קהלת יעקב - ב שיא

אלו בסתם ולא הביא שום חולק על זה גם הגהות אשירי כתבו בפ' המפקיד כדברי התוס'. והר"ן ז"ל בפרק המקבל הק' קו' התוס' בשמם ותי' וז"ל דהכא שאני דכיון שהזכיר בפי' תמרים וגרוגרת ודולסקמא ודאי איכא קפידא שאם לא היה מקפיד לא היה מזכיר אבל בההיא דהמפקיד לא הזכיר אלא שהראה מקום הכשות וכיון שהכל מין א' ומוטל במקום אחד לא משמע דליהוי קפידא דבשלו אין דרך להקפיד ולא הו"ל לאסוקי אדעתי' שהי' שם כשות של אדם אחר ע"כ. ותי' זה הוא מוסיף ע"ד התוס' דאפי' במין א' דוקא משום דהראה לו ולא הזכיר בפיו אבל היכא דהזכיר בפיו אף במין א' חייב השליח דהו"ל כאלו א"ל בפי' מהאי לא תירמי והתוס' בעצמם שינו את טעמם שם בפ' המקבל וכתבו בל' זה ונראה דהכא מיירי שהזכיר לו תמרים וגרוגרות והזכיר חלון ודלוסקמא לא היה מזכיר אם לא שהיה מקפיד אבל בההיא דהמפקיד דאחוי לסרסיה היכן כשות שלו מונח והוי התם ב' כריי דכשותא וגם אין רגילין להקפיד כיון שהכל מין א' הא לא הו"ל לאסוקי אדעתי' שהיה שם כשות של אדם אחר ע"כ ועיין בש"ך סימן רצ"א שחולק ע"ד התוס' וכ' דאפי' בב' בתים השליח פטור בעלמא ומה שהביאו ראי' ממעיל' דחה דשאני גבי מעילה דבכל מידי דמשני השליח השליח מעל ואע"ג דבעלמא לא הוי קפידא ע"ש. ובתשו' הרב בני אהרן ז"ל סי' מ' נשאל על ב' שותפים שנשתתפו בצמר ואמר א' לחבירו שילך ויקנה ממקום פ' ק"נ קנטרי' של צמר וממקום אחר שיקנ' נ' שבאותו מקום הצמר הי' רע והלך השותף וקנה ממקום הרע יותר ממה שציוהו וטוען השותף שפשע ואתי עלה הרב זלה"ה מהאי דפרק המפקיד דמהאי תירמי ומהאי לא תירמי וה"נ לא הויא קפידא כיון שלא א"ל שלא יקנה יותר ממקום הרע ושוב דחה טעם זה מכח דברי התוס' שכתבו דבב' המקומות אמרי' דהוי קפידא אף דלא פירש ע"ש וכבר תמהו גדולי ישראל ז"ל הרב מהר"ם אלשיך ז"ל שכתב בתשו' סי' כ"ג על מה שנשאל על ראובן שציוה לשמעון בכתבו ללכת אצל לוי ולגבות הימנו כ' פרחים במעות בעין והלך שמעון וגבה ה' בעין וט"ו בחתיכת כסף ונגנב הכסף וטוען ראובן שפשע בשליחותו. והשיב דהשליח פטור מהא דהמפקיד דכיון דלא קא"ל מהאי תירמי כו' דלא הוי קפידא אלא מראה מקום הוא לו וה"נ אפשר דק"ל שע"ש היותר טוב יביא מעות אבל לא א"ל שלא יביא מטלטלים ולא עלה בדעתו שיהא קפידא בדבר ע"כ וכיוצא בזה כתב בסי' קי"ג על ראובן שהי' חייב לשמעון וללוי ויהודה היה חייב לו וכתב ליאודה שהמעו' שחייב לו יפרעם לשמעון והלך יאודה ופרעם ללוי והשיב דכיון דלא קא"ל בפי' שיפרעם לשמעון ולא ללוי לאו בקפידא אמר ליה והביא ראי' מההיא דכשותא כו' ע"ש וכולם היו תמהים על דבריו איך דן את הדין בפשיטו' דלא הוי קפידא מכח האי סוגיא דהמפקיד והרי הא ודאי דמעות בעין וחתיכת כסף ב' מיני נינהו ולא ראי זה כראי זה וכדמוכח בפרק גט פשוט גבי שטר שכתוב בו כו' ואקשינן ואימא נסכא ומשני שכתוב בו מטבע אלמא דנסכא לאו בכלל מטבע וכ"ש בנדון הרב ז"ל שכתב לו בפי' במעות בעין דחתיכת כסף לאו מעות בעין הוי ומה גם במ"ש בסי' קי"ג דאע"ג דכתב לו לשמעון והוא פרעם ללוי דלאו פושע הוי מההיא דלא קא"ל ומהאי לא תירמי. והוא פלאי דהא עדיף מב' מינים שהרי בפי' כתב לו שיפרעם לשמעון ומה גם לפי דברי התוס' והר"ן ז"ל הנז"ל שנר' מדבריהם דהיכא דהזכיר בפי' ודאי דמקפיד דאם לא הי' מקפיד לא היה מזכיר א"כ בנדון דידי' שהזכיר לו בפי' שיקח מעות בעין היכי אתי עלה הרב ז"ל לפטור לשליח מה"ט כיון דאפי' במין א' היכא שהזכיר לו נרא' מדבריהם ז"ל דהוי קפידא ודבריו צ"ע וע' בתשו' בני יעקב סי' י"ד עמד ע"ז עש"ב

(תב) עוד בענין לשון סתום כתב הטור ח"מ סי' קל"א בשם תשו' הרי"ף ז"ל בישראל שהי' ערב לחבירו בשביל גוי והערב נטל משכון מהעכו"ם ונתנו לחבירו ונפטר מהערבות שוב פעם אחרת בא העכו"ם אצל ישראל הערב בע"ש בין השמשו' וא"ל שיהי' ערב בשבילו פעם אחרת ושיחזיר לו המשכון כי הוא צריך לו והפציר בו עד שאמר הערב לפני המלו' הרי אני כמו שהייתי כו' עד הדין עם הערב שפי' דבריו הריני כמו שהייתי ר"ל כמו שהייתי אחר נתינת המשכון למלוה שלא הי"ל שום שעבוד שהרי המלוה ראה הפצרתו והי"ל לפרש ערבותו ע"כ תורף דברי הרי"ף ז"ל ומכאן למדו הפוסקים ז"ל דכל ל' סתום לא מפקינן ממונא מיד המוחזק דהא קמן דאע"ג דהל' סתום ואדרבא ל' הריני כמו שהייתי משמע טפי שיצא ערב בשבילו ואפ"ה מפרשינן ליה באנפא אחרינא לאוקמי ממונא והמוציא מחבירו ע"ה עיין במהרשד"ם ח"מ סימן מ' דל"א ע"ד ובסי' צ"ה דע"ד ע"ג ובסי' ק"ל ריש התשו' והאחרון הכ"ביד הרב פ"מ בח"ב סימן ד' הביא ראי' מהך תשו' להקל בענין קדושין באיש שהי' מפציר מלקדש את בת אחיו ויום א' הסגירוהו אחוזת מרעיו לו ולאביו בחדר א' והפצירו בו עד שלקחו חגורה א' של זהב מאשה א' והביאוהו לראובן הנז' שיקדש בו את האשה וראובן צועק ואומר אי אפשי בה ולא רצה לפתוח ידיו לקבל החגור' והמפצירים לא היו מניחים לזוז אותו ממקומו עד שיאמר לאביו שיקח החגור' ויוליכנ' לאשה לקדושין ואביו הי' שואל בל' לעז לוייב"ארי לוייב"ארי וראובן בראותו כי לא יכול להשמט מאבי' ואחוזת מרעיו המפצירים אף היא ענה בל' לעז ייב"אלדו לבד ויעקב אביו הוליך החגור' ונתנה לנערה ועתה טוען ראובן שכונתו במ"ש ייב"אלרו הוא שיוליכנו לבעל החגור' הביא ראי' מהך תשו' שדעתו ז"ל שטעם הרי"ף ז"ל הוא מטעם שקודם הי' מפציר מלהיות ערב ומסתמא עדיין בהפצרתו עומד וכונת דבריו הוא להטעותו ולומר ל' משותף והנה כי כן גם בנדון הלז מצי תריץ דבוריה כי מ"ש ייב"אלדו הוא לבעלת החגור' ומעולם לא שינה טעמו ודעתו הראשון שלא רצה לקבל החגור'. ויעיד על זה שהרי אף בסוף כשאמר ייוב"אלדו לא רצה לפתוח ידיו לקבל החגור' ע"ש ועיין בזה בתשו' בני יעקב ס"ס י"א

(תג) לשון הכתוב בשטר מכירה מוצאיו ומובאיו כיון שכ' סתם אין לפרשו שמחל מוצא ומובא שבתוך רשותו כיון שיכולין לפרשו על הפתחים אחרים וגדולה מזו כתב הרשב"א סימן תת"ף במה שנשאל על מי שנתן לחתנו עלי' שע"ג חצרו וכתוב בשטר שנתן לחתנו כל אותה עליה מתהומא דארעא ועד רום רקיעא ועתה טוען חתנו שגם החצר בכלל, המתנה כיון שהוא למטה מהעליה והשיב אם כ"י העדים יוצא ממקום אחר כו' עד ולבו מגמגם כי אפשר שהסופר טעה והוא קורא לקרקעית העליי' תהום ארעא כאלו אמר מקרקע העליי' וער"ר והביאני לזה שאלו הי' החצר בכלל הי"ל להזכיר החצר בפי' וכל כי האי בדברים כאלו צריך הב"ד לחקור ע"כ הרי דאע"ג דל' מתהומא דארעא משמע בהדיא דאף החצר בכלל דהרי מתהום הקנ' לו כל דבר עכ"ז משום שלא הוזכר בפי' גם החצר הביאו להרשב"א לומר שאפשר שטעה הסופר לקרא קרקעית העליה תהום ארעא עם היות שהוא פי' רחוק שלא יטעה בו שום סופר וכ"ש וק"ו בנ"ד שיש לנו לומר שמה שכתוב מוצאיו ומובאיו ר"ל הפתחים האחרים שי"ל מהצדדים האחרים כיון שלא הזכיר בפי' בשטר לעבור תוך חצרו ואם היה כן הי"ל להזכירו

מהר"י

(תד) אסמכתא דקי"ל דכל ל' אם הוי אסמכתא לדעת הרמב"ם היינו דוקא שאומר אם תעש'