קהלת יעקב - ב שיד

קנאת ה' צבאות נטלתני כו' ובכן הוצרכתי לכתוב בחרם א"כ הוא כו' נר' דיש להחרים על הס' בל' אם וע' הרדב"ז סי' רי"א

(תכו) חירוף האומר לחבירו בחירופו גם דור עשירי לא תבא בקהל ה' הו"ל כקורא אותו ממזר וב"ד חייבים להלקותו מכת מרדות. תשו' בית שלמה סי' י"ג

(תכו) ישב אע"ג דאמרינן בפ' מי שמת ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה לא אמר כלום שהדירה אין בה ממש שאין הדירה גוף היינו דוקא בל' דירה שאין במשמעו' דירה גוף קרקע אבל אם אמר ישב פ' בבית פ' ל' ישב משמע זכות בבית גופה וזוכה בה. תשו' נאמן שמואל סי' קי"ג

(תכח) ישלחו האומר ישלחו לפ' כו"כ ל' זה לא גרע מל' יחזיק פ' דאמרי' בגמ' דקנה דהאי שישלחו לפ' למקומו דקאמר הוי כאומר שיתנו לפ' דל' נתינה באותו מקום שדר בו ול' שליחות למקום אחר שוין דבמקום שהיה ר"ל שיתנו אם הי' המקבל באותו מקום אומר שישלחו כשהו' במקום אחר הרד"ך בית ל' ח"ד

(תכט) כפרן הא דקי"ל דמלוה שתבע מהלוה מנה ואמר לא היו דברים מעולם ובאו עדים הוחזק כפרן. כ' מהרשד"ם ח"מ סס"י ס' דאי אפשר לחייב הנתבע ולהחזיקו כפרן אלא כשאומר אין לך בידי מעולם או לא היו דברים מעולם אבל אם אמר לא היו דברים ולא אמר מלת מעולם מצי לתרץ דבוריה לא היו דברים לפי שאיני חייב לך לפי שהחזרתי לך או מחלת לי עד שיאמר לא היו דברים מעולם שאז ליכא שום פירו' והביא ב' ראיות לזה ע"ש

(תל) כולל שטר שכתוב בסופו ולקיים כל המ"ל נשבעו כו' נראה דאפי' להריב"ש ז"ל שכתב בסימן רצ"א בנדר שהותר מקצתו הותר כלו שכשהן פעולות מחולקות לא אמרי' הכי כל שכתוב בסוף השטר ולקיים כל הנז' וכו' אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו ה"נ מפני שנשבע על הקיום שהוא דבר כולל לקיים כל הפעולות ההן. מהראנ"ח ח"ב סי' פ"ב העלה כן מתוך דברי הריב"ש ז"ל ועיין בזה בתשו' נאמן שמואל סימן ך' י"ז ע"ב

(תלא) לשון בפרק ח"ה דל"א אמר זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי היא והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה א"ר מה לו לשקר אי בעי א"ל מינך זבינתי ואכלתי שני חזקה א"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן הדר א"ל ההוא דאייתי עדי חזקה לאידך אין דאבהתי הי' וזבנתה מינך והאי דאמרי' לך דאבהתיך דסמיך לי עלי כדאבהתי כלומר הייתי סומך ומובטח על קרקע זו כאלו היא של אבותי לפי שהחזקתי בה בשופי ובעדים משם אנו למדים למשפטי הלשונות דנאמן אדם לפרש דבריו ומצי קאמר לא כונתי אלא כך ואין לנו כח לחלוק על פירושו שהרי הא דהכא אף שפשט הל' נראה דשל אבותי ממש קאמר והעדים מעידים שהיא של אבותיו של א' דהשתא ע"כ אינה של אבותיו מצי איד' לפ' הא דאמר של אבותי לסמוך לי כדאבהתי עיין במהראנ"ח ח"ב סימן ק"א

(תלב) לשון שטר מסופק ואיכא אומדנא לאחד מהפירושים שבל' השטר אזלינן בתר אומדנא ואפי' בשסתם הל' הפך האומדנא שהרי אמרו המקדש את אחותו מעות מתנה משום סברא דאדם יודע שאין קידו' תופסין באחותו וגמר ונתן משום מתנה. הנה דאע"ג דבנתינת המעות לה בפשט דבריו לא הי' אלא שהוא נותנם לשם קידושין עכ"ז משום סברא ואומדנא דאדם יודע כו' מפקינן לישנא לגמרי ממשמעותו ואמרי' דגמר ונתן לשם מתנה ולאו קידושין קאמר ובריש פרק התקבל אמר האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי משהגיע גט לידה מגורש' ואע"ג דהתקבל קא"ל ובעל לאו בעל שווי' שליח לקבלה הוא אמרינן אדם יודע שאין שליח לקבלה וגמ' ונתן לשם הולכה ובפרק האומר דקידושין אמרו האומר לאשה הרי את מ"ל ע"מ שאראך ר' זוז הראה לה על השלחן אינה מקודשת משום דלא נתכונה זו אלא להראות לה משלו הא קמן דאע"ג דמהל' לא משמע אלא שיראה לה והרי הראה אפי"ה שבקינן ליש' ואזלינן בתר אומדנא ובפ' הרבית אמר דבני ר' עליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתוב ביה פלגי באגר פלגי בהפסד אמר רבא רב עליש גברא רבה הוה ואיסורא לאינשי לא הוה ספי כו' משם אנו למדין שבשביל שלא יחשד הלוה שהוא מאכיל לאחרים איסורא דרבנן יש לנו לפרש ל' השטר בפנים רחוקות ולא שנחזיק שיהא עובר באיסור קל להושיט לאחרים איסורא דרבנן. מהראנ"ח ח"ב סי' ק"א

(תלג) לשון במי שנתפ' והפסיד ממון להנצל והיה אומר לחבירו שהוא מסרו ונשבע לו כמה שבועו' שאין הדבר כן עד שפעם א' א"ל בפני רבים כן הוא מה שתוכל לעשו' עשה אין הל' הזה מחייבו המבי"ט ב' סי' קס"ג

(תלד) למד חילוק בל' כשכתוב בלמ"ד לכתוב בבי"ת כי בבי"ת משמע מה שבין התנועה כמו ועברתי בארץ מצרים עברו ביבשה עבר במגדון כו' אבל הלמ"ד משמע מה שאליו התנועה כמ"ש ז"ל ארון העובר ממקום למקום וכן ההולך ממקום שעושים למקום שאין עושין וכן ניקב הלב לבית חללו וכן בן עיר שהלך לכרך כו' ובשטר שכתוב בו נתפשרו ראובן ושמעון שהביב שעובר מחצר ראובן הנז' לחצר פ' שיהיה לעולם ועד עובר תוך חצרו ונסתם הביב חוץ לחצר שמעון אין כח ביד שמעון לעכב ביד ראובן שלא ילכו מימיו לחצרו דבשלמא אם היה אומר שהביב שהיה עובר מחצר ראובן דרך חצר פלוני או בחצר פ' היינו יכולים לפרש כי מלת בחצר היא מה שבין התנועה באופן שלא נתחייב שמעון כ"א העברת המים דרך חצרו וכיון שאינן עוברים שנסתם הביב היה יכול שמעון לעכב ביד ראובן אבל השתא דכתיב שהביב שעובר מחצר ר' לחצר פ' המשמעות האמיתי מהלמ"ד הוא מה שאליו התנועה א"כ נמצא שחיוב העברת המים שנתחייב שמעון לא היה העברת דרך חצר פ' ושיצאו חוץ ממנו אבל החיוב הוא שיעברו המים של ראובן שהוא מה שממנו התנועה לחצר פלוני שהוא מה שאליו התנועה מהר"י אדרב"י סי' ק"ד

(תלה) מכר שאמרו מה שאירש מאבא מכור לך ל"ק. כתב ר"ת אם אמר שדה זו שאירש דמהני היינו דוקא היכא שאמר שדה זו שאירש מאבא מכור לך שדבריו מורין שכונתו לומר שיהא המכר קיים אחרי מות אביו וירשנו אבל מוכר סתם שדה זו ולא הזכיר ירושה לא הוי מכר אפי' לר"ת כך מצאתי למהרש"ך ח"ב בקונטרס האחרון סי' י"א

(תלו) מכריע לשון מכריע הכתוב בשטר כל מה שיאמר המכריע יהא מקובל עליהם אם אמר המכריע יתר על מ"ש ב' הדיינים לאו כל כמיניה ואין זה מכריע אבל אם נחלקו הדיינים שא' אומר ק' ואחד אומר ש' והמכריע אומר ר' הכרעתו, מכרעת ואם כתוב בשטר שיבררו למכריע ביניהם לפ' והוא יאמד דעת ממוצע ביניהם אע"ג דלא הוי פלגא כמר ופלגא כמר הכרעתו מכרעת בין בדין בין בפשרה מהריב"ל ח"ב סי' כ"ט

(תלז) מכר ראובן שמכר שדהו לפ' וא"ל ראובן ללוקח כסף מכר זה קנין על קרקעי אין ל' זה מועיל עד שיאמר שדי מכור לך אבל אם אמר המוכר אני לוקח כסף זה בתורת קנין שדי או שהלוקח אמר קח כסף זה בקנין שדך וקבלם הוי