קהלת יעקב - ב שיח

(תעג) מדי שנה בשנה כתב מהריט"ץ סימן רפ"ד על ראובן שנדר לשלוח מידי שנה בשנה לקרובו החכם שבא"י סך ידוע לצורך פרנסתו והוא רצה לפטור עצמו ולומר שמאחר ששלח לו שנה או שנתיים יצא י"ח והשיב כי אין זה פיטור כלל דמשמעות ל' מידי שנה בשנה ר"ל בכל שנה כל ימי חייו דומיא דלישנא דמעביר אשמותינו בכל שנה ושנה שהוא נאמר על כל שנות דור ודור אשר האדם חי ע"פ האדמ' וכיוצא מצאתי למהרימ"ט ח"מ סימן מ' דמ"ו סע"ג והביא שם כמה ראיות והלך מידי שנה בשנה דשמואל מידי עלותה מידי דברי בו ע"ש

(תעד) ממון שטר שכתוב בו נתנה פ' כל ממונה דאית לה כתב הרב נאמן שמואל ז"ל ס"ס קי"ג דהוי כמו אם אמרה כל נכסיה שיש לה וכל מה שנכלל בל' נכסים שאמרו בפ' מי שמת דשטרות נמי מקרי נכסי כמו כן בל' ממונא דאית לה וכ"כ מהרש"ך בח"מ סל"ז דע"ז ע"ד

(תעה) מכירה נשאל מהריט"ץ סי' ב' על ראובן שנתחייב מכירה בשטר וש"ח לתת לאחותו מחלקו בחצירו כשימכרנו סך כ"וכ ואחר חיוב זה ראובן הקדיש חלקו בחצר וטוען לפטור את עצמו מחיובו שהרי הוא לא מכר אלא הקדיש והאריך הרב בתשובתו ותלה הדבר בבירור גופא דעובדא על מה נתחייב ע"ש ואנכי תמה על הרב שהרי בפרק מרובה דע"ט ע"א אמרי' בפ' וטבחו או מכרו גנב והקדיש משלם תשלומי כפל ד' וה' מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים א"כ מאחר שכתוב בשטר כשימכרנו הרי הקדש נמי מיקרי מכירה ומה מקום לס' בזה

(תעו) ממך בפרק ג"פ דף קע"ב ההוא שטרא דנפק בב"ד דר"ה ההוה כתיב ביה אני פ' בן פ' לויתי ממך מנה ואמר רבא דדמי להא דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול או' אם כתוב בו גרשתיה היום כשר אלמא היום ההוא יומא דנפיק ביה משמע ה"נ ממך מההוא גברא דנפיק מתותיה ידיה משמע כלומר דהא חזו ליה ב"ד בידו וכמי שנכתב שם המלוה בשטר הוי והי' מי שרצה ללמוד מזה למי שכ' בשטר לחנוך ואחיותיו דאין כל אחיותיו במשמע אלא אחיותיו דנפיק שטרא מתותיה ידייהו משמע כיון שאין כתב בו שמות ד' אתיותיו או כל אחיותיו והרשב"א ז"ל בח"ב סימן רל"ו דחה דבריהם וכתב דשאני התם דהתם ודאי אינו חייב אלא לא' בלבד ומש"ה אמרינן ממך היינו דנפיק שטרא מתותיה ידיה שהרי אין בשטר דבר שמכחיש את זה וכן בההיא דגט לא תמצא בשטר דבר שמכחיש את זה אבל כאן שכתוב בו לחנוך ולאחיותיו יש לבעל הדין לחלוק שהוא כמפר' לחנוך ולד' אחיותיו שהרי בודאי ש"מ שאמר תנו מעו' כו"כ לפ' ולאחיותיו כולן בכלל מי שמחייב עצמו בסתם לחנוך ולאחיותיו כולן זכו בו זו כזו דהא כתיב לאהרן ולבניו ואמרי' מחצה לאהרן ומחצה לבניו וכל בניו במשמע אע"פ שלא כתב לאהרן ולכל בניו וזה פשוט

(תעז) ממונה שטר שכתוב בו פ' ממונה היתומים כתב מהריב"ל ס"א סימן צ"ה שהוא כאלו כ' בו אפטרו' היתומים דכלא חדא מילתא אפטרו' וממונה כמ"ש בירוש' בפרק הרבית ישראל שמנהו גוי אפטרו' מותר ללוות ממנו ברבית ש"מ דממונה מהיתומים ואפטרו' מהיתומים כלא חדא לישנא היא ורבי' בכנה"ג סימן ר"צ כ' כי כמו שהשטר הוא הוכחה שהוא אפטרו' לכשהוא טוען שהוא היה אפטרו' ועשה פשר על היתומים ה"נ השטר הוי ראיה היכא שהאפטרו' אומר שלא היה אפטרו'. וע' בתשו' הרדב"ז שנדפס מחדש סי' רצ"ט הסכים הולך לס' מהריב"ל כי ל' דממונה הוא אפטרו' כדכתיב ויפקד פקידין אפטרופין

(תעז) משוך ותקנה לדעת הרמב"ם פ"ב דמכירה לא קנה דמשמע תקנה להבא עד שיאמר בל' משוך וקנה והראב"ד חולק עליו וע"ש מ"ש ה"ה ז"ל: (תעט) מעכשיו כתבו התו' בכתובות דפ"ב ע"א ד"ה הא דאמר מעכשיו כו' דאע"ג דרב מס"ל בהאומר מעכשיו ולאחר ל"י אי תנאה הוי אי חזרה הוי היכא דקאמר מעכשיו לבסוף ליכא לספוקי במידי ע"כ

(תפ) מעתה לשון מעתה הוא כלו' מעכשיו מהרש"ך ח"ג סימן ז' והוא פשוט

(תפא) מעות אלו ל' זה נסתפק הרב עדות ביעקב ז"ל מעות סימן צ"ו באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פ' במעות אלו ונגנבו המעות אי דמי לצא וקדש לי אשה במקום פ' וקדשה במקום אחר דאינה מקודשת ועלה שם בהסכמ' דאין ל' זה ל' הקפדה לומר באלו ולא באחרים ע"ש דברי קדשו ז"ל ולע"ד הדבר קשה לשמוע דלו יהי דהמעות האחרים היו בהלוא' לו מ"מ כל דלא מטא לידיה ההלואה לא קנה לה והיכי מקדש לה בהו ובכל דוכתא בעינן הוצא' מרשות לרשות וכ"ש הרשב"א בפרק אלמנה נזונת עלה דאלמנה ששמה לעצמה לא עשת' כלום דא"ל מאן שם לך ודקדק הרשב"א מה שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפי' באותם הדמים שהרשוהו למכור לפי שנעשה שלית להקנות ואין אדם מקנה לעצמו שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו של בעלים שהשליח במקום בעלים עומד ע"ש ואפשר ליישב דברי הרב ז"ל דהא דהכא הוי מעין מ"ש ה"ה ז"ל בפ"ה מה' אישות על מ"ש המקדש את האשה בגזל אם נתייאשו הבעלים ונודע שקנה אותה הדבר ביאוש ה"ז מקודשת כתב הרב ז"ל אע"פ דיאוש כדי לא קנה הכא שהוא ביד האשה הרי יש כאן יאוש ושינוי רשות הוי כשהי' בידה וכיון דקנאתו היא אף הוא קונה אותה ע"כ ועכ"ז כתב הטור בא"ה סימן ק"ך בדין שצריך הסופר ליתן הקלף והדיו לבעל במתנה כ' בשם הרמ"ה ז"ל דהאומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לזכות לו הקלף והדיו קודם כתיבה אלא אע"ג דכתבו מדידהו ויהבי לה כיון דבשליחות קא עבדי מכי יהבו לה בשליחותי' דבעל כמאן דיהבו לבעל והדר בעל ויהיב לאתתא דמי דכיון דמזכה לאתתא בשליחות אקנויי אקנו ליה לבעל לגרושי ביה ונמצא זכיית הבעל וגירושי האשה באים כא' ע"כ וה"נ קדושי האשה וזכיית הבעל באות' המעות באים כא' ודוק

(תפב) מעכשיו כ' הטור א"ה סקמ"ה גט ש"מ שאמר מהיום או מעכשיו ולאח"מ הוי ס' שמוחזר בו ממ"ש מהיום או לא וחולצת ול"מ. והרמ"ה כ' שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאח"מ הוי ס' מעכשיו ולאח"מ הוי גט ע"כ וצ"ע דלענין קדושין בפ' האומר באומר מעכשיו הוא דמספ"ל אי חזרה הוי או לא. וע' מהרשד"ם חא"ה ספ"ו וע"ג וצ"ד מד' דשייך לסי' פ"ו וע' במ"ש הרשב"א בחי' לגיטין שם בסוגיין דפ' מי שאחזו

(תפג) משום כ' מהריב"ל ס"ג סצ"א על מי שאמר משום שתתן לי שטר מתנה מהבית שלך אני מגרשך כו' אי ל' משום הוי כמו אם והוי תנאה או"ד דלאו תנאה הוא והביא סוגיא דפ' השולח שאמר לה משום ש"ר אני מוציאך כו' באורך והעלה דלדעת רש"י הוי תנאה ולדעת התוס' דל' משום לא הוי תנאה ע"ש באורך

(תפד) מעות בעין ע' הרדב"ז סקט"ו דאינו מסלקו בשוה כסף ומהריק"ו שם ור"מ ח"מ סי' ט"ו

(תפה) מציאה בפ"ק דב"מ מציאה בל"ת דאתאי לידי' משמע כדאמר רבנאי ומצאתה דאתאי לידי' משמע לישנא דבני אדם מציאה מדחזי לה אמר מצאתיה ע"כ: