קהלת יעקב - ב שיז

(תסב) שכונה מי שנשבע שיעמוד במקום פ' בתוך שכונת ישראל וסמוך לפתח השכונה חוץ השכונה דרים ג' בעלי בתים כל א' בביתו נפל ספק כיון שהם ג' מי קרוי שכונה כדאמרי' במס' ע"ז או לא נר' דכל הנדרים הולכין בהן אחר ל' בני אדם ולפיכך האומר שאעמוד תוך השכונ' רואין מה בני אדם קוראים שכונה ושם נתחייב לעמוד ויש בעירנו כמה שכונות חוץ לשכונה הגדולה שאנו קוראין קהל ג' ודיקה ובא מעשה לידינו ואמרתי שאין הכונה אלא לשכונה שהיא שנוהגים לקרא שכינ' ישראל ולא האחרו' אלא בשם ליווי כגון שכונת מקום פ' ע"כ תשו' הרשב"א הביאה מר"ן בי"ד סס"י רכ"ח

(תסג) תנאי ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהי"ל בכפר פ' בכו"כ המדה ועשה לו שטר במעו' כו' והתנו ביניהם שלא יהי' אחריות על המוכר מאותו יין רק אם תשבר החבית או תשפך בלבד וגם לא יהי' אחריות על הלוקח כ"א בענין הטעם אם יחמיץ ואירע מעשה שבא גוי על הכפר ונסך את היין ונפל הספק בין המוכר והלוקח אחריות אותו היין על מי יהי' המוכר טוען ומסתייע מל' התנאי שהזכיר אונס שבירה ושפיכ' דמשמע דהי' שולל כל אונסין אחרים והלוקח טוען ומסתייע מל' התנאי שהזכיר בתנאו אחריו' הטעם אם יחמיץ דמשמע דהי' שולל כל אונסין אחרים הדין עם הלוקח ואחריות היין על המוכר דהואיל ול' התנאי סתום ואיכא למידק הכי ואיכא למידק הכי אוקי ממונא בחזקת מריה ולא יוצא המוכר דמי היין מיד הלוקח ועוד כי הדבר מוכיח כי המוכר קבל עליו אחריות היין אונסא דאתי ליה מעלמא שפיכ' ושבירה וה"ה ניסוך דמאי שנא אלא שכתבו שפיכ' ושבירה דשכיחא טפי מניסוך תשו' הרא"ש ז"ל כלל ק"ס סי' ב' ע' בזה בפני משה ח"א סי' י"ב ומקור ברוך סי' נ"א

(תפד) תנאי ראובן שהשכיר בית א' ליחידים להתפלל שם וכתב בשטר השכירות ז"ל והבה"כ שהשכרתי להם הוא להתפלל לתוכו שמ"ע של ציבור ולא מנחה של פרטיים כו' ורצו השוכרים לקבוע שם ישיבה וראובן המשכיר מעכב מפני התנאי הדין עם הקהל ויכולין לקבוע שם ישיבה להתפלל תפלה של פרטיים ואפי' יהיבנא לראובן המשכיר טעותיה שאינן יכולין להתפלל תפלה של פרעיים ולקבוע ישיבה היינו דוקא תוך הבה"כ עצמו אבל בעזר' או בב"ה של נשים יכולים שם לקבוע ישיבה של' התנאי הוא והבה"כ שהשכרתי להם הוא להתפלל בתוכו כו', ובמלת בה"כ אינו נכלל אלא ב"ה שמתפללים בו האנשים לא העזרה ולא ב"ה של נשים וכן מורה לשון השטר השכרתי ליחידי ק"ק הנז' הב"ה עם העזר' ועם ב"ה של נשים כו' הנה שבל' השכירות לא נכלל העזרה וב"ה של נשים והוצרך לבארם וא"כ כשאמר למאה והב"ה שהשכרתי להם הוא הב"ה שמתפללין בו האנשים לבד אבל בעזרה או ב"ה של נשים אין כאן תנאי יכולים להתפלל שם מנחה של פרטיים וכ"ש תפלה של פרטיים ולקבוע שם ישיבה ועוד דמלת בתוכו הוי לישנא יתירה שהי' יכול לומר והב"ה שהשכרתי להם הוא להתפלל כו' מדאמר בתוכו לטפויי אתא בתוכו דוקא ולא בעזרה ולא ב"ה של נשים ע"כ תשו' רבי' הרב כנה"ג ח"מ סי' רכ"ה הגה"ט אות נ"א

(תסה) תנאי ראובן שהתנה שאם ימחול לא תיהוי מחילה לא הוי תנאי כשמחל אח"כ, כדין אלא עד שיאמר שאם ימחול יחול אח"כ החיוב ואפי' מאה פעמים הרח"ש סימן כ' דף קל"ו מתשו' מהריק"א

(חסו) תנאי בקדושין ע"מ שיאמר האב הן כ' הטור א"ה סימן ל"ח כתב הרמ"ה ז"ל מתי שיאמרו הן מקודשת אפי' אמר תחילה לא הלכך לעולם הוי ספק מקודשת עד שימות האב וכ"כ ה"ה ז"ל בפ"ו מה' אישות ז"ל וכתבו הרמב"ן והרשב"א שהאומר ע"מ שיאמר הן אפי' אמר בתחילה איני רוצה וחזר ואמר הן נתקיים התנאי וכן הדין לדעת רבינו והרשב"א באומר ע"מ שירצ' כו' עד ודע שיש ללמוד מדינין אלו לדיני ממונות ע"כ ועיין במהרשד"ם ח"מ סימן ר"ס הביא ראי' מזה לנ"ד במוכר חזקה ע"ת שיקנה השר הגוף ולא קנאו ושוב קנאו ע"ש ובי"ד סימן קט"ז בדיין שנסתלק והנתבע טוען שאפי' אם נתרצה לדון אינו מחוייב לקיים גזירתו כיון שפעם א' נסתלק ע"ש

(תסז) תנאי המגרש שהתנ' ע"מ שתמחול לו הכתובה ותפטרנו ומת הבעל עד שלא פטרו יש ס' בל' ותפטרנו שמא משמע תפטרנו לדידי' ולא ליורשיו או די במה שתפטור ליורשיו שקיל וטרי הרב בפלוגתא דלי ולא ליורשי וכ' דיש צדדין לחלק והוי ס' והדרך הישר דתחלוץ ולא תחייבם מהרי ב"ל ח"ד דס"ב: אות מ (תסח) מזונות אין רפואה בכלל מזונו כ"כ הרא"ש בפרק הנושא דהמתחייב בפרנס' אדם אין הרפוא' בכלל ועיין במרן ח"מ סי' קע"ז לענין, שותפים שחלה א' מהם ובתשו' מעשה חייא סימן ז' שכתב שאף אם התנו שההוצאות יהיו באמצע רפואה איננה בכלל הוצאות ומהרשד"ם ח"מ סי' קס"א כ' דאפי' נימא דרפוא' בכלל מזונות ופרנס' אם פי' בשטר אכילה ושתיה אין הרפואה בכלל ומהרש"ך ח"א קט"ז ובאר שבע דק"ד

(תסט) מזונות כ' מרן ח"מ סימן ס' ס"י בשם תשו' מזונות הריטב"א ז"ל אם אמר אני מתחייב לזון פ' סתם חייב לתת לו דמי מזונות כדמוכח בהדיא מההיא דקתני לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזוננה וגרסי' בירוש' המקבל עליו לזון את כלתו היא אומרת מעות והוא אומר פירות הדין עמה עד שיפרש לזון על שולחנו ע"כ: (תע) מחילה כתב מהרשד"ם ז"ל ח"מ סימן צ"ה מחילה מחילה לא יועיל אלא במוחל לחבירו דבר שהוא מוחזק בו לא במה שאינו בידו וצריך שיתן לו חבירו וע' שם סס"י שפ"ד ובמהרש"ך ובמהרי"א סי' ר"א סוף התשו' כ' עוד בזה דל' מחילה לא שייך במה שאינו חייש חברו לו ע"ש. ומהרא"ש סימן ק"ה כתב פלוגתא דלרש"י ז"ל בקרקע ומטלטל' לא שייך ל' מחילה אלא דוקא ל' מכר או מתנה לא מחילה והתוס' ז"ל ס"ל דשייך ע"ש ובס' מ"ל הל' זכיה רפ"ג והרא"ש ז"ל כתב בכלל צ' סימן י' דלא שייך ל' מחילה אלא במעו' שביד חבירו דהוי המחיל' במקום פרעון אבל כשיש לאדם חפץ ביד חבירו וא"ל אני מוחל לך החפץ לאו כלום הוא אא"כ שיאמר לו בל' נתינה וכתב הרב לחם רב סימן קמ"ב דהיינו דוקא שאמר בלשון הקודש אבל אם אמר בלשון לעז לו אינפריזינטו הוי לשון מתנה

(תעא) מהיום אם מתי כתבו התוס' בגיטין דע"ב ד"ה מהיום אם מתי שנסתפק ר"ת אם אותו היום בכלל או מאותו היום והלאה קאמר ואין אותו היום בכלל ונ"מ אם מת בו ביום וה"ר אלחנן כתב דל' מהיום הוי כאומר מעכשיו ודעתו שיהא גט לאלתר כו' ע"ש ועיין תשו' מהרח"ש א"ה סימן כ"ב

(תעב) מהיום ולאח"מ ל' זה בגט או בקידו' מהיום ולאחר ל"י אמרי' בפרק ג' דקדושין ד"ס מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזר' כלו' ב' לשונו' במשמע יש אומרו בל' תנאי ויש אומרו בל' חזרה קמ"ל דלאו תרווי' משתמעי מיני' אלא ס' תנאה ספק חזרה הוא וע' במוצל מאש דף ט' ע"ג בענין זה באורך: