קהלת יעקב - ב שכז

ח) לענין הולך כזכי דמי כדאמרינן בשילהי פ"ק דגיטין הולך מנה לפ' והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו ומשני דכ"ע בעלמא הולך לאו כזכי דמי ול"ק הא בבריא הא בש"מ וכתב הרב כנה"ג ס"ס קכ"ה ז"ל כתבתי בתשו' דאם היה המקבל קטן אפי' בש"מ הולך לאו כזכי דמי עד שיאמר בפי' זכה לפ' ע"כ. ט) לענין קנוניא אמרו בשבועות דמ"ה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ומפרש התם ה"מ ש"מ דאין אדם חוטא ולא לו אבל גבי בריא חיישינן אפי' בהקדש והכי נמי אמרינן בב"ב דבבריא מצי מימר משטה הייתי בך אבל בש"מ לא דאין אדם משטה בשעת מיתה ע"ש דקע"ה. י) לענין מ"ש בפ' מי שאחזו האומר מהיום אם מתי יהא גט כ' מרן הב"י באה"ע סי' קמ"ה בשם הר"ן ז"ל דמשמע דהאי אם מתי שאתרפא מחולי זה קאמר ולאו תנאה דלעולם הוא ומיהו ה"מ בש"מ שאומר כן לפי שדעתו בכך אבל בריא שהתנה ואמר אם מתי תנאה דלעולם הוא ואע"פ שסוף התנאי להתקיים שסוף אדם למות מצינו תנאים כיוצא בהם כדאמרינן לשם ע"מ שתצא חמה מנרתקה ע"כ. יא) לענין מ"ש הטור סס"י מ' כתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אע"פ שאין שם עדים או שא"ל בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר אע"פ שלא אמר אתם עדי כיון שאמר בשטר חייב כתב המבי"ט ח"א סי' שכ"ב דבש"מ אם לא אמר בשטר הריני חייב לך מנה חייב. יב) לענין מתנה דקי"ל דבמתנה נמי איכא תקנת השוק מטעם דאי לאו דעבד נייחא נפשיה לא הוה יהיב לה כמפורש בטח"מ סימן ס' כתב הרימ"ט בתשו' י"ד סימן נ"ד דבמתנת ש"מ לא עשו בה תקנת השוק ע"ש ובהרב כנה"ג שם ב"י אות ך'. יג) לענין מתנה דבעי למכתב בשטר אמר לנא כתבוה בשוקא כו' במתנת מצוה מח"מ אפי' אם לא כתבו בשטר כתבוה בשוקא כו' המתנה קיימת כמפורש בטח"מ סי' רמ"ב ושם כתב הרב כנה"ג בב"י אות כ"ד דה"ה במתנה שנותן מעכשיו ע"ש. יד) לענין מ"ש הטור סי' מ' דהאומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר חייב אע"פ שלא אמר אתם עדי הואיל ואמר בשטר הוי כמ"ש הוו עלי עדים וחייב לשלם אע"פ ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום שהרי חייב עצמו כ' הרב המבי"ט ח"א סי' שכ"ב דהיינו בבריא אבל בש"מ אפי' אם לא אמר בשטר אלא הריני חייב לך מנה חייב דדברי ש"מ ככתובים וכמ"ד ע"כ. טו) מ"ש מרן הב"י ח"מ סס"י קצ"ה בשם רי"ו בנט"ו אין קונין בשבת זולתי בש"מ ואם קנו אף לבריא אע"פ שעשו עבירה קנייתו קנין פ"ח דב"ב ופ"ק דגיטין וביצ' פ' משילין. טז) לענין המזכה לעובר שהוא בנו דקנה מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כתב הרב ב"ח סי' רנ"ג שדעת הרמב"ם בפ' ח' מה' זכיה דהיינו דוקא בש"מ אבל בבריא אפי' בבנו לא קנה ועיין בזה באורך להרב כנה"ג ח"מ סי' ר"י הגהת ב"י אות ב'. יז) לענין מאי דאמרינן בפרק מי שמת אמר נכסי לפלוני שטרות בכלל נכסי אינון וכתב הטור ס"ס ס"ו דנפקא מינה לש"מ שאמר נכסי לפ' והוו בכלל שטרו' דהואיל ודברי ש"מ ככתובים וכמ"ד קנה גם השטרות כאלו כתב לו ומסרם לידו משא"כ בבריא דבעי' כתיבה ומסירה ועיין במרן שם דלהריטב"א ס"ל דאפי' בבריא מהני דכיון דאמר נכסי לפ' השעבוד בכלל נכסיו הוא ואצ"ל אינהו וכל שעבודייהו עש"ב ועיין במהרא"ש סי' מ"ב דבמתנת ש"מ אפשר דאין צ"ל לו לך חזק וקני

(תקמג) צואה שכתוב בה צוה פ' שיתנו לב' בנותיו אלף אריות ועוד יקחו ש' אריות לכתוב' אשתו עוד אמר שכל שאר הנכסים וחובות ותכשיטים שיש לו ימסרו ביד ראובן ושמעון שיהיו הם אפטרו' על הכל. כתב מהרימ"ט ח"א סי' ע"ה דנאמנים העדים לפרש שהש"מ צוה שיהיו אפטרו' על הכל בין על נכסי הבן בין על נכסי הבנות ושם כתב עוד דעל צואה שכתוב בה שיתנו לבן אחיו סך מאה אריות וכשיגיע לישא אשה יתנו לו חפצים שוה ק' אריות מלבד הנז' נאמנים עדי הצואה לומר שאמר הש"מ שמעכשיו יבררו הק' אריות ויהיו למשמרת עד הגיע תור זמן הנשואין ע"ש ראיותיו

(תקמד) צואה שחותמים עליה עדים ולא כתו' בצואה שאמר המצוה סך כו"כ מנכסי כת' הרב לחם רב סי' קפ"ז דנאמנים העדים לפרש אח"כ שאמר מנכסי

(תקמה) צואה שכתוב בה שיתנו לבת אחותו סך מעות ועדים מעידי' שאמר בת אחיו וטעה הסופר וכתב בן אחותו וסדר הצואה מוכח כדברי העדים נאמנים הר"ם גאלאנטי סי' ו': (תקמו) צואת ש"מ שכתוב בה צואות הרבה לבניו ובכללן צואת אמר מעות פ' הם של פ' לא שייך בזה טענת אדם עשוי שלא להשביע א"ע דלא שייך טענת השבעה במוסר דבריו כשהוא ש"מ וניכר מתוך צואתו שרוצה שיתקיימו דבריו כי הכא שמצוה דברים אחרים ובכללן אמר מעות של פ' הם. מהר"ש הלוי ח"מ סי' י"ט והמבי"ט בח"א סי' שמ"ה כתב דכל שהוא דרך צואה דרך הודאה מקרי ולא שייך טענת השטאה וכבר כתב הרמב"ם בפ"ז מה' טוען דהמודה בפני עדים דרך הודאה ולא דרך שיחה ואמר פ' זה יש לו אצלי כו"כ חייב ואינו יכול לטעון טענת משטה ועיין במ"צ ח"ב ס"ה

(תקמז) צואה שנמצא א' מעידיה קרוב או פסול. כתב הרא"ש ז"ל כלל נ"ט סי' ג' וה' שנתבטל' הצואה ואין דנין על פיה כלל אבל העד שאינו קרוב אם זכור העדות יבא לפני ב"ד ויעיד והעד האחר ששמע הצואה מבחוץ מצטרף עמו להעד אע"פ שלא יחדוהו להעיד ע"כ. וכתב בתשו' תומת ישרים סימן נ"ד דהיינו כשאין כאן אלא שניהם חתומים אבל אם היו ג' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול נהי דהשטר מתבטל אבל הצואה מתקיימת בב' העדים וכתב עוד דאם אחד מעידי הצואה הוא ממקבלי המתנ' בסילוק מחלקו מהני והרא"ש ז"ל בתשו' כלל ן' סי' י"ב כתב עוד דהיינו כשלא נסתלק אותו היורש שהעדים פסולים לו אבל נסתלק מאותו ממון כשרים לאותו יורש שכשרים לו. ומהר"ם מפדואה סימן מ"ז כתב הא דפסלי' צואה בעדים פסולים ה"מ בצואה שנעשי' ע"י ישראל אבל הנעשי' בערכאות של עכו"ם דלאו אעדים סמכינן אלא אהימנות' דספרא אין פסולי עדות פסולים בה ובסי' צ"ו כתב על ש"מ שהעביר נחלתו מיורשיו והניח להם ה"ז לכל או"א מעידי הצואה קרוב לא' מן היורשים צדד שם הרב לקיימ' כשיצטרף אחר שלא הוזמן להעיד עם עד הכשר. ולענין אפטרו' קרוב כ' הר"ם גלאנטי ז"ל סימן ג' דנאמן האפטרו' קרוב שנמצאו נכסים תחת ידו לומר דהמוריש ציוה כך וכך לפני מותו ע"ש

(תקמח) צואה שהשביע לעדים שלא יגלו צואה זו כלל ועיקר מהריב"ל ח"א נ"ט ומהרשד"ם י"ד קכ"ט כתבו דהמתנה שכתוב בצואה בטלה. אבל אם השביעם שלא יוציאו מפיהם ולא יגלו שום דבר שהוא מצוה עד אחר מותו. כתב הרי"א קי"ט דהמתנה קיימת דכיון דאמר שלא יגלוה עד אחר מותו הרי ציוה שיגלוה לאחר מותו וכתב עוד שם דאם ציוה להסתיר הצואה מחמת טענה מתנתו קיימת. וכתב הרב כנה"ג סס"י רמ"ב ולפיכך בענין הצדקות וההקדשות שיש הוכחה דמה שהסתיר מתנתו כונתו הית' לעשות' כתקנן ודינן משום מתן בסתר ויכפה אף לא נתבטלה המתנה מחמת הסתר ויש חולקים ע"ש: (תקמט) צואה שכתוב בה שהנער יוסף והילדות בנותי יחלקו שוה בשוה לישנ' דשוה בשוה לטפויי אתא שכל א' יקח שליש המבי"ט ח"א קצ"ז: