קהלת יעקב - ב שטז

תמז) סירוב ומיאון תנאו שנעשה שיביא כל א' מנה ביד שליש ואם ימאן שום א' מהם שיתחייב כו"כ נופל בזה הל' מקום עיון שכתבו שאם ימאן א' מהם ל' מיאון משמע שמיאן אחר אזהרה או אחר בקשה כמו עד מתי מאנת לענות מפני המאנים לשמוע אם מאן ימאן אביה וכן בדברי חכמי' קטנה שמיאנ' וכל שיושב ולא נתבע אינו ממאן ולפיכך אם הל' הזה בדקדוק בא קרוב אני לומר שפ' שנתחייב אם ימאן פטור כל שלא תבעו ראובן באותו מנה להביאו ליד שליש אע"פ שנתאחר מלהביא' שנתים ימים. תשו' הרשב"א ז"ל הביאה מרן בא"ה סי' ל"ח ס"ם י' ועיין בזה בתשו' הראנ"ח ח"א סס"י נ"ג ועוד לו בתשו' ס"ו דק"י ע"ג

(תמח) ערב קבלן. כתב בשטר ולרווחא דמילתא נכנס פ' ערב קבלן לישנא קלילא הוא ודינו ככל ערב דעלמא משפטי שמואל סי' ל"ג

(תמט) ערב אם אמר לחבירו תרצה להיות ערב בעד פ' וא"ל נשבעתי שלא להיות ערב לשום אדם האמנם לא יפסדו מעותיך אין זה ערב. המבי"ט ח"א סי' קו"ח

(תנ) ערב האומר לחבירו תן מנה לפ' ולא אמר ואתחייב לך כדין ערב אלא לבסוף בשעת הנתינה א"ל הרי אתה מתחייב לי כדין ערב הוי פלוגתא דרבוותא עיין במהרא"ש סימן קע"ו

(תנא) פקדון ראובן שאמר לשמעון תמסור פקדון זה ביד לוי ויאודה ושוב מסרו ביד א' מהם מדעת חבירו ונאכו הפקדון וראובן תובע פקדונו מיד שמעון באומרו שפשע במה ששינה ממ"ש לו שימסור ביד ב' נראה דכל שנתן ביד א' מהם מדעת חבירו יצא שמעון י"ח שלימותו וכמו בפניו דמי כדקי"ל לענין שבועה ב"פא דנדרי' המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו וכת' הרא"ש אלא בפניו כתב ר"א ממיץ ז"ל פי' מדעתו כמו אין חבין לאדם שלא בפניו ובתשו' להרמב"ן ז"ל כתב מסתברא לי דבכל מקום שאמרו בפניו לא בפניו ממש ובמעמדו אמרו אלא בידיעתו ע"כ מהרשד"ם ח"מ סי' קכ"ז ועיין בתשו' מהרא"ש סי' רי"ט על הא דאמרינן בפ"ב דכתובות א"ר המנונא אין אשה מעיזה פניה בפני, בעלה שלמד מתשו' הרא"ש כלל מ"ד סי' מ"ב דבפני בעלה לאו דוקא אלא אפי' בעלה בעיר אינה מעיזה ועיין בתשו' מהרש"ך ח"ב סימן קכ"ז כתב כן בשם הרמב"ן וכתב דסברת הרמב"ן היא סברא יחידית ויראה דאין לחוש לה נגד רש"י והרי"ף והרמב"ם והרשב"א והרא"ש כו' דכלהו סבירא ליה דהא דרב המנונא לא הוי אלא בפניו

(תנב) פשרה על תביעת מעות דאינן נקנין בקנין צ"ל בל' חיוב שמשעבד עצמו להתחייב לו כפי אשר ומרן הפשרנים סמ"ע ח"מ סי' י"ב ועיין בב"ח

(תנג) פדיון הבן. איכא מרבוותא דס"ל דכשפודהו אחר צריך לומר על פדיון בכור ולא על פדיון הבן וי"א דגם כשפודהו אחר צ"ל על פדיון הבן עיין בבית דוד י"ד סי' קנ"ב

(תנד) שבועה שנשבעו לברר דיינים לדון ביניהם או לפשר ענייניהם והיו מריבים על ענין א' אף כי ל' זה כולל מסתמא לאותו ענין שהיו מריבים קבלום דוקא דומיא דההיא דשלהי פ' קונם יין היה מסרב בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם ה"ז מותרת ליהנות לו שלא נתכוון כו' הרי אנו רואים שאם אדם א' היה אומר על לא דבר על אשה א' קונם מפלנית נהנית לי לעולם היה אסור לנודר ליהנות ממנה שום הנאה אפ"ה עכשיו שהיו מסרבי' בו לשאת אותה לאשה אנו אומדין דעתו דמסתמא הכונה על הנשואין בלבד אף כי הלשון כולל. מהרשד"ם י"ד סי' ק"ח הובאה דע"ד ע"ב

(תנה) שטר מתנה לב' בני אדם כאחד והעדים קרובים לא' שנחלקו הרמב"ם ורבינו האיי ז"ל דלהרמב"ם השטר פסול גם לרחוק ולר' האיי מכשיר חלק הרחוק היינו דוקא כשכתו' לשניהם יחד אבל אם ל' השטר הוא נתתי שדה פ' לפ' ושדה פ' לפ' אפי' להרמב"ם כשר השטר לרחוק. מהר"ם מפדואה ז"ל סי' מ"ד כו': (תנו) שבועה הקהל שנשבעו שלא ליקח יהודי א' בעולם (לא) למרביץ תורה אין לומר דעל א' דוקא נשבעו ולא על רבים אלא גם ב' לא יקבלו אע"ג דהוציאו בל' יחיד וכתו' יהודי אחר די"ל א' וכ"ש רבים א"כ שדרך ל' בנ"א כך היא למעט יחיד ורבים בל' זה מהרשד"ם י"ד סי' פ"ג

(תנז) שבועה בת' שלא ישא אשה על, אשתו למשודכתו היינו דוקא אחר שישאנה אבל בעודה משודכת אינו מושבע שהרי בכל התלמוד לא נמצא ל' ישא בענין זיווג רק ל' נשואין ממש לא אירוסין כמ"ש לעולם ישא אדם בת ת"ח שאם מת או גול' מובטח לו שיהיו בניו ת"ח לא ישא אדם אשה ממשפח' מצורעין. לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת וכיוצא כאלה רבים וכלל גדול אמרו בנדרים הלך אחר ל' בני אדם והכל אומרים בל' הקדש לענין נשואין גמורים ישא ולקידושין ארוסי' ליארס ולהנשא וזה דבר ברור. מהרשד"ם י"ד סימן צ"א ע"ש באורך כמה ראיות שאין קידושין בכלל נשואין כלל: (תנח) שבועה שנשבע לתת קנס כך וכך אם לא יבא בנו לעמוד בדין עם בעל דינו ושלא יצא משם עד שיעמוד בדין ובא קודם הזמן ויצא משם דרך יום וחזר נראה דאע"ג דל' השבועה היה שלא יצא משם מ"מ כיון שיציאה דרך עראי היתה וחזר יצא ידי שבועתו. הר"ם מפדואה סימן ע"ב

(תנט) שבועה שאמר א' לחבירו תאמין בהשי"ת שאעשה שבועה לך כו"כ נראה דאפי' לא היה חייב מן הדין חייב לקיים דברו דהו"ל כאומר באמונת ה' שאעשנו אפי' את"ל דלאו שבועה גמורה הוא לא גרע מידות וידות שבועות כשבועות. וגדולה מזו כתב ריב"א באחד שאמר כן יעזור ה' ליריאיו והתורה הזאת שאקיים אלו התנאים והשיב שבועה בשם יש כאן ורואה אני לכוף אותו בדין לקיים הבטחתו דלא גרע מהן הן ולאו לאו וימין ושמאל ומבטא דאמרו קצת מפרשים דאפי' בלא הזכרת ה' וכנוי מתחייב וכ"ש הכא דאיכא שם ממש ועוד כת' דאפי' לא אמר שם אלא כנוי בל' לע"ז חייב כדאמרי' מאריה כלא הוי שבועה. הרדב"ז כ"י סי' תקכ"א

(תס) שליח אשה שאמרה כל מי מכם שירצה הבעל ליתנו יהא שלוחי לקבלה אפשר שנאמר בזה אין ברירה כענין לאיזו שארצה לגרש בו דאין ברירה תשו' הרשב"א הביאה מרן בא"ה סי' קמ"ה וכבר רבים תמהו על דבריו דמ"ש מהאומר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי דאינו מבורר השליח ומהני השליחות

(תסא) שליח כתב הר"ן ז"ל בפרק אין בין המודר גבי כל הרוצה לתרום יבא ויתרום. דהאי לישנא מציעא הוא ומש"ה נהי דלגבי מודר הנאה לא הוי שליחו' לתרומ' מיהא הוי שליחות אבל אם אמר כל התורם אינו מפסיד אפשר דאפי' לגבי תרומה לא מהני דלא לישנא מעליא הוא והכי מוכח דכל האומ' כל הזן אינו מפסיד והלך א' וזן אינו חייב לשל' דלא שויי' שליח כלל ע"כ וע' לענין שעבוד בלשונו' הללו במהרשד"ם ח"מ סי' ל"ח ומה שחלק עליו מהר"א ששון בתשו' סי' קכ"ב: