קהלת יעקב - ב שכג

(תקטו) סתם איפוך דבש"ס כ' הר"ן פ"ב דגיטין סתמא דמילתא דבריי' מפכינן דמאן דמתרץ מתכוין להעמיד דבריו

(תקטז) סתם כשי"ל תביעות ע"ח ולא תבע אלא א' אי סתמא מחל על האחרו' ע' ברשד"ם ס"מ פשכ"ח

אות ע (תקיז) עבדי בפ' השולח דמ"ב ע"א אהא דתניא האומר כל נכסי נתונים לפ' ולפ' עבדי אף עצמן לא קנו ופריך עלה מאידך דתניא הכותב כל נכסיו לב' עבדיו קנו ומשחררין זא"ז ומשני רב אשי שאני התם דקרי להו עבדי פ' דמשמע דלא שחרריניהו לדידהו וטועה הוא שסבור שיכול לתת לעבדיו שאר נכסים בלא שחרור וא"ל רפרם לרב אשי ודילמא עבדי שהיו כבר מי לא תנן עד שיאמר הרי כל נכסי נתונים לאיש פ' עבדי חוץ מא' מרבוא שבהן והא עבד קרי ליה אלא עבדי שהי' כבר ה"נ עבדי שהי' כבר ואתותב רב אשי ולמדו הפוסקים בכיוצא בזה בלשונות השטרות ע' בתשו' הראנ"ח ח"ב ספ"ד ז"ל ואם לא הי' כותב בחנות שיש לו אלא בחנות שלו לא היינו דנין כלום דפירושו הוא חנות שהי"ל כבר ע"ד שאמרו בפ' השולח מאי עבדי עבדי שהי' כבר ומהרימ"ט בח"ר סקכ"ב כ' על ל' שטר שהי' כתוב בו אותו החבר יהי' חייב להשלים כל הסך שיהיו חייבים בעת ההיא ורצו לדקדק דמדקרי להו חייבים דמשמע שלא פקע חיובם כ"ז שא' לא יפרע ודחהו הרב בב' ידים די"ל כל הסך שהיו חייבים כבר אבל עכשיו נתרוקנ' חיוב מהם וחלה על א' העוסק בעסק ההוא וכדאמר מאי עבדי עבדי שהי' כבר וע' בס' מוצל מאש סמ"ג

(תקיח) עד כ' מרן הב"י ז"ל בח"מ סע"ג מחודש ט"ו בשם תשו' הרשב"א הקובע זמן לחבירו לפרעו עד ח' פ' או עד יום פ' הוי ולא עד בכלל כמו בנדרים דאמרי' בפ' קונם יין אמר קונם יין שאני טועם עד הפסח אסור עד שיגיע וכ"כ הר"ן ז"ל שם דבל' ב"א משמע עד ולא עד בכלל וכ"כ בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ע"ו סי' ד' הביאה מרן הב"י סע"ג מחו' י"ז ז"ל ראובן הוציא שט"ח על שמעון שזמנו ה' בניסן ושמעון הוציא שובר שנכתב בה' בניסן וכתוב בו שמחל ראובן לשמעון כל תביעות שהיו עליו עד אותו היום. השיב דראובן גובה שטרו דבל' העולם עד ולא עד בכלל אבל אם היה כתוב בו שמחל נו כל תביעות שיש לו עליו עד עכשיו הוי ספיקא ומספיקא לא מפקינן ממונא ע"כ ונבוכו בזה כל הראשונים ז"ל דנר' דהרא"ש גופיה נסתר מחמתו ששם בסי' א' כ' על ראובן שהוציא שובר שכתוב בו שמעון מחל לראובן כל תביעות ממון שהי' לו עליו עד היום הזה ושוב הוציא שמעון שט"ח שראובן חייב לו מנה וזמן השט"ח והשובר ביום א' והשיב דיד בעל השטר על התחתונ' ע"כ והדבר קשה לשמוע דהא איהו גופיה כ' דלכ"ע קי"ל דבל' ב"א עד ולא עד בכלל. ומהתימא ממרן ז"ל דפסק בשלחנו הטהור סמ"ג כשתי התשו' והם סותרות זל"ז ומהרשד"ם ח"מ סקי"א והרב ת"א ס"פ וקצ"ג דחקו עצמן בזה ע"ש והרב ש"ך ז"ל כ' דלק"מ דהרי הרא"ש גופי' כ' בתשו' שבס"ד דאם כ' עד עכשיו הוי ספיקא א"כ בתשו' שבס"א שכתוב בשובר שמחל לו כל תביעו' שהי"ל עליו עד היום הזה דמי ממש לכתב עד עכשיו כיון שעומד באמצע היום וכותב עד היום הזה ועוד דל' עד היום הזה הוא בכל מקום עד עכשיו כמו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה. וישם אותה יוסף לחק עד היום הזה. ולברך בשמו עד היום הזה. ואזנים לשמוע עד היום הזה. ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. יד אבשלום עד היום הזה. וישבו שם עד היום הזה וכאלה רבות עצמו מספר. אבל בתשו' שבסי' ד' שכתוב בו שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד ה' בניסן הוי כאומר עד הפסח ור"ל עד התחלת ה' בניסן. והרב מחנה אפרים בהל' נדרים סי' ל"ד הביא דברי הטור שכ' באה"ע סי' קמ"ג בשם הרמ"ה ז"ל שאם התנה הבעל ע"מ שתתן לי ר' זוז מכאן עד ל' יום אפי' לא נתנם לו אלא בסוף ל' יום מגורשת דעד ל' יום שלמים קאמר ע"כ וכתב ונ"ל ללמוד מכאן דהא דאמרינן בנדרים עד ולא עד בכלל קאמר היינו דוקא באומר עד יום פ' אבל אם אמר עד יום כ"ט לחדש אסור ג"כ ביום כ"ט ע"כ. וראיתי למהרימ"ט אה"ע סי' ח' שכתב ז"ל וכשאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש או ל' יום יש להסתפק ביום אחרון אי עד ועד בכלל או לאו בכלל ופלוגתא היא דר' ורבנן בפרק א"ס גבי בין הפרשות ועיין בתשו' הרא"ש כלל ע"ו בסופו דבל' העולם עד ולא עד בכלו אלא שיש שם תשו' אחרת לו נראי' כחולקת והביאן את שתיהן יחד בסי' א' ועשאן ריעים זל"ז ע"כ ולע"ד דברי הרמ"ה ז"ל שכתב הטור אין מקום לספרו של הרב ז"ל דלא אמרו דבל' בני אדם ער ולא עד בכלל אלא דוקא באומר עד יום פ' אבל כל שאמר עד ל' יום עד ועד בכלל דל' יום שלמים קאמר וכמ"ש הרב מ"א ז"ל וההיא דאמרינן בנדה דח"ן א"ר חסדא עד ועד בכלל לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן כו' אינו ענין לכאן דההיא בל' חכמים קאמר אבל בל' בני אדם יש חילוק כמ"ש הרמ"ה: (תקיט) ערבות הל' המובחר לענין תנאי רצה מזה גובה תחלה הוא שיכתוב שיצא ערבן קבלן גמור וכך א"ל תן ואני אתן לך ונתחייב שממי שירצה יגבה תחלה ואפי' יהיו הנכסים ידועים ללוה ושאר שופרי דשטרי דנהגו הסופרים ויכתוב קנין שיש בו מן הצורך למי שיצא ערב לכל מה שילונו לפ'. ובמלת פרען שנהגו הסוחרים לכתוב קבלן פרען מהרשד"ם ח"מ סי' ך' מגרעות נתן ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז קט"ז שדחה דבריהם והעלה דטפי עדיף לכתוב פרען וע' בכנה"ג בהגה"ט אות ע"ז סי' קכ"ט ומ"מ היכא דכתבי מפורש תן ואני נותן נר' דאין לכתוב פרען כדי לצאת ידי פקפוק מהרשד"ם אף שהר' ז"ל לא אמרה אלא בסתם

(תקכ) עד עולם בריש פ' הכותב לאשתו דין ודברים כו' ר"י אומר לעולם אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפ"פ עד עולם ואמרינן בגמ' אבעיא להו לר"י פירי פירות דוקא או"ד עד עולם דוקא כו' ואת"ל תרווייהו דוקא תרתי למ"ל צריכא דאי כ' לה פירי פירות ולא כתב עד עולם ה"א פ"פ הוא דלא אכיל אבל פירי דפ"פ אכיל להכי אצטריך עד עולם ואי כתב לה עד עולם ולא כתב לה פ"פ ה"א לעולם אפירות קאי להכי אצטריך ס"פ. וכתבו התוס' ד"ה ה"א עד עולם אפירות קאי פי' הקונטרים דהוי עד עולם לא בשנה א' ולא בשנה ב' וק' לר"י מ"ל דאשו' מ"ל שניה ועוד דאפי' ר"י מוד' דפירות גופייהו לא אכיל לעולם ואפי' לא כתב עד עולם אלא דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן מדלא פליג אלא ובפירי פירותיהן אלא ה"פ עד עולם הפירות שבחייה ובמותה לא יאכל פירות להכי איצטריך פירי פירות לומר דלא יאכל לעולם לא פירות ולא פ"פ ע"כ ש"מ דלפי' רש"י ל' עד עולם לא אתי לרבות אלא שנה א' וב' ודוקא בחייה יש במשמע בל' ע"ע אבל לאחר מיתה לא ולדעת התוס' ל' עד עולם מרבה בין בחייה בין במותה ובתשו' תורת אמת סי' מ"ח ע"ב כתב על הא דאמרו בגמ' דעד עולם לרבות פירי דפירי פירות דהיינו דוקא כשכותב עד עולם אבל כשנכתב מעתה ועד עולם הל' הזה אינו מורה רק על הזמן לבד ואה"נ דבמתני' אם היה כתוב מעתה ועד עולם לא היינו מרבים פירי דפירי פירות ממה שכתוב מעתה ועד עולם רק אורך הזמן ושם כ' דל' תמיד לכ"ע מורה על הזמן המתמיד יע"ש