קהלת יעקב - ב שיג

(תיג

) דירה ראובן שאמר לשמעון זכי בבית זה לדור בה כל ימי חייך כו' יש לדקדק בלשון זה דדוקא לדירה זיכה לו ואינו רשאי להשכירה דלדור בה קאמר ולא להשכיר ויש לדון דרשאי נמי להשכיר' והא דכתב לדור בה ולא אמר סתם זכה בבית זה י"ל משום דל' זכה בה סתם הוה משמע גוף ופירות במתנה חלוטה לבנות ולהרוס מש"ה אמר לדור בה לומר דלא נתנה במתנ' חלוטה אלא הדירה בלבד דהיינו הפירות ולא הגוף הנה הרשב"א סי' אלף נ"ג כ' בנותן ביתו ומשייר דירה לעצמו יש מחכמי האחרונים שאמרו שאינו יכול להשכירה לאחרים ואינו מחוור לפי שמשייר דירה הוי כמשייר פירות דיכול להשאיל ולהשכיר למי שירצה וכן הסכימו הראשונים ז"ל ע"כ וכיון דאיכא פלוגתא מרבוותא דלהרשב"א ולהראשונים ז"ל שוה דינו לשכירות ומשכירות למדו למשכיר ולאחרונים ז"ל אינו יכול להשכירה אמרי' אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ואין ביד שמעון להשכיר' מקור ברוך דפ"ה

(תיד) דירה שטר מכירה שכתוב בו מכר ראובן המו"לקי דירה שלו כו' ל' מול"קי משמע קנין הגוף ולא זכות דירה וכל כיוצא בזה הולכים אחר ל' ומשמעות בני אדם מה נקרא מול"קי ולא מצי למימר כונתי הית' לזה ולזה אני קורא מול"קי מהרימ"ט ח"מ סוף סי' ק"ב

(תטו) הסכמה שכתו' בה שלא יוכל שום א' מקהילתנו להשיא בתו לאורח עד שיהי' בעיר ג' שנים כו' וא' שדך בתו לאורח כו' נרא' דלא עבר על הסכמ' אי לא הוה אלא שידוכין לחוד כדמשמע ל' ההסכמ' שאל ישיאו בנותיהם וכיון שעדיין לא נשא עדיין יש בידו לתקן אבל אם שלח סבלונות אם במקום ששניהם חוששין לסבלו' אין בידו לתקן הראד"ב סי' ס"ו

(תטז) הסכמה שכתוב בה שיהא לדעתם ולדעת היותר מחמיר אין הכונה בל' היותר מחמיר לומר שיהא ל' החכם נדון ע"פ המחמיר ושילכו הקהל אחר כונתו אלא כונתם הי' בזה להוציא מידי כל הערמה מהרי"א סי' רל"ג מתשו' הריב"ש תנ"ז

(תיז) הריני כאלו התקבלתי מקבל מתנה שאמר לשליח הריני כאלו התקבלתי נפל ספק בל' זה אם כונתו לומר דהוא מרוצה בה ומפקיר' וכל הקודם זכה או אם כונתו לומר לנותן דשונא מתנות יחיה ושהוא מרוצה כאלו קבלה ושיהי' לו נראה דהויא של הנותן הר"ם גאלנטי סי' י"ב ע"ש טעמו ונמוקו

(תיח) הקדש מעות לת"ת דאסור לשנותם אם לא להצל' נפשות כתב מהרשד"ם י"ד סי' קפ"א דף קט"ו לבי נוקפי היכא דאמר המקדיש לת"ת ולא למצוה אחרת אם משנין להצלת נפשו' שנרא' שעלה דעתו שאין רצונו שישנו אותם המעות אפי' להצלת נפשות דאל"כ לא היה צריך לומר לישנא דולא למצוה אחרת

(תיט) הסכמה שעשו ב' תקנות דבתקנה הראשונ' חילקו כשיהי' כ"וכ שלא תחול ובתקנ' הב' לא חילקו דבר נראה שאם בל' משנה שדרכו לסתום אמרי' בתלמוד מדפליג ברישא ובסיפא לא מפליג משמע דסיפא הוא כולל א"כ כ"ש בל' בני אדם שדרכם לפרש יותר ודאי כיון דבסיפא לא חלקו משמע דבכל גוונא הוי לחם רב סי' ס"ו

(תכ) זרע כ' הריטב"א בשיט' נדרים כ"י ז"ל על ל' התוספתא המודר הנאה מבנים מותר בבני בנים פי' דאע"ג דבל' תורה מקרי בני בנים בנים בנדרים הלך אחר ל' בני אדם ולא מקרי בנים אלא בנים ממש מיהו יש דמשמע בנים אפי' בנו ממזר ומסתברא מזרעו דבנודר הנאה ואפי' בני בנים בכלל דהכי מקרי אפי' בל' בני אדם ע"כ ונר' לפי דבריו דבל' זרע בנות נמי בכלל דבל' בני אדם נמי זרע קרי להו ועיין בתשו' מעשה חייא סי' י"ב על ש"מ שאמר הבתים יהיו לזרעו שהוא ל' מסופק דמצי' במקרא דלפעמים כולל בנים ובנות בל' זרע ולפעמים זרע משמע בנים לחודייהו וכיון שהוא ל' מסופק אין מוציאין מיד היורש ע"ש

(תכא) חברים הסכמ' שכתוב בה שהסכימו שלא להסתתר עם פ' וחבריו והי' טעמם מפני שאותו פ' היה מקניטם ושוב נתפרדו חבריו מעמו נר' דכיון שלא פי' בהסכמתם שמות חבריו של האיש ההוא ולומר שלא יוכלו להסתחר עם פ' ועם חבריו פ' ופ' משמע דלא היתה כונתם לאוסרם רק כל עוד שהם חבריו וחברתם עמו גורמת איסור המשא ומתן עמהם והיינו משום שלא יגיע לו תועלת מהעסק ההוא אמנם אם נתפרדו מעליו והם עוסקים לעצמן הותרו מאליהן ודמי למתני' דפרק השותפין דנדרים קונם לביתך שאני נכנס אם מכרו לאחר מותר והריב"ש כ' סימן תס"ו על מה שנשאל מחברה א' שהי"ל הסכמ' בחרם חמור שלא יוכל שום א' מהחברה להתפלל תדיר בשום מדרש זולתי במדרש שלהם והרבה מהם נחרטו על זה וכדי לצאת מהחרם הוציאו עצמן מן החברה הנז' ונתנו כל אחד ג' דינרים לחברה מפני שכשעשו החברה כתבו שמי שירצה לצאת שיתן ג' דינרים והשיב שהדבר ברור שהם מותרים ופטורים מן החרם וז"ל הנה בנ"ד כשהסכימו בחרם ההוא בני החבר' לא הי' בדעתם שיהיו מחוייבים בחרם אלא כל זמן שיהיו מבני החבר' אבל כל שיצאו מכלל החברה הרי הותר להם החרם מאליו ואע"פ שלא התנו כן בשעת החרם הרי הוא כאלו התנו והוי כתולה נדרו בדבר זה וכאלו פי' כל זמן שיהיו מבני החבר' ודמי לאומר קונם שאיני נושא את פ' שאביה רע כו' עד ה"נ הרי הזכירו בל' התקנה שלא יהי' רשאי שום אדם מאנשי החבר' א"כ הרי הוא כאלו תלו נדרם ואמרו כל זמן שיהיו מאנשי החברה ע"כ הרי לך בהדיא דאע"ג דלא התנו בפי' אפ"ה הם מותרים דהו"ל כאלו פירשו אותו כיון שהזכירו בל' ההסכמ' שלא יוכל שום אדם מהחבר' דל' מאנשי החברה משמע דוקא כל זמן שהם מאנשי החברה וכל שנתפרדו מותרים ה"נ בנ"ד אע"ג שלא ביארו בהסכמ' שאם יתפרדו מהאיש ההוא שיהיו מותרים אפ"ה הם מותרים דכיון דהזכירום בל' וחבריו הו"ל כאלו פירשו דוקא כ"ז שהם חבריו אבל אם נתפרדו מעליו לא מהר"י הלוי כלל ד' סימן כ"ה

(תכב) חתן שטר שכתוב בו כתבו ותנו לחתני ובאותו זמן עדיין לא הי' חתנו י"ל דקורא האדם חתנו אפי' לא הי' אלא ארוס או משודך מהראנ"ח ח"א סי' ק"י דק"ס ע"ב בשם תשו' כ"י להרשב"א

(תכג) חיוב מי שנתחייב לשמעון לתת לו מנה אם לא יעשה שפ' יכתוב לו פטורין וכיוצא ומת אותו פ' פטור המתחייב ואם עדיין יש לו פחד מבאי כחו עכ"ז פטור מב' טעמים א' דיאמר המתחייב הראשון נוח לי ולא הב' ועוד כי ל' החיוב אם לא יעשה שפ' יכתוב לו הוי כעין לי ולא ליורשי. מהראנ"ח ח"א סי' ס"ג דפ"ח

(תכד) חרם או נדוי הסכמת כל הפוסקים שאם אמרו ב"ד בל' בגזרת חרם או נדוי שתעשה כו"כ שאין זה ל' חרם ונדוי עד שיאמרו דוקא בל' תהא בחרם אם לא תעשה כו"כ ועיין בס' ב"ד י"ד סי' קנ"ט בפרט זה

(תכה) חרם כשאין ידוע אם עבר אם יש להחרים בל' אם ולומר אם עשה כך יהא בחרם עיין בהריב"ש סי' רי"ב שכתב דאין להחרים בל' זה ולגזור על הספק ועיין במהריק"ו ריש שורש צ"ג שכתב על דבר שלא נתברר ז"ל רוח