קהלת יעקב - ב שכב

(תקב

) סתם שטר שיש בו ל' סתום הוא כולל הכל הריב"ל ח"א כלל ח"י דקכ"ו

(תקג) סתם מקבל אחריות אינו מקבל אלא אם יתחייב בדין תורה לא בדינא דמלכותא אע"ג דקי"ל דינא דמלכותא דינא מרן הכ"מ הל' מכירה פי"ט הל' ג'

(תקד) סתם נדרים אינן כנזירות ל' יום הר"ן פ"ק דנדרים ד"ד ריש ע"ב וצ"ע בתשו' הרשב"א סי' תרס"ז שכתב בהיפך

(תקה) סתם בן כתב בתשו' שארית יאודה דע"ד דא' מן האנוסים השבים אל ה' שהועד עליו שהי"ל בן אין לחוש שמא מגויה הוא דבן סתם מישראלים משמע

(תקו) סתם א' אמרי' ב' סתמי לא אמרי' בתשו' דרכי נועם סי' ט' דאע"ג דהסכמת הפוסקים בגוי מסל"ת איש פ' מת דאם אינו לפנינו א"צ לחקור אם אמר קברתיו אך ורק אם לא אמר אלא טבע פ' בלבד ולא אמר ומת אף דאינו לפנינו לא תלי' לקולא לומר שמ"ש טבע ר"ל טבע ומת ושמא דחד סתמא אמרינן ב' סתמי לא אמרינן ואפי' נשאת תצא

(תקז) סתם כתב מרן הב"י ז"ל סי' רמ"ה מחודש ד' בשם תשו' הרשב"א הנותן מתנה לחבירו ע"מ להחזיר ולא קבע זמן אם אמר ע"מ שתחזירהו הדין עם המקבל שאין לו להחזירו כל ימי חייו זולת כשאמר ע"מ שתחזירהו לי ואיכא למידק דלכאורה זה הפך ממ"ש מרן בשם הרשב"א עצמו בס"ס ר"ו ז"ל מי שקנו ממנו בעדים שימכור ביתו לחבירו וחברו קנה לו בקנין ג"כ שיקנ' ולא קבעו זמן על כך אם ימשך זמן הקניה לעולם כל ימי חייהם והשיב שאם חייבו עצמם כראוי זה למכור וזה לקנות ולא קבעו זמן אלא סתם מסתברא שכל שזה בא לקנות חייב הב' למכור וכל שהמוכר בא למכור חייב הקונ' לקנות ע"כ ואם כל תנאי סתם יש לו זמן לקיימו לעולם וכל זמן שקיימו מיקרי שפיר קיום תנאו ה"ה בחיוב הקנין נמי נימא שימשך זמן הקנייה לעולם כל ימי חייהם ועוד כ' מרן ז"ל סי' מ"ב מחודש ג' ז"ל ובריש פרק הנושא כתב הר"ן בשם הרשב"א ז"ל שאם פסקה עמו לזון את בתה ה' שנים חייב לזונ' ה' שנים הראשונים וכן מפורש בירוש' וכ' הריטב"א ז"ל שמעי' מהירושלמי הזה שהמתחייב לעשות דבר שום זמן סתם ולא פי' אימתי חייב לעשות כן בזמן הבא ראשון מיד ע"כ ויש לחלק דדוקא בחיוב הוא דאמרינן דבעינן שנים הראשונים אבל בנותן מתנה ע"מ להחזיר כל זמן שיחזיר נתקיים התנאי ולא בעינן מיד. וראיתי להרב משפט צדק ח"ב ס"י כתב עמ"ש ה"ה פ"ז מה' אישות וז"ל ודע שכל התנאים שלא נקבע להם זמן סתמן לעולם ע"כ שאין כונת ה"ה לומר דהמתנה סתם צריך שיקיים התנאי לעולם אלא כונתו לומר דכל תנאי סתם יש לו זמן לקיימו לעולם וכל זמן שמקיימו הרי קיים תנאו ע"כ והרב משא מלך דף כ"ו אחר שהביא דין פטור מן המס סתם דיש לדון לשון הפטור לכל הפחות שאפשר. כתב ויש לגמגם במשפט זה ממ"ש ה"ה בפ"ז מה' אישות שכל התנאים שלא נקבע להם זמן סתמן לעולם ע"כ נראה שהוא, מפרש שכונת ה"ה ז"ל לומר דהמתנה סתם צריך שיקיים התנאי לעולם. ומלבד דאין מקום גמגום בזה דמקום יש בראש לפרש דברי ה"ה כמו שפירש הרב מ"צ ז"ל דכל תנאי סתם יש לו זמן לקיימו לעולם כמדובר אלא גם לפי פי' אין כאן גמגום דלא דמי כלל דשאני הכא שזהו מקבל מתנ' ובא להוציא מידם המחילה והפיטור לעד לעולם עליו להביא ראי' וכל שלא הביא ראי' יד בעל השטר על התחתונ' ומפרשינן הפחות שבלשונות אבל בתנאים שלא נקבע להם זמן אימתי יהי' זה הדבר כדי לקיים תנאו מאין הרגלים לומר שיתקיים התנאי היום ולא למחר כל שלא פירש דבריו ודאי כל זמן שיתקיים התנאי יתקיים הדבר וזה ברור וק"ל ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"א סימן קל"א דקע"ה ובתשו' הרלנ"ח סי' קל"ז כתב מי שנדר אי נשבע לעשות דבר פ' ולא קבע זמן מחוייב הוא לקיים שבועתו מיד כשיוכל שמא ימות ויעבור על שבועתו כדאמרינן פ"ק דנדרים ד"ג אמר רבא כגון דקאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר מן ההיא שעתא הו"ל נזיר ועיין מהרימ"ט ח"מ סי' קי"ט דקנ"ה סע"א

(תקח) סתם קנין כתב הריב"ש סימן של"ה דאע"ג דסתם קנין סודר הוי כמעכשיו דאי מעכשיו לא קני בתר הכי לא קני דהא הדר סודריה למריה היינו במי שמקנה סתם דכל שקנו מידו לאלתר קנה אבל במי שמתנה אם לא באתי אם לא אעשה דבר פ' וקנו מידו לא משמע מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא אא"כ פי' בפי' ואמר מעכשיו ע"כ וכך כ' בסימן קע"ה ועיין בתשו' הרב מהר"ש פרימו ז"ל סי' י"ד בארוכ' ע"ז

(תקט) סתם נדוי כתב בתשו' מהר"י אדרבי ז"ל סי' ס' דאע"ג דסתם נדוי ל' יום ולדידן ז' וחרם ל"י נדוי או חרם של קבלת איסר הכל לפי כונת המקבל וכל זמן שלא פי' סתמו לעולמי עולמים ע"כ ועיין בכנה"ג י"ד סי' רל"א ב"י אות ג'

(תקי) סתם נכסים כתב מהריק"ו שו' ט"ז בשם ריצב"א ז"ל דבעל שסילק עצמו מנכסי אשתו סתם שאין הנכסים הכתובים בכתובה בכלל ואפי' נכסים שנפלו לה אח"כ אינן בכלל

(תקיא) סתם הלואה ל' יום כתבו התוס' פ"ק דב"ב ד"ה הקובע דמה שאמרו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו לא אמרו אלא בקובע זמן אבל בסתם הלוא' לא חשיב תוך ל' יום תוך קא זמנו ע"כ

(תקיב) סתם כ' מהרימ"ט ח"א סל"ה בסה"ס שנשאל מהר"ם גאלנטי ז"ל בא' שהי' בדעתו ללכת למד"ה והית' אשתו תובעת ממנו גט זמן ונתרצ' אלא שהיה הפרש ביניהם בענין הזמן שלא נתרצה לתת גט זמן אלא לג' שנים ושוב בהיותו בפ' הנסיעה באו אנשים וא"ל לבלתי יחטא בעון האשה להניחה עגונה ואמר לכתוב גט לאשתו אלא ששכח לומר ענין התנאי ואמר כתבו גט לאשתי סתם מי אמרי' דעל דעת הא' נתן או לא ודעת המג"ן ז"ל הי' מסכים להחמיר ושאל את פי מהרימ"ט ז"ל אם ימצא ראי' לדבר והשיבו דברים שאמר מר נא' למשה מסיני בתוספתא דקדושין זה אומר במנה וז"א במאתים והלך זה לביתו וז"ל ואח"כ תבעו זא"ז וקדשו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה אם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש ע"כ מוכח להדיא דלעולם אע"פ שנעשה המעש' סתם ע"ד ראשונה נעשה ע"כ ותוספתא זו פסקה הרמב"ם פ"ז מה' אישות הל' י"ט וע' בתשו' הריב"ש סי' ק"ב מזה

(תקיג) סתם כתוב בהגהות מיימו' פ"י מה' אישות אומר ר"י כי שמא אם אדם אומר סתם שיהי' תנאו כתנאי ב"ג וב"ר יכול להיות שמועיל בלא כפילת התנאי וכ' הר"ב כנה"ג ז"ל א"ה סל"ח בשם הר"מ מפאדוא' ז"ל בתשו' הובאה בתשו' הרמ"א סנ"א דהיינו דוקא לענין כפילת התנאי אבל לענין מעשה קודם לתנאי אינו מועיל דאיך יועיל מ"ש כתנאי ב"ג וב"ר לכתוב מ"ש בפי' בהפך

(תקיד) סתם הלוא' ל' יום ל"ש בשטר ל"ש בע"פ כמפורש בפ' כל הבשר ופ"ק דמכות ובסתם שאלה דעת ר"ת פ"ק דמכות דסתם שאלה נמי ל' יום אמנם הרא"ש ז"ל שם דחה ראיותי' ואדרבא הכריע דלא אמרי' סתם שאלה ל' יום וכ"כ הנ"י ז"ל: