קהלת יעקב - ב שי

(שצד

) לשון בזיון שראובן קרא תגר על ממוני הקהלות שנתנו כמה יחידים ספרדים לק"ק רומניא שיכתבום בכרג' בפנקס שלהם והנם צועקים למה מסרתם אותנו ביד קהלות שאין אנחנו מהם שלא ירחמו עלינו וקרא להם המקרא הזה ואת בני יאודה מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם נשאל מהרימ"ט י"ד סי' ו' אם יש להענישו יען קראם יונים וכתב ע"ז דמאחר [דדרך] צחות אמרה אין בזה גנאי שדרך שיתוף הל' אמרה ששנינו בפרק המגרש ב' גיטין שכתבם זה בצד זה וב' עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה וב' עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה כו' ולא קתני ב' עדים חתומים יונים ונקראים יונים ע"ש לשונם וע"ש כתיבתם וכן אמרינן בגמרא דואג האדומי דאתי מאדום איתי הגתי דאתי מגת. ועוד מצינו לשון בני לאו בני ממש אלא יושבי עירם כמ"ש בן עיר ובן כרך בני בבל בני א"י וכן בני מתפרש לשון בעל כמ"ש בן המצר פנו מקום לבן מנה בן מאתים בני תרבות בר מלחך פנכי בר מיחם תנורי אי בר הכי הוא אי בר אוריין הוא וכאן יתפרש יושבי היונים והביא שם הרב ראי' דדרך צחות לאו גנאי הוא שתמרו על הרב מהר"י אבואב ז"ל שהיתה עינו א' סמויה שהי' מלך פורטוגאל או' ב' יש לי במלכותי שאין ערוך אליהם עין גשר פורטוגל ועינו של רבי פ"א הי' הרב מהלך בדרך בשדה וישב לו הרב על שן סלע א' וב' נכבדים ישבו א' מימין וא' משמאל והי' תלמיד א' עומד לפניהם והרב ז"ל בדיחא דעתיה והיו מדברים בדברי צחות ופנה הרב אל התלמיד ואמ"ל אמור אתה א"ל מורי תן לי רשות שאשב א"ל שב ישב על האבן ואמר על אבן א' ז' עינים אמר הרב תהני לי' צחותי' שאל"כ אפקרות' הוא ובגמ' בעירובין מצי' שאמר ריש גלותא על ר' קרי עלייהו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו כלומר שידעו לאסור שלא ילך בפרדס שלא הוקף לדירה ולא ידעו לעשות תקון לדבר ודרך צחות אמרה. וזכורני על גדול א' מחכמי ק"ק רומאנייא כשהי' מתרעם על דייני ק"ק ספרד בפני זקני עמו הי' קורא ע"ע הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעל' כלומר שבני ספרד שבאו גרים בארץ לא להם גדלו ויעשירו ורוצים להשתרר עליהם וזו קשה מן הראשונה שזה הפ' בגוי הוא דכתיב וכן ת"א תותב ערל די בינכון אלא דרך צחות נאמרה ואף זו כיוצא בה ע"כ

(שצה) לשון המועיל לאחים שרוצים התנו' שאם יתן אביהם מתנה לשום א' מהם שתהי' לכולם באיזה ל' יועיל אליבא דכ"ע לשלא יהי' דשב"ל, ע' במהריב"ל ת"ב סל"ח

(שצו) לשון סילוק המוריש ליורש אליבא דכ"ע עיין במהריב"ל סמ"ח דס"ז ושם כ' דאם אמר לא יטול פ' בני אלא כך דאע"ג דנותן לו עם כל זה לא מהני לסלקו מחלק הירושה הנוגע לו וכן אם אמר בל"ת אם לא יעשה פ' בני כך לא ירש לא הוי סילוק עד שיתן לשאר בניו כל נכסיו בל"מ או שיאמר שאר בני ירשו כל נכסי וממילא מסתלק וכר"י ב"ב בפ' י"נ וע' עוד שם בתשו' סמ"ה דס"ד ע"ב הביא שם תשו' המרדכי ז"ל שכ' בפ' י"נ נשאל לר"מ אם יש לאדם בן עני ורוצה לתת לו עתה כדי לסלקו לאח"ז מירושתו ואינו יכול ליקח ירושתו משום דקי"ל מה שאירש מאבא מכור לך ל"א כלום והשיב נ"ל דיש תקנה לאביו עכשיו אע"פ שהוא ברי' נחלוק נכסיו לאח"מ לכל יורשיו במתנת ש"מ חוץ מזה וכן יכתוב עכשיו אע"פ שהוא בריא לחלוק נכסיו לאח"מ לכל יורשיו במתנ' ש"מ חוץ מזה וכן יכתוב עכשיו אע"פ שהוא בריא פ' בני יטול לאח"מ ג' נכסי ופ' בני כו"כ ולא ישאר לזה כלום ולא יזכירהו במתנה וממילא לא נשאר לו כלום

(שצז) לשון מתנה כשנתן המוריש ליורש בל' אתן. כ' מהרי"א סי' קנ"א דאע"ג דלא הזכיר מעכשיו סתמא מעכשיו הוא כיון דבלא"ה הי' ראוי לירש והמתנ' קיימת אף באתן

(שצח) לשון צוואה הכתוב בה ראובן היתה אשתו מעוברת וציוה מח"מ שאם תלד אשתו זכר ינתן לו ב' שלישי ממונו ולאחיו השליש ואם תלד נקבה ינתן לה שליש ממונו ולאחיו ב' שלישים כתב מהרי"א סי' ש"ט בשם תשובת הרא"ש ז"ל שהשיב כי לא נתקיים א' מהתנאים שהתנה. כי על זכו"ן בבת א' לא התנה ונתבטלה המתנה שנתן לאחיו וחזר הדין לדין התורה והכל לבן ע"כ. ומשם אנו למדים שכל שלא נתקיים התנאי בלי שום שינוי אע"פ שנר' קצת שהמציאות דומה לתנאי מ"מ המתנה מתבטלת ואוקמי' ממונ' בחזקת היורש

(שצט) לשון צוואה שכתוב בה כך וכך ליורשו ומהשארי' ינתן לפ' כו"כ וכל השארי' הנשאר הכל ינתנו לאחי' מעתה ומעכשיו בתורת מתנה גמורה כו' כתב מהרש"ך ב' סימן ל' דהואיל וקי"ל שכל מתנת ש"מ שכתוב בה מעכשיו או מהיום דהוי כמתנת בריא דלא קני בדבור בעלמא ובעיא קנין א"כ כיון שאין כאן קנין לא קנו מקבלי המתנות כיון שכתוב בו מעכשיו ואין ספק שלשון מעכשיו חוזר לב' המתנו' דמאן פליג לן שלא מעכשיו שחוזר למתנה האחרונה ולא גם לראשונה, ואפי' את"ל שיש מקום לס' ולומר דאפשר דלשון מעכשיו אינו חוזר אלא למתנה האחרונ' ולא למתנה הא' מס' לא מפקינן ממונא מחזקת היורשים ע"כ ועיין מ"ש מרן הב"י ח"מ סמ"ט מחודש ט' בתשו' הרשב"א על ב' יוסף בן שמעון כו' ומהתימא על מהרש"ך ז"ל שלא הזכיר תשו' הרשב"א דנר"ו חוזר דוקא לבניו למאי דסליק מיניה

(ת) לשון הש"מ ששאלוהו על נכסיו שהי"ל בן קטן מוטל בעריסה ושאלוהו שאם ימות אותו הבן מי יהי' יורש נכסיו והשיב ששמעון הי' יורש נשאל מהרא"ש ס"ס צ"ב אי מהני ופסק שאין בדברי' כלום מדכ' רשב"ם ז"ל בפ' י"נ דעלה דמתני' דזה בני נאמן דקאמר בגמ' ליורשו פשיטא דמגו דאי בעי יהיב לי' במתנ' כי אמר נמי בני הוא יירשני נאמן ע"כ א"כ ש"מ זה שבחיי בנו הקטן לא הי' רוצה לתת במתנה נכסיו לשמעון לא מהני ולאח"מ בנו ליכא מגו ודמיא למ"ש שם רשב"א בנכסים הבאים לאחר מכאן דליכא למימר בהו שום מגו ע"ש

(תא) לשון סתום אי הוי קפידא בפרק המפקיד ההוא גברא דאפקיד כשות' גבי חברי' הו"ל לדידי' נמי כריא דכשותא א"ל לסרסה זיל רמי מהאי אזל רמא מאידך א"ר עמרם היכי לידייני' דייני להאי דינא נימא לי' לדידי' זיל שלים אמר אנא א"ל מהאי רמי נימא ליה לסרסי' זיל שלים אמר לא אמר לי מהאי רמי ומהאי לא תרמי ואסיקנא דמשום ליה דמי כישא ופסקוה כל הפוסקים הרמב"ם פ"ד מה' שאלה והטור סימן רצ"א והתוס' שם הקשו מההיא דאמרי' בגיטין פ' התקבל תני חדא ערב לי בגרוגרו' ועירב לו בתמרים עירובו עירוב ותני חדא אין עירובו עירוב ומשני כאן בשלו כאן בשל חבירו ופירש"י דבשלו ליכא קפידא ובשל חבירו איכא קפידא אך התוס' הק' עליו ופי' איפכא דבשלו איכא קפידא ובשל חבירו דהיינו שלוחו ליכא קפידא ועפ"ז הק' אהא דהכא דמשום דלא קא"ל מהאי תירמי ומהאי לא תירמי אמרי' דלא מוכח קפידא ותי' דבב' מינין הוי קפידא אע"ג דלא קא"ל מהאי לא תערב וגבי בע"ה שאמר לשליח הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא דשליח מעל אע"ג דמין א' הוא התם מיירי שלא היו במקום א' והכא גבי כשותא מיירי שהיו במקום א' ולא הי"ל לידע שאמר דוקא מהאי רמי ע"כ ומרן הב"י בסימן הנז' הביא דברי התוס'