קהלת יעקב - ב שה

אמר עד הגשם עד זמן הגשם קאמר ובפרק נערה אמר זיל הב לה מתמרי דעל בודיא ומסיק דחזי לבודייא קאמר הילכך עלינו לפ' ל' השטר שלא יהי' סותר החיוב והקנין הכתוב למעלה כדברי המשכיר שלא כתבו כן אלא לפי שהיו צרכי הבית בלתי מתוקנים והשעבוד והקנין חל עליו מעיקרא ואינו יכול לחזור בו הוברר ביניהם שלא יפרע שכי' אלא מהחדש שיכנס לדור בבית והיינו משיגמרו צרכי הבית שיהי' ראויה להכנס כאמור. ונר' מתוך דברי הרב ז"ל הלולא דברי השטר הראשונים אם הי' כתוב לבד מזמן שאכנס עד זמן פ' ולא היה רוצה ליכנס אינו יכול לכופו וזה פשוט למעיין בדברי קדשו ז"ל

(שגב) לשון שטר אירוסין שכתוב בתנאים שאמר האב הנני מארס את בתי אע"ג דל' ארוסין קדושין משמע אם אמר האב דלא היה אלא שדוכין לבד וגם העדים אומרים כן ושלא הבינו בל' ארוסין נאמנים וכן אם אמר האב דמה שאמר ל' הנני מארס דהיינו להבא לא עכשיו מהני מהר"י מינץ ז"ל סי' ב' דף ו' ע"א וב'

(שנג) לשון שטר שכתוב בו שנתן ראובן שיבנה בכותל כמה חלונות כ' מהרש"ך ח"ב סי' קל"ג דצ"ו סע"ד דל' שיבנה לא שייך על כותל בנוי שאם הכונה על כותל הבתים שהי' כבר הכותל בנוי לא היה ליה לכתוב שיבנה אלא שיפתח וכל כה"ג טעות סופר הוא ע"ש

(שנד) לשון תנאי בקדושין שהתנה המקדש לחמיו ע"מ שאדור עמך במקום פ' יב"ח כתב מהריב"ל פ"ד דס"ט ע"א דל' אדור עמך משמע לשבת בביתו דאם לא כן היל"ל אם לא אבא במקום פ' ואשב שמה יב"ח וע"ש למאי נפקא מינה

(שנה) לשון שטר ערבות שכתוב בו כל מה שיחוייב פ' כ' בתשו' משפטי שמואל דלא מהני כיון דלא כ' מה שתתן לפ' דל' יחוייב מה שיחוייב מקנס או מענין אחר ובעי' בכל שטר חיוב מיהא ל' טוב ול' המורה בפי' ענין החיוב ואם נכתב בענין אחר לא חשיב שטר אע"ג דיודה הערב ע"ש סי' מ"ה

(שנו) לשון הסכמה שכתו' בה אנחנו ח"מ קבלנו עלינו נזירות כו' אם ח"ו נעבור ההסכמ' המוסכמת בק"ק פ' שלא לקחת לפ' למרביץ תורה כ' מהרשד"ם חי"ד סי' קל"ד דל' נעבור משמע שכבר הית' הסכמה בחרם ואם ח"ו נעבור ר"ל נעבור החומרא וע"ז קבלו נ"ש אבל אם יתירו קודם חרם הקדום יכולים לקבלו ולאו כל כמינייהו לומר שמה שאמרו אם נעבור שר"ל ואם נעמיד לפ' דבנדרים ושבועות הלך אחר ל' בני אדם ובכה"ג פשיטא דלא שייך ל' העברה דל' העברה משמע העברה באיסור כמו העובר על ד"ת וכן העובר על השבועה נקרא עבריין ר"ל על התורה שצותה לא תשא ומה גם ל' נעבור ח"ו של' זה בלי ספק מורה שמה שאמרו נעבור ר"ל איסור דאל"כ מאי ת"ו וא"כ אם יתירו ההסכמ' תחלה אם ירצו להקימו להחכם לא חל עליהם הנ"ש שהרי לא נדרו אלא אם יקימוהו בהיותם באיסורם מחמת ההסכמה

(שנז) לשון צדקה סתם כתב מהרשד"ם י"ד סי' קנ"ח סוף דק"ו שפדיון שבויים לא הוי בכלל צדקה סתם דבל' ב"א לא אמרי' לפדיון שבויים צדקה. אבל בכלל ל' צדקה ת"ת בכלל ושכ"כ מהריק"ו שו' ז'

(שנח) לשון שטר שליחות הגט שכתוב בו מסר גט פ' ביד פ' להוליך אותו לב"ד הצדק אשר בק"ק שאלוניקי ובפניהם יעשה השליח שליח לפ' כו' כ' בתשו' הרשד"ם ז"ל אה"ע סי' קצ"ה בשאלה ז"ל ואני נסתפקתי אם ב"ד מקרי הפרנסים היושבים ומפקחים בענייני הקהל אע"ג דלא חזינן בכוליה תלמו' דמקרי ב"ד אלא היושב בישיבה ודן ומרביץ תורה ביניהם ב"ד של פ' וגם מצד אחר כל ב"ד של ג' של אותו קהל ובפרט בהיות החכם עמהם מקרי ב"ד כן נרא' מהגמ' מס' ר"ה דכל ג' ב"ד מקרי. אך אמנם הואיל וכל שליחות זה חזינן ליה דקפיד בכמה קפידות יש לחוש שמא הקפיד שיהי' ב"ד ממש הם החכם עם פרנסי הקהל ודייק לישנא דקאמר להוליך אותו לב"ד הצדק אשר בק"ק שאלוניקי כו' דמשמע שבשעת ההליכה היו ב"ד דאי לאו היל"ל שיעמיד ב"ד בק"ק שאלוניקי הא ודאי מדקאמר לב"ד משמע שכבר הוא ב"ד לא שיעמידו הב"ד אחר הראות הגט ועוד שיש לנו ללמוד מדין נדרים דאזלינן בהו אחר ל' ב"א מר כי אתריה ומר כי אתריה וידענו כי במקומו' חוץ משאלוניקי לפרנסים שאנו אומרים בשאלוניקי מכנים אותם בשם דיינים וא"כ אחר ששליחות זה נעשה בשאר ארצות חוץ משאלוניקי קרוב הדבר מאד שב"ד שאמר היינו נמי פרנסי הקהל ועלה בהסכמ' מהרשד"ם ז"ל שם בסוף התשו' דחשש ב"ד הוי דאורייתא דשליח המשנה אפי' בכל שהוא בטל שליחותו מכל וכל וכיון שלא נעשה בפני פרנסים מהקהל לא עשו ולא כלום אף שנעשה בפני החכם ק"ק ע"ש

(שנט) לשון גט שכתוב בו לפ' העומדת במקום פ' צדד מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' נ"ח להכשירו אע"פ שלא ידע אם היתה עומדת שם בעת ההיא ע"ד שכ' הריב"ש בגט שהי' כתוב בו הדרה במקום פ' שיש לקרו' מלעיל ולא מלרע וכשר אף שנמצא' שלא היתה דרה במקום ההוא בעת ההיא וה"נ היה אפשר לפר' העומדת שהיתה עומדת ושוב דחאו בב' ידים ופסלו וע"ש בסי' ר"ה: (שס) לשון גט קטנה שהיא מתגרשת ע"י אביה אם צריך לכתוב הל' לנוכח כלפי האשה ככל הגטין דעלמא או אם צריך לשנות הל' כלפי האב כגון ותרוכית ארוסתי בתך דומיא דקדושין דכותב בתך מקודשת לי. פלוגתא דרבוותא היא ועיין בס' מכתב אליהו דכ"א ע"ד שעלה בהסכמ' לענין הלכה לכתוב ב' גטין א' לנוכח אשתו וא' לנוכח האב ע"ש

(שסא) לשון גט שאמר הרי את מותרת לכל אדם ובשעה שנתן לה הגט א"ל תהא אסור' לפ' כו' כתב מהרשד"ם א"ה סי' מ' דלא נפיק מגט כריתות דבשלמא כשאמר הרי את מותרת לכל אדם אלא לפ' או חוץ מפ' אז הוי משמע דשייר בגט ולא הוי גט כריתות אבל מ"ש תהא אסור' לפ' לא משמע שמטיל תנאי בגט והביא שם תנא דמסייע ליה הרא"ש בכלל מ"ג סי' י"ב שהסכים לזה

(שסב) לשון גט שהי' כתוב בו במקום בא' בשבת כתוב בראשון בשבת כ' מהרשד"ם בא"ה סי' מ"ו העלה דאע"ג דלכתחל' היה ראוי לכתוב בא' בשבת כמו שכתוב יום א' וכן נמצא בדרז"ל בכל מקום בא' בשבת נלע"ד דמי שכ' בראשון לא הפסיד שהמשמעות א' ע"כ

(שסג) לשון גט שכתוב בו דיתבא על נהרא פ' ואותה העיר אינה יושבת על הנהר אלא נהר מקיף אותה. כ' מהרד"ך בבית ד' דכשר דאין הכונ' ישיבה ממש אלא שמסתפקים ממנו דמאחר שמסתפקים ממנו הנה הוא ישוב העיר שעליו היא יושבת ואפי' אין מסתפקים ממנו אלא לכבוס ולגהוץ והנהר חוץ מעבור' של עיר אלא שהוא בתוך התחום כותבין כן והביא שם תשו' הרמב"ם דמסייע ליה ועיין בתשו' הרא"ם ז"ל סי' ס"ו הביא בשם הגהות מיי' בשם התוס' שיש להכשיר אותם גיטין שכותבים בעיירות היושבים על מי בארות נובעים כותבים דיתבא על מי בורות ואין לפסול אותם משום שינה שם עירו כו' כיון דאשכחן בארות נובעות נקראות נמי בורות ע"ש ובמהרח"ש סי' ג':