קהלת יעקב - ב שכד

בסוף התשובה הנז' וע' עוד בזה בתשו' מהראנ"ח ח"ב סס"י ס"ג ובתשו' ב"י סי"ו

(תקכא) עכוב כ' מהרימ"ט ח"א סי' קל"א דעכוב מקרי אף במעכב בשב וא"ת שכל שהי' בידו לתקן ולא תיקן קורא אני עליו שבא עיכוב ממנו כדאמרי' בפ' המדיר אמתני' דמדיר את אשתו שלא תטעום באחד מכל המינין ומפ' בגמ' כגון שנדרה היא וקיים לה איהו וקי"ל כמ"ד הוא נתן אצבע בין שיניה פי' הוא שקיים נתן אצבע, בין שיניה והשיכה לפיכך יתן כתובה ולאו דוקא קיים אלא אפי' שתק לה ביום שומעו מדמייתי התם נמי האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה אלמא כל שגרם היזק שיבא בשב וא"ת מקרי עיכוב והוא הנותן אצבע בין שיני חבירו שישכנו ע"ש ונפקא מינה לענין שבועה למי שנשבע שלא יעכב ע"ש

(תקכב) עליה כתב מרן הב"י ז"ל בי"ד ס"ס רכ"ח תשו' להרשב"א על א' שנשבע למשודכתו שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה וקודם זמן הנשואין מת אחיו ונפל' אשת אחיו לפניו ליבמה אם הוא מוכרח מכח השבוע' שלא ליבם וחלה השבועה אפי' על היבמה באיסור כולל. והשיב מסתברא שאין כאן איסור שבועה מן הדין שאין במשמע עליה אלא לאחר נישואין אבל קודם שישאנה לא ועיין בזה בתשו' מהרימ"ט ח"א סי' סי"ח ומהריק"ש אה"ע סי' א' דנ"ה ע"ב ודנ"ו ע"א

(סקכג) על תנאי כתב מרן הב"י ח"מ סי' ר"ז סעי' י"ד דהאומר על תנאי לא הוי כאומר על מנת לענין אסמכתא ע"כ וכ"כ הרדב"ז סי' י"א אבל קושטא דמלתא דע"ת לא הוי כע"מ ע"כ ועיין בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ס"ג דס"ד ע"ג דכתב דע"ת וע"מ כי אהדדי נינהו ובל' ע"מ דאמרי' כאומר מעכשיו דמי כתב שם מרן ז"ל במחו' ט"ז בשם תשו' הרשב"א דהיינו דוקא כל שרוצה בקיום התנאי אבל אם אמר לשון ע"מ על מניעת מעשה כגון שהיה מתנה שלא תנשא ואמר ע"מ אם אנשא אינו ל' מעכשיו ועיין בטור אה"ע סי' קמ"ג

(תקכד) עלי כתב המבי"ט ח"א סי' קי"ח ערב שאמר למלוה עלי שלא יפסידו מעותיך דאין זה לשון ערבות ופטומי מילי בעלמא הוא ועיין במ"ש מרן ב"י בסי' רכ"ט בשם תשו' הרשב"א דכל שעושה מעשה ע"פ אחר אע"פ שאין כאן לשון ערבות אלא שאמר חבירו עצה השיאך חייב חבירו מדין ערב ע"ש: (תקכה) על מנת כתב הרשב"א ח"ב סי' ק"מ דיש מ"מ שאינו תנאי גמור שגוף המעש' תלוי בקיומו או בביטולו והוא כאלו אמר ובלבד שיהא כך וכך כדאמרינן בנדרים המעות האלו נתונים לך ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם כו' דהתם לא נתכוין אלא לסלק לחתנו מן הנכסים מחמת שהוא מודר הנאה ממנו ואפ"ה פריש רב בגמ' ל"ש אלא דא"ל ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אלמא ע"מ דקאמר רב היינו כענין ובלבד דקתני מתני' וכיוצא בע"מ שאין לך עלי אונא' וע"מ שלא תשמטנו ז' שכולן ל' בלבד הם ואינו תנאי גמור ע"ש. ולשון מעכשיו מהני טפי מל' ע"מ דמעכשיו מהני בין אליבא דר"י בין אליבא דרב כנה"ג ח"מ קצ"ב ב"י א' וע"ש בסי' קצ"ה ב"י אות ט"ו

(תקכו) על מנת בפרק המוכר את הבית דס"ג בן לוי שמכר שדהו ע"מ שמעשר א' שלו מעשר א' שלו ופריך התם והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל כו' והקשו הרא"ש והנ"י ז"ל דמאי פריך דהא תנאה הוא ואדם יכול להתנות אפי' ע"ד שלב"ל כדאיתא בכמה דוכתי ותי' דהאי תנא ס"ל כמ"ד בפ' הזרוע דע"מ שיורא הוא ולא תנאה דאי ס"ל דתנאה הוי הו"ל למתני אה נתן לו מעשר א' קנה וא"ל לא קנה וכיון דקאמר מעשר א' שלו ש"מ דשיורא הוא וטעמא דהאי תנא דס"ל דשיורא הוא ולא חשיב ליה תנאה משום לישנא דקאמר ע"מ שמעשר א' א' שלי ולא אמר ע"מ שתתן לי מעשר א' משמע דלא הוי תנאה והרמב"ן ז"ל הסכים לזה מכח הל' וכתב דאפי' מ"ד בעלמא דע"מ תנאה הוי מודה דכל דאמר כהאי לישנא ע"מ שמעשר א' שלי דשיורא הוא מדלא אמר ע"מ שתתן לי ע"כ

(תקכז) עם כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין עלה דמתני' נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שי"ל אחריו' וז"ל ומדברי רש"י ז"ל נראה דוקא ל' אגב מהני אבל עם כלו' דאמר קנה הקרקע וקנה המטלטלין עמו לא מהני מדאמרינן התם ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב ואע"ג דמהני בהו עם אלמא עם לא הוי כאגב והרא"ה ז"ל כ' דל' עם הוי כאגב וע"ש ביאור הסוגיא

(תקנח) עם בל' זה עם זה הוי פלוגתא דרבוותא לר"ת העיקר הוא אותו שנאמר עליו עם כדרך ששנינו יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב דהם עיקר ורבינו אלחנן חלק עמו וסבר דאדרבא עם טפל כמו שכתוב באורך בהגהות מיי' פ"ג מהלכות ת"ת ע"ש ועיין מהרשד"ם ח"מ סס"י קנ"ד

(תקכט) עראה כתב בלקט הקמח המובא בספר הלכות קטנות בה' נזירות סי' נ"ט על מי שקבל נזירות ואמר שאם יבא על אשתו בימי החול יהא נזיר ויקר מקרה דאלבשיה יצריה מתוך שכרות וקרב אל ביתו והערה בה ותיכף ומיד נזכר ופי' מסתפק אם בהערא' זו חל עליו הנזירו' וכתב בשם הר"ם ן' חביב ז"ל דהגם שבכל העריות בהער' לחוד מחייב חוץ משפחה חרופה כמ"ש בגמ' מ"מ הכא דקאמר שלא יבא על אשתו סתם ל' בני אדם וסתם דעת בני אדם ביאה סתמית היינו גמר ביאה ולא העראה לחודא ע"ש ראיותיו

(תקל) עוזב כתב מהר"א ששון סי' פ"ג דצוואת ש"מ שכתוב בה אני עוזב לפ' כו"כ הוא כל' אני מניח שנחלקו הפוסקים דאיכא דאמרי דמהני שהוא מל' עזבון נכסי וכ' דממתנת מעכשיו ולאח"מ שהוא כמתנת בריא שהרי הגוף הוא מהיום והפירות לאח"מ לא מהני לא ל' עוזב ולא ל' מניח שהרי כל עיקר הטעם דמהני הני לישני הוא משום דעיקר צואת ש"מ הוא בל' הזה כמו ועזבו לאחרים חילם א"כ באומר מעכשיו אף שיאמר לאחר מיתה לא מהני לא לשון עוזב ולא ל' מניח: אות פ (תקלא) פיוס כתבו התוס' בפ' כל הגט ד"ל ע"א עלה דאמר התם ההוא דאמר להו אי לא פייסנא לה עד ל' יומין ליהוי גיטא אזל לפייסא ולא אפייסא א"ר יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא ואע"ג דל"ל אין טענת אונס בגיטין והוי גט הקשו ז"ל וכי יהב לה נמי תרקבא דדינרי אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסא. ואור"י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסא בדבר גדול ואי יהב לה הרי טרח לפייסא וקיים תנאו אע"פ שלא נתפייסה ע"כ וממילא משמע מדבריהם ז"ל לאומר אם לא מתפייסא אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי לא מקיים תנאיה דהא לא אתפייסא

(תקלב) פיטור כ' מהרימ"ט ח"א סי' ק"כ על שטר שכתוב בו על חוב שהיו השותפין חייבין לפרוע והתנו ביניהם שאם יקומו השותפים מהמוקטע"ה אם ישאר שום א' מהם אותו החבר אשר ישאר יהי' חייב להשלים החוב כו' כתב הרב ז"ל דאע"פ דלא נתפרש בשטר שהאחרים פטורים מכלל שאמרו שהוא יהי' חייב אתה שומע פיטור כאותה ששנינו בפ' הפרה בור של ב' שותפים עבר עליו הראשון ולא כסהו הב' ולא