קהלת יעקב - ב שח

מן האגף ולפני' כלפני' מן האגף ולחוץ כלחוץ ופרש"י ואגף עצמו לא ידעי' השתא אי כלפנים או כלחוץ ובגמרא מפרש ליה ע"כ ופריך בגמ' הא גופא קשיא ומשני יע"ש הנה שאגף עצמו איכא לספוקי אי הוי כלפנים אי הוי כלחוץ א"כ מי המונע לנו לומר שאשה זו היתה עומדת באגף והא' החשיב האגף כלפנים ולפיכך העיד שהית' האשה בבית והמקדש בויראנדאדו. והעד הב' החשיב האגף כלחוץ ולפיכך העיד ששניהם היו בוואראנד"ו והדברי' ק"ו השתא ומה אם דיוטא העליונ' ודיוטא התחתונה שהם מקומות מחולקים לגמרי ודאי ס"ל להריב"ש דלא הויא הכחשה אגף שהוא מקום מסופק לכ"ש ע"ש. וענין הכחשה היאך הויא והזמה היאך הויא עיין בהריב"ל ח"ב סימן ס"ג ומהרימ"ט אה"ע סימן ל"ז והכחשה בשעות דלפעמים תלינן דטעו שעה א' או ב' ואם העד הא' אמר אחר שיצאו מבית הכנסת דאין לו קבע ע"ש באורך בתשו' הרדב"ז סי' נ"ו דף י"ב ע"ג

(שעז) לשון שטר כתובה שכתוב בו ואם תפטר אשתו בחיי בעלה ולא ישאר ממנה זרע ישיב ויחזיר ליורשי אשתו כו'. כתב הרד"ך ז"ל בית ח' דכיון דמיד כשנשאת זכה הבעל בנכסים אם היא בא להתנות צריך לתתו בל' טוב של זכות ואמנם ל' שישיב ויחזיר הכתוב בשטר כתובה לא הוי לשון טוב המועיל לזכות בו אביה או יורשיו שאין זה ל' מתנה כלל אלא כמספר דברים בעלמא ואם רוצה לזכות צריך הוא לתתו להם בל' מתנה כיון שהממון הוא יורשו ושם כתב דלא ישיב או יחזיר אינו ל' סילוק ג"כ ומכל צד אינו ל' המועיל ע"ש

(שעח) לשון שיועיל שיזכו הבנות לירש כתובת אמן. כתב מהרש"ך ח"ב סי' ס"א שאם כ' בתנאי הכתובה שאם תמות הוא בחייו וישאר לו בת או בנות תירשנה כתובת אמן כאלו היה הזרע זרע שיש לו תקנת כתובת ב"ד כו' דאין ל' זה מועיל עד שיכתוב בזה הסיגנון שאם תמות ותשאר ממנה זרע באיזה אופן שיהי' או בנים או בנות שתיכף אחר מיתתה יזכו בנכסיה הבנים או בנות שישארו דכה"ג חשיב שפיר סלוק דהיינו שמסתלק עצמו מזכות ירושת נכסי אשתו כיון שהתנאי הי' בזמן המועיל להתנות דהיינו בשעת נשואין שעדיין לא הי"ל שום זכות בנכסי אשתו אבל בתנאי הנז' בכתובה שהזכות בשהתנה לזכות לבנות הנז' בנכסי אמן לא התנו שיזכו הן אלא אחר מותו כדין כתובת ב"ד שהבעל יורש את אשתו במותה ואחרי מותו זוכים הבנים מכח האב ולא מכח האם א"כ כיון שהבעל זכה בנכסי אשתו במותה מעתה לא יועיל התנאי שהתנה אם תלד אשתו בנות שיזכו בנכסי אמן לא שנא זיכה להן בתורת ירושה ל"ש בתורת מתנה אינו מועיל כלל: (שעט) לשון דירה. כתב הרשב"א ז"ל סימן תרס"ז ראובן שנדר שלא ידור עם שמעון לעולם חזרתי על כל צדדים ולא מצאתי לדור זמן דיושב נק' כל ששהא זה ל' יום כדאמרי' בב"ב החמרת הגמלת העוברות ממקום למקום אם שהתה שם ל' יום כו' אבל בל' דר לא מצאתי זמן ודר הוא כגר כמד"א עם לבן גרתי ומתרגמינן עם לבן דרית גר ותושב דייר ותותב הגרים עמכם דדיירין עמכון גור בארץ הזאת דור בארעא ובאלו יראה שהוא בזמן מרובה ואפי' דירת עראי קרינן דירה כדאמרינן דירת עראי בעינ' ואפשר דאין פחות מז' כדירת עראי של סוכה. ומ"מ לנ"ד נחזור למ"ש בנדרים הלך אחר ל' בני אדם צא וראה מה בני אדם שומעין בל' נודר שלא ידור עם פ' ונהוג כן ואפשר דכיון שאמר לעולם ולעולם אין לו הפסק מכאן ולהבא גם בהתחלפו נמנה שלא ידור ע"כ. ועיין במהראנ"ח ח"א סי' ך' בתשו' זו ועיין בתשו' מהריב"ל ס"ד דס"ט בל' תנאי אדור עמך מהו משמעות ועיין בתשו' הרמ"ג סימן קי"ב בל' אם אשב בבית זה

(שפ) לשון איסור בעל שאמר לאשתו בל' אוסר אני עליך איסור גמור שלא תלכי לבית אביך עד ד' חדשים איסור זה אינו כלום שא"א לאסור עליה בית אביה שאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו וכן אין לבעל לאסור על אשתו שלא תלך ושלא תדבר ולא אפי' בקונם עליך בית אביך עד שיאמר קונם תשמישך עלי עד הפסח אם תלכי לבית אביך א"נ שיאסור עליה הנאתו אם תלך ע"כ הרשב"א סי' תרט"ו

(שפא) לשון שטר שכתוב בו שנשתתפו ראובן ושמעון בעסק סחורה שיקנה שמעון ממקום פ' להוליכה למקום פ' מהיום עד תשלום ח' חדשים ושוב נתעכב שמעון במקום אחר ולא בא עד ד' חדשים והיה שבועה בדבר. כתב מהרשד"ם דלשון מהיום עד תשלום ח' חדשים יש בו ב' משמעיות הא' דזמן הת' חדשים חוזר לקניית הסחורה שלא נשתתפו אלא באותה הסחורה שיקנו תוך ח' חדשים לא יותר. ומשמעות אחר מהיום עד תשלום ח' חדשים שחוזר להליכה למקום המכירה וכ' דודאי בכה"ג לא אמרי' יד בע"ה על התחתונה דמאין הרגלי' לטעון שנתחייב שמעון להוליכה למקום המכר תיכף ומיד כיון שאין כתוב מיד והחיוב הוא שלא יעבור שלא יבא קודם עבור זמן ח' חדשים ועש"ב

(שפב) לשון תנאי המקדש את האשה ע"מ שיאמר אבא ה כתב הטור אה"ע סימן ל"ח בשם הרמ"ה ז"ן מתי שיאמר הן מקודשת אפי' אמר תחלה לא הלכך לעולם הויאל ס' מקודשת, עד שימות האב ע"כ וכ"כ ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א שהאומר ע"מ שיאמר הן אפי' אמר בתחלה איני רוצה וחזר ואמר הן נתקיים התנאי כו' עד ודע שיש ללמוד מדין ל' זה לדיני ממונות ע"כ, וע' במהרשד"ם ח"מ סס"י ר"ס

(שפג) לשון אתם עדי. כ' מהרא"ש ז"ל סימן ל"ח דמודה בפיטו' חבירו כמו מוחל או מלוה שאומ' קבלתי כו"כ דאין צריך לומר אתם עדי אבל אי מודה שאינו חייב לו אפשר דצ"ל בל' אתם עדי ואי לא לא מהני ע"כ ועיין בטח"מ סי' ע"ה ס"י ובמ"ש מהרא"ש סי' פ"ב דק"ה ע"ד

(שפד) לשון האומר הריני מודה בפניכם אי הוי כאומר אתם עדי. עיין במהריב"ל ז"ל ח"ב סי' נ"א ד"ע דהוי פלוגתא דרבוותא דלהרמב"ם והרמב"ן הריני מודה בפניכם הוי כאומר אתם עדי והרא"ש וקצת מהפוסקים ז"ל ס"ל דל' הודאה לא הויא כאתם עדי לענין אדם עשוי שלא להשביע א"ע ע"ש

(שפה) לשון ערבות דקי"ל ערב שלא בשעת מתן מעות דע"י ב"ד מהני אפי' בלא קנין אם כתב בכתב ידו מודה אני כמודה בפני בד"ח שאני ערב. כתב הרדב"ז סי' רי"ח שאין זה כלום שהרי אין ל' בד"ח חוזר אלא על ההודאה לא על ערבות ונ"מ שלא יוכל לומר משטה הייתי בך אבל לא מפני כך נעשה ערב לב"ד תדע שהרי אם בא לב"ד וא"ל מודה אני לפניהם שזה ימים הי' ראובן דוחה לשמעון ע"מ שחייב לו ואני יצאתי עליו ערב בלא קנין כלום הוא משתעבד בשביל כך א"כ לא יהיו דבריו אשר אמר כמודה בב"ד חשוב עדיף טפי ממה שהיה מודה בפני ב"ד בפועל דלא מהני כיון דטעמא הוי משו' דאגב דחשבי ליה ב"ד גברא מהימנא גמר ומשעבד נפשיה והכא ליכא האי טעמא

(שפו) לשון קנין שאמר ראובן לשמעון על ענין ההפרשו' שהיה לשמעון עם חברו ושמו ברורים ביניהם וחברו נטל קנין לכל אשר יגזרו הברורים אך שמעון לא רצה ליטול קנין וא"ל ראובן אם אתה שמעון תרצה אני אטול קנין בעדך וא"ל שמעון טול אתה קנין בעבורי לכ"א יגזרו הבירורים. כ' מהרא"ש סקכ"ג דין זה לא מצאתיו אבל יש פנים לומר דלא