קהלת יעקב - ב שיט

(תפו) מתנה ל' מתנה דאמרו דמועיל אפי' לבת בין הבנים כ' הרב ל"ר סרי"ג דהיינו דוקא בל"מ וכל לשונות דהוו כמתנה בפי' אבל אם לא אמר כן בפי' אלא דמכלל לאו א"ש הן כגון שאמר ובתי יורשת נחלה כא' מן הבנים ולא יחלקו הנכסים עד שתנשא בתי דמשמע לכשתנשא יחלקו והוי ל"מ כיון דהך מילתא דמכלל הן א"ש לאו הוי פלוגתא דרבוותא אי הלכה כר"מ או כרבנן דלא בעי תנאי כפול נכסי בחזקת יורשים קיימי ואין מוציאין מידם ולא זכתה הבת ואע"ג דיש דברים דמהני גילוי דעת ולכ"ע מכלל הן אתה שומע לאו ולא בעינן תנאי כפול כההיא דזבין ארעתא אדעתא למיסק לא"י וכמ"ש הטור סימן ר"ז שאני התם דאין אדם עשוי למכור קרקעותיו שהוא מתפרנס בהם וכמ"ש הטור שם ולהכי בגילוי דעת סגי אבל הכא אדרבא כל מה שאנו יכולין לקיים הירושה דאורייתא ולומר דהאי גברא לא ליעבר אסמכתא אמרינן ומהרשד"ם ז"ל כתב ח"מ סימן שכ"ו עלה דאמרינן דאם כתב ל' מתנה בין בתחלה בין בסוף דבריו קיימין דהיינו דוקא כשהנותן כתב ל' מתנה אבל אם מתוך הצואה ניכר שהנותן לא הזכיר ל' מתנה אלא שהוא סיפור ל' המסדר הצואה אינו כלום ובההיא דפרק י"ב בשתי שדות דאמרינן דל' דמתנה דחד שדה דמהני לל' ירושה דשדה האחר כתב הרב ג"ת ז"ל דקצ"ד דהיינו היכא דלא מוכח מדבריו שהוא מקפיד על הל' שלא יהי' הל' של מתנה אלא לשדה הא' ולא לאחר כגון שנתן שדה אחד בל' ירוש' ושוב נתן שדה אחר בל' מתנה אין ל' זה מורה ששולל ל' המתנה לראשון כיון דהב' הוא שדה אחר שלא הוזכר מתחילה אבל כשמוכח שהוא מתכוין שהראשון יהי' דוקא בירושה ולא במתנה והאחר יהי' במתנה אז פשיטא דלא יועיל ל' המתנה של זה לל' ירושה דאידך כגון שאמר ירש פ' שדה פ' ושדה פ' שהם ב' שדות בל' ירושה ושוב פי' על א' מהם ואמר ושדה פ' ינתן לו הרי בזה גילה דעתו בפי' דמהב' שדות שהוריש רוצה שהא' מהם בלבד יהי' בתורת מתנה וממילא האחר נשאר בלבד בל' ירושה ולאו כלום הוא

(תפז) מיד ראובן שהלוה ללוי ק' זהובים ע"מ לשלם לו מיד בבואם הוא וראובן המלוה ליריד ונתחייב ליתן קנס עשרה זהובים לצדקה אם יעבור תנאו ונשבע על זה ונסעו יחדיו ובאו שמה ביום הג' בהשכמה ובא ראובן ותבע משמעון מעותיו והשיב לו כי עדיין יש לו עסקים לפרוק הסחורו' כו' ומיד אחר שעה א' ב' ג' שעות חזר אצלו ותבע מעותיו והשיב כי עדיין טרוד עד כי סמוך לערב אז נתן לו מעותיו ונסתפקו אם חייב שמעון לתת הקנס לצדקה כיון שעבר ולא נתן לו מיד בבואו עד לעת ערב כו' דל' מיד שאמר משמע מיד ממש והלה טוען דכל זמן שהי' מתעסק בענין ביאתו לא מקרי ביאתו ביאה והשיב דודאי הא ליתא דביאה מקרי מיד כשבא הוא שמה דומיא דסתם ביאה דבקרא היינו מיד בבואם כמו בבאכם אל הארץ דפי' רש"י בפ' שלח לך משנכנסו בה אף קודם ירושה וישיבה ע"ש וכ"ש שאמר מיד ולבסוף העל' לקושטא דמילתא אין שמעון חייב ליתן הקנס כיון שפרע לו באותו היום שבא שמה הרי קיים שבועתו שנשבע לשלם מיד דכל אותו היום מקרי מיד והביא ראיה לזה מתוספתא דמייתי הר"ש פ"ט דטהרו' מ"ד הטוען זיתיו כו' מי שגומר זיתיו ושייר קופה א' כו' ויוליך לו המפתח מיד דר"מ ור"י אומר כל אותו היום ופירש"י ז"ל והא דקאמר ר"י במתני' מיד כל אותו היום מיד קרי ליה ע"כ ושם, הגהה לבן המחבר ראיה לזה תשו' צמח צדק קכ"א ולע"ד ראיה עוד מההיא דפ"ד דסנהדרין מ"מ נברא אדה"ר בע"ש כדי שיכנס למצוה מיד דהיינו שבת ואדה"ר לאו ב"ה של ע"ש נברא ואמר שיכנס למצוה מיד

אות נ (תפח) נמל שטר חוב שהלוה טוען שחייב ליתן לו בנמל ומלוה אומר במדינה אע"פ שהשטר נכתב במדינה אינו חייב ליתן לו במדינה דנמל ומדינה הכל נקרא מדינה וישבע הלוה שכך היה התנאי ויתן לו בנמל מהר"ם אלשקאר סי' ל"ד

(תפט) נדר בל' שבועה שאמרו דאינו כלום כתב רבינו בכנה"ג י"ד סי' רל"ט אות כ"ו דהיינו דוקא כשאומר הריני נודר שלא אעשה כך אבל אם אמר. הריני נודר אם אעשה כך אע"פ שהזכיר הנדר קודם המעשה אין בכך כלום ושם כתב בשם מהרימ"ט ז"ל שכתב בח"ה נ"ג וקל"ה דהא דאין נדר בל' שבועה היינו דוקא בנדר שלא הדירו בל' שיחול על החפץ כגון שאמר קונם עלי שלא אוכל ככר זה כיון דנדר איסור חפצא הוא והוא לא אמר קונם ככר זה עלי ואגופא לא חייל הילכך אין כאן נדר אבל מי שאמר קונם ככר זה עלי שלא אפש' דבר פ' הא ודאי מיתסר שפיר חפצא עליה וחל הקונם על הככר ובסי' נ"ג שם בח"ה כתב דהאומר הריני מקבל נ"ש לבלתי שבת בבית זה אין זה נ"ש בל' שבועה שהכונה לומר זה שקבלתי הנזירות הוא נדר על עצמי לבלתי שבת בבית זה ומהרשד"ם בי"ד סי' ע"ה כתב דאפי' לדעת הרמב"ן ז"ל שכ' דנדר דאפסקי' בל' שבועה מדין יד מהני היינו דוקא שהל' יש לו משמעות אלא שמשונה כגון יאסרו פירות עולם עלי בשבועה אבל היכא דבל' אין לו משמעות הו"ל כמי שמתכוין לנדור ונשבע או איפכא דלאו כלום הוא והרלנ"ח ז"ל סי' נ"ו כתב ז"ל שבועה בל' נדר הוא שאמר אכיל' ככר זה עלי שבועה ונדר בל' שבועה הוא שאומר הרי עלי שלא אוכל בשר אבל מי שאמר אני מקבל שלא אשלח בני במקום פ' לא הוי נדר בל' שבועה

ע"ש

(תצ) נדר דהוי איסור גברא ומקרי איסור חפצא כגון פי מדבר עמך וכיוצא דהפה הוי כחפצא שאינו אוסר כל גופו אלא אבר מיוחד ואותו אבר מקרי חפצא מהרימ"ט ח"א סי' נ"ד ממהר"י באשאן ז"ל

(תצא) נדרים כתב הר"ן ז"ל פ"ב דט"ז דנדרים דנדרים מקרי איסור דאית ביה ממונא משום דלא משכחת בהו בלא חפצא דהא אינן חלין ע"ד שאין בו ממש ומש"ה ס"ל לר"מ בנדרים נמי מכלל הן אין אתה שומע לאו וע' בתו' ס"פ שבועת העדות

(תצב) נכסים נכסי כתב ה"ה בה' מכירה פכ"א הל' י"ח עמ"ש הרב א"ל כל שדות אני מוכר לך אפי' ג' וד' שדות חוץ מגנות ופרדסים א"ל נכסים אפי' גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים ואם א"ל כל נכסי אפי' עבדים ובתים וכל המטלטלין הידועים לו כו' כתב ה"ה ז"ל המפרשים ז"ל חלקו בין האומר נכסים לאומר נכסי שהכונה נכסים שלי לפי שבאומר נכסי אצ"ל כל אלא אפי' בלא כל נכללים כלן וכן מוכיח בפ' מי שמת וכן הדין באומר שדותי שאינו צריך למלת כל וכלן בכלל אבל אומר נכסים שלי או שדות שלי אין הכל בכלל והטעם שכיון שהוא מזכיר כנוי עצמו באותה מלה שהוא מזכיר הנכסים או השדות הכל בכלל אבל כשהוא מזכיר כינוי עצמו אח"כ אין הכל נכלל ע"כ וע"ש בהגהות מיימו' ז"ל

(תצג) נכסי כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קכ"ח על מה שנשאל על ש"מ שאמר אני ממנה לפ' אפטר' על נכסי ז"ל ומה שאמרת שלא הזכיר במינוי האפטרופוס אלא נכסיו או מה שיש לי או ממוני ותיכף שמת יצאו הנכסים מכלל ממונו כההיא ששנינו בפרק השותפין קונם ביתך שאני נכנס מת או שמכרו ה"ז מותר ומינה ילפינן לאוסר נכסיו בפ' אין בין המודר דמ"ב ע"ב והאריך הרשב"א ז"ל שם לדחות דבריו וכתב בסוף התשובה ועוד נ"ל דלענין ש"מ שאמר נכסים אין