קהלת יעקב - ב שכח

(תקנ

) צואה שהעדים החתומים בה א' מהם קרוב למצוה מחמת אשתו אינו יכול להעיד אע"פ שאין עדותו מתקיימת אלא לאחר מיתה ואין כאן קורבה. כנה"ג מהדו' ב' סי' ל"ג בשם תשו' הרשב"א כ"י הל' דיינים סי' כ"ז ואם הי' העד קרוב לשמעון חתן ראובן המצוה ורחוק לאשת שמעון בת ראובן המצוה אע"פ שגוף הנכסים לאשה אינו יכול להעיד שם סימן כ"ו

(תקנא) צואה שנעשית בערכאות ש"ג בלא קנין ואין כתוב בה שהיה ש"מ או מצוה מחמת מיתה אדרבא מוכיח מתוכה שהיה בריא בטלה אע"פ שמנהג המקום לעשות צואותיהם בעש"ג הר"י הלוי סי' ע' אבל הרב מ"צ ח"א סי' נ"ב כתב על הנדון הזה עצמו שהצואה קיימת אם יתברר שהי' ש"מ ואם יעידו נשים ועבדים דאתפטר מגו מרעיה. וכן אם צוה מח"מ וקם מחוליו אע"פ שבדיניהם כשרה צואתו בטלה אם לא שיש מנהג בעיר שתהיה קיימת ע"ש. ובתשו' משפטי שמואל ק"ג וק"ד כתב דאפי' להריב"ש שכתב בסי' נ"א דצואה לפני ערכאו' ש"ג קיים כל מה שציוה היינו דוקא צואת ש"מ לא בצואת בריא. ובתשו' הר"מ מינץ ז"ל סימן ס"ו כתב דאם עשה צואת בפני נכרים ואח"כ הוסיף לצוות עוד בפני יאודים ואמר ויתר דברי הצואה ההיא ישארו בחזקתן הצואה שעשה גם כן לפני נכרים קיימת ע"כ

(תקנב) צואת בריא שנתחייב בחוב בתנאה שלא יהיה זמן הפרעון כי אם מהיום עד חצי שעה קודם מיתה. כתב הר"מ גלאנטי ז"ל סי' כ"ט דאפי' להרמב"ם וסיעתו דס"ל דמבזבז נכסיו ואין לו קרקע ובא המלוה תוך הזמן לב"ד לתבוע חובו דאין נזקקין לו עד שיגיע זמנו בחוב כזה מעכבים על יד בעל הצואה ע"ש טעמו

(תקנג) צואת יעקב שהניח ב' בנים בכור ופשוט וציוה לפני מותו שלא יוכלו ליגע בנכסים בקרן עד שינשאו אחיותיהם אבל ברווחים יוכלו ליגע ולעשות בהם כל מה שיצטרך כל זמן שירצו ואחר שתהיין כל הבנות נשואות כל הנשאר בממון יחלקו ביניהן כפי דין התורה הבכור פי שנים והפשוט חלק א'. והיה טוען הפשוט שברווחים רוצה לחלוק עם אחיו הבכור חלק כחלק והבכור טוען שרוצה לקחת פי שנים עלה בהסכמ' מהרי"א סימן ר"ח דהדין עם הבכור וכ"כ מהרש"ך ח"א כ"ב

(תקנד) צואה שאמר שרצונו לעשות ולא אמר שהוא עושה ומצוה לא אמר כלום תורת אמת סימן פ"ג וכן דעת מהר"ש הלוי ז"ל הובאו דבריו בהרדב"ז סימן רנ"ב דהאומר אני רציתי שתהא צואה זו קיימת שאין זה לשון צוואה והרדב"ז ז"ל שם סובר דהוי ל' צואה ע"ש

(תקנה) צואת ש"מ שהודה על השטר שהוא כתבו אע"ג דקי"ל דאין נפרעים מהיתומים אלא בשטר מקויים כמ"ש הנ"י בסוף ב"ב כתב הרב כנה"ג ח"מ סי' פ"ב ריש הגהת הב"י בשם הרדב"ז דאפי' אם יש עדים שהוד' אביהם שכתבו לא מהני מידי עד שיקיים את השטר ומיהו אם הודה בשעת מיתה שכתבו גובה מהם אפי' לא מצא המלוה עדים לקיימו ע"כ

(תקנו) צואת ש"מ שכתוב בה שנתנה במתנת בריא ולית בה קנין יש לנו לפרש' בענין שהי' קיימת שהוא טעות המצוה שחש' ליפות' או שהסופר כ' כן מעצמו מרן הב"י ז"ל בתשו' הרמא"י סי' מ"ז וע"ש שהשיגו עליו בזה

(תקנז) צואת ש"מ אע"ג דאינה, אלא מדרבנן והיורשים שלו הוו דאורייתא מ"מ בל' מסופק דאי אמרינן ב"ה יד בעל השטר על התחתונה הצואה בטלה לגמרי נראה מדברי הריב"ש סי' ת"ס דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונ' מהר"א ששון סימן ע"ב ושם הביא תשו' אחרת להריב"ש בסי' קס"א שהוא נסתר מחמתו וק"ל דאע"ג דתתבטל המתנה שציוה ש"מ לא איכפת לן אלא אמרי' דתתבטל ותתבטל כיון שהירוש' היא מדאורייתא ומתנ' ש"מ היא מדרבנן שכתב שם בסימן הנז' וז"ל גם בענין הקנין הכתוב בצואה מבלי ל' יפוי כח האריך מעכ"ת ומה לנו בכל אלה והלא בכל ל' דברי ש"מ ככתובים וכמ"ד מתקנת חכמים וכן כל שמוסיף להקנות בדרך מתנת בריא אנו חוששים שמא לא רצה להקנות בדבור לבד אלא בקנין כדרך הבריאים ואע"פ שאפשר שאין זו כונתו כיון שיש לחוש לזה אין מוציאין מחזקת היורש אלא בראיה ברורה שיבאר העצו' שאינו מכוין אלא ליפוי כח המקבל וכבר פירש' לנו הגמ' ה"ד מיפה כחו כו' ע"כ הרי מפורש שאפי' כשהמתנ' תתבטל דהיינו היכא שהקנ' בלא יפוי כח כתב צריך המצוה לפרש דבריו בהדיא וא"כ היכא כ' בסי' ת"פ שהספק נפל בל' הצואה שהי' כתוב בה אני מניח שתהי' אשתי נזונת כל ימי מיגר אלמנות' יתר על כתובת' אם משמעות ל' זה שתהי' נזונת בין תבעה כתובת' בב"ד בין לא תבעה דלעולם לא תפסיד מזונות או נאמר משום דלאו כ"ע דינא גמירי הש"מ היה סבור שביד היורשים הוא לפרוע לה כתובת' ושתפסיד מזונותיה ולזה צוה שתהי' נזונת ולא יוכלו היורשים לכופה על זה ומאי דקאמר יתר על כתובת' ר"ל שלא יהיו נכללין המזונות בפרעון הכתובה אבל לעולם אם תבעה כתובת' בב"ד תפסיד המזונות וכיון דיד בעל השטר ע"ה יש לנו לפרש הל' בענין זה. למה כתב שנפרש הל' בענין שלא תתבטל ההתנת ש"מ עש"ב ולי נראה דאפשר לתרץ בזה דבשלמא בענין יפוי כח הוא דבר זר ולפיכך צריך שיפרש אותו אבל ל' יתר על כתוב' שבסת"פ אינו זר לפרשו שהכונה שאפי' שגבתה כתובת' לא תפסיד מזונות וע' עוד בהריב"ש סר"ח ל' הסדר

(תקנח) צואת ראובן שאמר בשעת פטירתו ינתן מנכסי ת"ר דינרים לפ' והניח קרקעות עדית בינונית וזבורית ובא הזוכה ואמר ליתן לו ת"ר דינרים אלו במעות והאפטרו' טוען שאין ליתן לו מעות אלו אלא מעט מן העדית השיב לא אמר לשון זה אלא ליפות כחו שאלו אמר תנו לו מנכסי שוה ת"ר דינרים אם נמכרו מקצת מן הנכסים מראין לו אותם שנאבדו לפחות לו לפי החשבון או שיאמר לו קח מן הנכסים ויטרח וימכור ואלו אמר תנו לו ת"ר דינרים מנכסי הם היו מוכרים אלא שלא נוטל כשעה שהי' שוה בשעת נתינה ואם הוזלו פוחתין לו אבל עכשיו שאמר ינתן מנכסי לפ' הכי קאמר שימכרו מנכסיו ויתנו לו ת"ר דינרים בין שהוקרו בין שהוזלו תשו' מיוחסות להרמב"ן סי' ס"ב ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' סל"ד

(תקנט) צואת ש"מ שכתוב בה ציוה שלאחר פטירתו יתנו לפ' כו"כ כ' בתשו' כרם שלמה סי' ע"ג דאין מתנה זו קיימת כיון שמיד לאחר פטירתו נפלו הנכסים לפני היורשים וזכו בהם ולא זכה המקבל מתנ' זו אא"כ הי' מתנה בתנאה דאז קנה למפרע בקיום התנאי וכמעכשיו דמי אבל בלי תנאי לא מהני. ואע"ג דיש חולקים בזה מ"מ היורש הוא מוחזק וכתב עוד שם דאע"ג דמקבל המתנ' הוא ג"כ יורש מ"מ אינו זוכה מכח מתנה כלל אלא הרי הוא כשאר יורשים עש"ב ראיותיו כראי מוצק: (תקס) צואת ש"מ שכתוב בה הוו עלי עדים וכתבו וחתמו איך אני ברצון נפשי ובהשלמת דעתי בתורת צואה אני מצוה לפניכם שאם ח"ו אמות מחולי זה כו' היה מי שרוצה לפסול אותה מפני שכתוב בה וכתבו וחתנו דהוי