קהלת יעקב - ב שכא

לחבירו והלה אמר אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה מהא דתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו אין לי עסק בה ידי מסולקות ממנה לא אמר כלום והא ידי מסולקות ממנה כאי אפשי דמי וקתני לא אמר כלום כו' אלמא דידי מסולקות ממנה ואי אפשי בה דין א' להם וכיון דבמתנה אחר שבאת לידו לא מהני ל' סילוק כ"ש במכר דאחר שזכה במקח דלא מהני ל' סילוק ע"כ ומכאן יש להכריח דל' סילוק הוי ל' הפקר דהא אי אפשי בה דמדמינן ליה לידי מסולקות אמר ר"ל כל המחזיק בה זכה בה דהפקר היא כמ"ש רש"י שם וצ"ע עמ"ש הטור סי' קי"א דאם סילק שעבודו צריך לקנות מידו ואי סילוק ל' הפקר א"כ קנין למה ועי' במ"א הל' זכיה מהפקר סס"י י'

(תצט) ספק בל' ערבות. כתב הטור ריש סי' קל"א תשו' הרי"ף ז"ל על ישראל שהיה ערב לחבירו בשביל עכו"ם והערב נטל משכון מהעכו"ם ונתנו למלוה ובא העכו"ם אצל הערב בע"ש בה"ש וא"ל היה ערב בשבילי לזה שאני חייב שיחזור לי משכוני שאני צריך לו וא"ל הערב כבר נכנס שבת ואיני עושה ערבות ופייסו העכו"ם לערב עד שא"ל למלוה הריני כמו שהייתי והחזיר המלוה לעכו"ם משכונו, לאחר זמן תבע המלוה לערב וטען הערב כשאמרתי הריני כמו שהייתי לא היה בדעתי לומר כקודם שבא המשכון לידך אלא כמו שהייתי לאחר שבא המשכון לידך שלא הייתי משועבד לך והשיב הרי"ף דהדין עם הערב שהי"ל למלוה לפרש ערבותו כו' ע"ש וכ' מהריק"ו שו' קל"ב דמתשובה זו יש להוכיח בכל ל' מסופק בערבות מספק לא נחייב את הערב ע"ש: (תק) סתם כתב מרן הב"י ז"ל באה"ע סי' קי"ד בשם תשו' הרשב"א על המקבל עליו לזון את חבירו סתם או שמזכה לאיש בנכסיו סתם דלעולם משמע וכמו שאסר על עצמו סתם שלא יאכל מין מן המינים שאסור בו לעולם כדאמרי' בפ"ד נדרים נודרים להרגי' היכי נדר א"ר עמרם א"ר דאמר יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך ואקשי' וליאסרו עליה ופרקינן באומר היום כו' אלמא כל סתם כלעולם דמי ה"נ כל שמזכה לאיש מזונות בנכסיו לעולם משמע ע"כ וק"ל על מ"ש המרדכי סוף ב"ב הביאו מור"ם סי' רי"ב האומר ידור פ' בבית זה ולא קצב זמן לדירה אפי' רק שעה א' במשמע ע"כ וגם בפ' מי שאחזו אמרי' ע"מ שתניק את בני כיון שהניקתו יום א' סגי ולא אמרינן סתמא לכל זמן שצריך ליניקה קאמר כדאמר הרשב"א במקבל עליו לזון דסתמא כל זמן שצריך למזונות משמע. ושבתי וראה להרב מ"א ז"ל כתב בה' שבועות סי' ו' דהא דאמרי' דכל הנודר סתם לעולם משמע עד שיאמר היום דכל מידי דהוי קום עשה אפי' יום א' משמע וכל דהוי בשב וא"ת סתמא לעולם משמע והכי מפלגינן בתנאים בין היכא דהוי דבר בקום עשה להיכא דהוי בשב וא"ת כגון ע"מ שתניקי את בני דהוי קום עשה כיון שהניקתו יום אחד סגי ואלו אמר ע"מ שלא תשתי יין לעולם משמע וה"נ אמרו הפוסקים בש"מ שאמר ידור פ' בבית זה דכל דלא קבע זמן יום א' במשמע ע"כ ולע"ד תשו' הרשב"א הנ"ל הויא תיובתא דהשוה דין המקבל עליו לזון לדין אוסר פירות עליו סתם אע"ג דהתם שב וא"ת ותנאי לזון הוא קום עשה למזכה. ובתשו' הרא"ש כלל ו' סי' ח"י חולק על הרשב"א בזה שכתב דמי שפטרוהו הקהל מן המס סתם יכולים הקהל לטעון לא פטרנוך אלא מן המס הראשון וכן המקבל עליו לזון חבירו סתם בשנה א' יפטר מנדרו וההיא דפרק מי שאחזו דבסתם כל זמן שצריך משמע ומניקתו ב' שנים שאני גבי גט משום דלצעורא קא מכוין הילכך אנו דנין לשונו להחמיר אבל בממון סתם הוי כמפרש יום א' ע"כ וצ"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל איפכא דדוקא גבי גט משום דלצעוריה קא מכוון כוון דלאו להרוחה קא מכוין בצערא כל דהו אפי' ביום א' סגי ומש"ה פליג ר' אשי ואמר דסתם הוי כמפרש יום א' אבל בממון הוי לעולם. והרא"ש ז"ל כתב בסוף פרק שבועת שתים ז"ל ומי שאסר עליו כל פירות בסתם אע"פ שלא הזכיר לעולם כיון שלא קבע זמן ממילא נאסרו עליו לעולם דאיזה זמן תתן לו לא מסתבר שלא יאסר אלא רגע א' ע"ש וצ"ל דס"ל להרא"ש דאע"ג דגבי אוסר שלא נתן קצבה לעולם משמע מ"מ ממונא מאיסורא לא ילפי' אבל אין לומר דטעם הרא"ש הוא משום דאוסר פירות עליו הוי מידי דשב וא"ת ואמטו להכי נאסר לעולם משא"כ במתחיי' לזון את חבירו דהוי קום עשה כמ"ש לעיל בשם הר"ב מ"א ז"ל דהא כתב הרא"ש דה"ה במי שפטרוהו הקהל מהמס דיכולים הקהל לטעון לא פטרנוך אלא מן המס הראשון דהוי במידי דשב וא"ת ואפ"ה כתב דסתמא לאו לעולם משמע ושוב ראיתי למהראנ"ח ח"א סי' ק"ך שהרגיש בזה ותי' דהתם טעמא כדמפרש הרא"ש דאל"כ איזה זמן תתן לו אבל הכא גבי מזונו' יש להם זמן קבוע משנה לשנה ומהרימ"ט ח"מ סימן מ' השיג עליו בזה וכ' דטעמו של הרא"ש שם בנ"ד עילא מצא בקבל לזון את פ' או יתן לו ק' זהובים לשנה וזה הל' מסופק אם ר"ל בעד שנה והיינו ש' א' או לכל שנה ויד בעל השטר על התחתונ' וע"כ גזר שאינו חייב לזונו אלא שנה א' קאמר וע"ש עוד באורך ועיין במהרא"ש ח"ג בדין הסכמת הקהל סתם הוא לעולם. וכתב בתשו' עדות ביעקב סי' כ"ח דאין לומר לפי שיטת הרשב"א ז"ל דכל סתם לעולם משמע דהיכא דכתב בשטר לעולם דמילתא יתירתא היא ולעולם לטפויי אתא דהא ליתא דודאי כל מידי דסתמו הוי פירושו לעולם אם כותבו בשטר בפי' לעולם לאו מילתא יתירתא מקרי דלא מפני שפי' בפי' משך הזמן של החיוב שהוא לעולם ולא הניחו תחת הסתם שיהא משמע דלטפויי אתא דאטו הרי שאמר הריני נזיר ל' יום היתכן שנאמר דזה חייב בנזיר ב"פ ל' יום לפחות כיון דסתם נזיר ל"י ולמה פי' בפי' ל"ו ודאי לטפויי אתא ולהתחיי' בב' נזירות אתא הא לא אמרה אדם מעולם דזה אינו בסוג מילתא יתירתא כל דהו מידי דפרושי מפרש והכי נמי במפרש משך הזמן של החיוב שהוא לעולם לא מקרי מילתא יתירתא לומר לישנא יתירה לטפויי אתא אלא אמרי' שופרא דשטרא הוא. ובהכי ניחא תשו' הרשב"א שהביא מרן בח"מ סימן רי"ד שנשאל על מה שטען ראובן על השנות בשטר מלת לעולם פעמים דלטפויי מילתא אתא ושאם נפלה בני לה והשיב שאינה טענה שלא אמרו אלא במה שהוא משוייר ואתא הוא וטפי למילתא ושייר בפי' כההיא דפרק מוכר את הבית וכן באומר על מנת שהדיוטא העליונה שלי שהדיוטא כבר היתה משויירת לו בסתם וכן בש"מ האומר ר' זוז לפ' בכורי כראוי לו ולאשתי כראוי לה שבכל אלה לא הול"ל, כראוי לו אם כראוי לבכורה או בחובו או בכתובתה קאמר אבל כאן צריך הי' לומר לעולם לשופרא דשטרא וכן כשאומר לב"כ חזר והזכיר לעולם ע"כ דאע"ג דלפי שיטתיה דכל סתם לעולם משמע מ"מ אם אומר בפי' לעולם לא מקרי מילתא יתירתא לומר לישנא יתירה לטפויי אתא אלא אמרינן שופרא דשטרא הוא ועיין בענין זה בתשו' הראנ"ח ח"א סי' ק"ך ובתשו' שער אפרים סי' קל"ג ובסמ"ע סי' ס' ס"ק ט"ו וגם בסי' רי"ב ובתשו' פרח מ"א ח"א סי' קכ"ג בסוף התשו' ובס' מ"ל הל' טוען דע"ז ע"א ועיין במרן ז"ל סי' מ"ב מח"ה מ"ש בשם תשו' הרשב"א ז"ל מי שכתב סתם על דעת משמעו' השומעים הוא שאילולי כן הול"ל כיון שהוא יודע שסתמן של דברים משמע בהפך כונתו ע"כ

(תקא) סתם עדות עד א' ששמע דרך שמועה שמת בעל אשה פ' ולא הזכיר בעדותו ממי שמע לא חיישינן לפסולים מ"ה כ"כ מרן הב"י א"ה סי' י"ז בשם תשו' ר' משולם ז"ל ועיון בתשו' ב"ח סי' ע"ג: