קהלת יעקב - ב שכו

בזה וע' בבני אהרן סק"ט ובס' כ"ש סי' ס"ח בענין הך פלוגתא באורך ומהרשד"ם בחא"ה ס"ח כ' דש"מ שנתן מתנה ופי' בין יחיה בין ימות תהיה מתנה מתנת בריא ע"ש

(תקלח) צואת ש"מ במתנה שכתו' בה מהיום או מעכשיו דחשיבא מתנת בריא וצריכה קנין. כתב מהרש"ך ח"ב סי' צ' דיש מי שר"ל שאם כתו' לבסו' בכל חזוקי סופר כו' דלא כאסמכתא כו' שהיא קיימת אע"פ שלא קנו מידו והרב חלק עליו וכ' דהמתנה בטלה כל שלא קנו מידו וכ' עוד שם על צואת מסוכן שקפץ עליו חוליו וציוה שיטול פ' מנה בסתם ולא פי' שהיה מצוה מח"מ ועוד ציוה שתטול פ' מנה אחר ואח"כ ב' מתנות אלו כתו' בצואה מעכשיו דיש מי שהורה דמתנה א' קיימת אע"פ שאין כתוב בה שציוה מח"מ כיון שקפץ עליו החולי וכיון שהמתנה הא' קיימת גם הב' קיימת אע"פ שכתוב בה מעכשיו דדמי להאי דתנן בפ' י"נ כ' בין בתחלה בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים אבל הרב ז"ל האריך לסתור הוראה זו ועלה בהסכמה דכיון דכ' בסוף המתנות מעכשיו חוזר לכולן והם בטלוה כל שלא היה שם קנין. וע' במהרשד"ם ח"מ סי' ד"ש שכ' בשם הרשב"א דכל הנותן מתנה ואמר שהוא יפחדו חרד מן המיתה שמא ימות בפתע פתאום אין זה כמצוה מח"מ אא"כ מת לסמוך לדבריו ביומו או בכדי שיחוש בגופו דומיא דגיטין כו' וכ"כ מוהריק"ו בשו' צ"ד

(תקלט) צואת ש"מ סתם. כ' מהרימ"ט ח"א סי' ס"ז דכל סתם מתנה אנו תופסים אותה במתנ' מחיים אע"פ שהוא ש"מ דהא פסקינן הלכתא בפ' מי שמת מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין אבל בלא קנין אפי' אם מת לא קנה משום דדיינינן ליה במתנת בריא מחיים ומחיים צריכה קנין ולא אמרי' חוליו מוכיח עליו שהיה ש"מ ולא נתן אלא לאח"מ ולא תבעי קנין וזה בדברים שאינן של הקדש וכ"ש בדברים שהן של הקדש דאפי' היה הדבר סתם ואין הוכחה מהל' אמרי' צואה זו מחיים נתן שהרי גבי ש"מ שכ' כל נכסיו דתנן בפ' מי שמת לא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו קיימת דאיכא אומדנא גדולה דלא שביק איניש נפשיה שימות ברעב ויתן ממונו לאחרים ולכך הרי הוא נמי שפי' לאח"מ ואעפ"כ מב"ל בגמ' הקדיש כל נכסיו מחיים מהו מי אמרי' דגמר והקדיש בלב שלם בין יחיה בין ימות או לא וסלקא בתיק"ו והלא דברים ק"ו אם כשיש אומדנא גדולה כזאת כשנתן כל נכסיו דחזקה א"א מקדיש כל נכסיו ואעפ"כ יש ס"ל שמא אדם זה כונתו לש"ש ורצה להקדיש כל נכסיו בין יחיה בין ימות כ"ש היכא דליכא אומדנא כגון במתנת ש"מ במקצת דעל הסתם נחזיק המתנה כמתנה מחיים אע"פ שלא פי' ואע"ג דהתם נא אפשיטא בעייא אי מהנייא הך סברא לבטל האומדנא דלא שביק איניש נפשיה היכא דליכא אומדנא והסברא מוכחת כאן לפי שהיא במקצ' נכסי' אין בדבר ספק כלל אפי' היו שאר הצואות לאח"מ ע"ש וע' במהראנ"ח ח"ב סל"ד דצואה דכתיב בה אני מניח להקדש ל' מניח לאח"מ קאמר

(תקמ) צואה שציו' בהיותו בריא וחזר וציו' פ"א בשע' מיתה כל פרט ופרט נק' מצוה מח"מ ת"י נ"ה אבל ציוה בהיותו בריא ובשעת מיתה אמר אני מקיים כל מה שאמרתי לא מקרי מצוה מח"מ כ"כ שם מורה א' והוא ז"ל כ' דמקרי שפיר מצוה מחמת מיתה

(תקמא) צואת ש"מ בכולה או מצוה מה"מ דלא בעו קנין ואדרבא הקנין מגרעות נתן ואינה כלום אלא דוקא במיפה את כחו והם ד' אופנים. הא' שיכתוב וקנינא מיני' מוסיף על מתנת' דא. ב' מ"ש מהרא"י בפסקי' וכתבי' סי' ל' דאם הנותן לא ביקש הקנין רק המקבל הוי כיפוי כח. ג' אם כ' לו שטר צואה זו יהי' בכל ענין המועיל הוי כאלו כ' שהקנין ליפות כחו כמ"ש מור"ם בשם הר"ם מפדואה סנ"ו וכ' הרב כנה"ג דה"ה אם כ' וכתבו וחתמו בכל ל' של זכות דהוי כאלו אמר באופן המועיל ומהר"י אדרבי סשמ"ח כ' שאם כתוב שיסודר צואה זו בכל תוקף ויפוי כח המקבלים אין לך יפוי כת גדול מזה. וכתב הכנה"ג דה"ה דאם כתוב בה וכל חומר וכח שטר מתנת ש"מ קבלית עלי ועל באי כחי בכל כח וחומר שטרי מתנות ש"מ דנהיגי בישראל דאפשר דהוי כאומר שיסודר צואה זו בכל תוקף כו' ובהגה"ט אות פ"ט תמה הרב כנה"ג על מהר"י אדרבי ז"ל שבתשו' אחרות לא חשיב להו הרב הנך לישני ליפוי כח וחילק דשאני ליה להרב כשבתחלת הכתיבה ציוה שיהיה בכל ל' זכות ויפוי כח לכשאחר צואת הכתי' אמר וליותר זכות כו' דכשבתחלת צואת הכתי' אמר כתבו וחתמו בכל ל' וזכות כח אין בזה שום יפוי כח שדרך המכוין לכתוב לצוות בכל ל' של זכות אבל כשאחר שציוה לכתוב חזר ואמר וליותר יפוי כח כו' הנה הורה בפי' שכונתו ליפות כחו. א"נ דיש חילוק בין כשאמר כתבו בכל ל' של זכות כו' לכשאמר וליותר יפוי כח דלישנא דיותר מוכח דליפוי נתכוין וכן כשכתב ורצה שיסדר צואה זו בכל תוקף ויפוי המקבלים חשיב כאלו אמר ליותר יפוי כת ושם יישב כל מה שיקשה על הרב עש"ב. ד' ואם כתוב בשטר ולהיות ביד שמעון לראיה וזכות שציוה המצוה כו' ולא חשיב יפוי כח שדברים אלו הם דברי העדים לא דברי המצוה מהר"י אדרבי סי' שס"ח ויראה ברור מדבריו דאם הם דברי המצוה חשיב יפוי כח אבל הרשד"ם סי' שי"ז בנדון זה שהם דברי העדים כתב דהוי יפוי כח וכן נראה ממהרימ"ט ח"מ סי' ן' שכתב והכל יהא נדרש ליפוי כח בעל השטר דהוי יפוי כח ויש לדחות דהתם שאני שכתוב בפי' והכל יהא נדרש ליפוי כת א"נ דאפשר דל' כל זה יהא נדרש הן הן דברי המצוה כנה"ג אות ץ'

(תקמג) צואת ש"מ כפי מה שהובא בדברי הפוסקים מצאתי ראיתי דברים דאיתנהו בש"מ דליתניהו בבריא י"ז הנה. א) דצואת ש"מ אין בה דין אסמכתא כמ"ש המרדכי פ' שור שנגח הביאו הב"י סי' ר"ז מחודש מ"א. ב) דצואת ש"מ אין בה דין המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ואפי' להרמב"ם קנה כמ"ש הרב לחם רב סי' קצ"ט. ג) דבצואת ש"מ לא בעינן משפטי התנאים כמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל סימן ה' ומהרימ"ט ח"מ סי' מ"ח אבל הרמ"ע מפאנו סי' ן' והרב משפט צדק ח"א סי"ט חולקים וס"ל דאע"ג דדברי ש"מ ככתובים וכמ"ד מ"מ משפטי התנאים בעי' ועיין בזה בכנה"ג אה"ע סימן ל"ח בטור אות ו'. ד) דצואת ש"מ בכולה או מצוה מח"מ מקני מטבע באמירה בעלמא דדבריו ככתובים וכמ"ד מה שאין כן במתנה במקצת דהויא כמתנת בריא דאין מטבע נקנה בחליפין עד שיקנה לו אגב קרקע או דרך הודאה. ה) דצואת ש"מ במתנת שט"ח שיש לו על אחרים לפ' לא בעי כתיבה ומסירה דדבריו ככתובים וכמ"ד אעפ"י שלא משך השטר משא"כ מתנת ש"מ במקצת דהויא כמתנת בריא דל"ק חברו אלא בכתיבה ומסירה ומצאתי להרב כנה"ג סימן נ"ר ב"י טור אות מ"א דזהו דעת הפוסקים אבל רשב"ם ז"ל והטור ס"ל דש"מ במתנה במקצת דדינו כבריא היינו דוקא לענין דבעיא קנין אבל לענין מטבע נקנה וכתי' ומסירה דינה כמתנת ש"מ בכולה. ו) דבצואת ש"מ בכולה אם אמר הלואתי או פקדוני שביד פ' תנו לפ' אין צריך מעמד שלשתן משא"כ מתנת ש"מ במקצת דהויא כמתנת בריא דבעיא מעמד ג' ולדעת רשב"ם אף בזו השוה מתנה במקצת למתנה ככולה כנז"ל. ז) דמתנת ש"מ בכולה או מצוה מח"מ לא בעיא קני' ואדרבא אם היה בה קנין אינה מתנה משא"כ במתנה במקצת דהויא כמתנת בריא דבעיא קנין ואם לא קנו מיניה אין מתנתו קיימת וכן לענין שטר כמפורש כל זה בקנין נ"ר.