלא לאח"מ דהיכי הי' השטר בטל שהרי הרב גופי' הביא שם בסי' נ' תשו' הריטב"א ז"ל שכתב וז"ל מתוך ל' הצואה אני דן שהוא כמתנה מחיים ולאח"מ שהרי קנו ממנו ק"ג מעכשיו ואפי' מאן דפליג בזמנו של שטר במעכשיו מודה ואע"פ שכתוב בתחלתו שציוה מח"מ ושנתן מתנותיו לאח"מ אין השם מוציא מידי עכשיו הכתוב בסופו ואנו מצרפים שניהם והם מתנה להיום ולאחר מיתה ואינו דומה למתנת ש"מ שכתב בה קנין דאמר שמואל לא ידענא מאי אידון בה דהתם ספיקא דשמואל מפני שלא כתוב בו מהיום ולא מעכשיו ושמא לא גמר להקנו' מאותו שנתן לאח"מ כו' ע"כ א"כ היכי כתב הכא דאלו היה כתוב בצואה זו מעכשיו הית' בטלה שהרי כ' הריטב"א דאע"פ שכתוב בה שציוה מח"מ וכתוב בה מעכשיו אנו מצרפים שניהם והיא מתנה מהיום ולאח"מ הנרא' שהכונה לומר שאלו הי' כתוב בו מעכשיו היה השטר בטל היינו דהוייא לה מתנ' מהיום ולאח"מ ובעיא קנין ובצואה זו לא הי' קנין שכ"כ הרמב"ן ז"ל בחי' פ' מי שמת ז"ל ונקטי' מתנת ש"מ שכתוב בה מהיום ולאח"מ צריכ' קנין כמתנת בריא ולא קני אלא בקנין דליכא למימר סי' לחיים קאמר ע"כ והביא דבריו הרב שם בסימן נ' שאין במשמע דברי הרב שכתב דלא גמר להקנותו אלא מעכשיו ואין מתנת ש"מ קונה לאח"מ כו' טעם זה ודוק. ובראשונות סי' מ"ו כ' שם עוד בשם הר"ש עטיאש ז"ל שכ' לו כי מסברא נראה לו בלשון הכתוב בצואה מהיום לאח"מ בלא ו' דחזרה הוי לכ"ע דע"כ לא מספ"ל לענין גט אשה אי הוי חזרה או תנאה הוי אלא משום דאמר מהיום ולאח"מ בוי"ו דוי"ו מסמיך למהיום ודילמא תנאה הוה למאמר מהיום אבל באומר מהיום לאח"מ פשיטא לן דחזר' הוי וה"ה לענין ממונא באומר שדי נתונה לך מהיום לאח"מ חזרה הוי ולא מהני מהיום וכי אמרינן דבמתנת בריא מהני היינו בכותב מהיום ולאח"מ בוי"ו ומטעם זה אמר דאף זמנו של שטר לא מהני דלא עדיף מאומר מהיום להדיא דאמרי' חזרה הוי והרב מהרימ"ט ז"ל חלק עליו ועלה בהסכמ' מדברי הרמב"ם ז"ל והטור סי' רנ"ח דאין חילוק ואפי' לאח"מ בלא וא"ו מהני זמנו של שטר ולא אמרי' חזרה הוי ע"ש עוד כתב שם בתשו' הנז' בל' הצואה שאמר מעכשיו אני מקדיש ת"ק פרחים מנכסי לאחר מותי כו' וקנו ממני כו' דאין לבטל הצוא' הואיל ולא הקנה אגב קרקע דכיון דמעו' נתן אין מטבע נקנה בחליפין אין לומר כן דהא מנכסי קאמר והוי כאלו הקנה כל נכסיו לצורך אותם הת"ק זהובים שנתן וכן, מוכח מתשו' הרי"ף שהביא הר"ב התרומות שער ס"ד דכי אמר בל' הריני נותן כו"כ זהובים מנכסי בהא ודאי שוה קאמר או שימכור מנכסיו ויתן לו אותם הזהובים וכ"כ הרשב"א סי' אלף נ"ה ובתשו' המיוחסו' סי' ס"ב האריך וביאר יותר על מי שאמ' וינתן מנכסי ת"ר דינרי' לשמעון וכלל דבריו דמנכסיו ליפות כחו קאמר שאם נאבדו הדינרי' תנו לו שוה מנכסיו ואם פיחתו לא פחתו לו ונוטל תשלו' הת"ר משל' ואם יש דינרי' בעין נוטל מהם דמנכסיו ליפות כחו קאמר ולא לגרוע כחו והואיל שלא נתן את הדינרי' אלא מכלל נכסיו שייך בהו שפי' קנין חליפין: