קהלת יעקב - ב שד

לדעת הרשב"א ומתשו' הר"ן נראה דאין המחילה הקודמת לחיוב מפקעת החוב ע"ש בסוף התשובה. וכ' מהרי"א סס"י ר"א דלשון מחילה אינו נופל רק למה שחייב לו מן הדין ונ"מ דאם הנמחל חזר וביטל המחילה היינו דוקא מה שהיה חייב לו מן הדין לא מה שאינו מחויב מן הדין

(שמב) לשון הכתוב בכתובה תנאי שתגבה כתובתה אלף אשקו'דוש זהב בזהב כו' היה דעת שואל א' להרש"ך בח"ב סימן ק"ן שתגבה הר' אישקודו"ש כמספרם אע"פ שעתה בשעת הפרעון שוין יותר מטעם ל' הכתוב' שכתוב אשקודו"ש זהב בזהב ולישנא יתירה דזהב בזהב לטפויי אתא שתגבה הר' אשקודוש מדודים אפי' ששוין עכשיו יותר והוא ז"ל השיב שלא תגבה זה הסך אלא כשער של עכשיו ומ"ש זהב בזהב היינו לומר שיפרעם לה בזהב ולא בד"א ודמי הך לישנ' למאי דאמרי' שאם כתוב בשטר זהב בדינרים נותן לו דהבא פריכא שוה ב' דינרים ולא שנא אם כתוב זהב בדינרים או דינרים בזהב דאמרי' דנותן לו דהבא פריכא שוה ב' דינרי זהב וה"ה י"ל שמ"ש בשטר הכתובה אלף אשקודוש זהב בזהב הכונה לומר שתגבה האלף אשקודו"ש כפי מה שהיו עולים בשעת הנשואי' בדהבא פריכא

(שמג) לשון המועיל להאריך זמן ללוה כ' בתשו' מהרא"ש רס"י ר"ל בשם מרן ז"ל שכ' על דברי תשו' הרשב"א ז"ל הנשבע לחבירו לפרוע לזמן יכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם שיאמר הריני כאלו התקבלתי אבל להאריך לו זמן שיעמוד בחיובו לאו כל כמיניה אא"כ התנו כך בשעת השבועה וכ' עליו מרן בי"ד דף ער"ב ע"ד וז"ל ותקון דבר זה שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי ואח"כ שישבע לפורעו לזמן שיסכימו ביניהם ואם המלוה חושש שמא אחר שיאמר התקבלתי ישחק בו הלה ולא ירצה לישבע לפרוע לאותו זמן נ"ל שתקון הדבר שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי ע"מ שתשבע לפרעני לזמן פ' ע"כ

(שדמ) לשון צואה שאמר תתפרע אשתי או יתפרע פ' כ' מהריב"ל ח"א כלל י"א סי' ס"א דלא הוי ל"מ ומ"מ אם הוא מוחזק לא גרע מל' מחילה וזכה ע"ש

(שמה) לשון נכסי היינו שלו ולא של הלואה כ"כ הרשד"ם ח"מ סכ"ד מדברי הרמב"ם פ"ז מה' קידושין ומזה דן על תנאי כתובה שכתוב בה אם ישאיר פחות מא' זהובים שהאלמנה והיורשים חולקים כל עזבון המת והניח פחות מא' ויצא על המת שט"ח מאוחר לכתובת האשה שהדין בזה שתגבה היא תחלה חצי העזבון ואח"כ מתחלק הנשאר ליורשים יגבה הבע"ח תחלה ואח"כ השאר יחלקו דהכל הוי עזבון המת אמנם אם כתוב בתנאי שאם יניח מנכסיו פחות מא' דתגבה היא המחצה יגבה הבע"ח תחלה דל' מנכסיו דקאמר משמע מה שהוא נכסיו דידי' וכל שחייב לאחרים אינם נכסיו ואח"כ תגבה האשה חצי מהנשאר ע"כ

(שמו) לשון הכתוב בשט"ח שנתחייב לתת ולפרוע לפ' ומת והחייב טוען שהחיוב היה בתורת צדקה ולא נתחייב אלא לו ולא לפרוע לאלמנתו לכתובה ולמזונו' כ' מהרשד"ם ח"מ סמ"א דל"ג ע"ד דכיון דכתוב בשטר ולפרוע ל' פרעון משמע שהוא מחוב לאו כ"כ לומר שהחיוב היה בתורת צדקה ע"ש וכ' עוד שם בל' נז' דאע"ג דקי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו אם כתוב בשט"ח ואם ימות המלוה בתוך הזמן כו"כ אז יהי' פטור הלוה מלתת שום דבר ליורשיו כו' דל' אז משמעותו אז ולא קודם כמו והכנעני אז בארץ שפי' אז ולא קודם כמו שמוכרח מפרש"י ז"ל כמ"ש הרא"ם ז"ל ובכה"ג לא אמרי' זמנו ש"ש מ"ע כמ"ש הרשב"ץ ז"ל על שטר מתנה שכתוב בו קנין מעכשיו אע"פ שכתוב בו זמן כיון שכתוב בפי' והמתנה הזאת שנתתי היא לאח"מ אבל לא מהיום בעוד שאני בחיים לא אמרי' זמנו. ש"ש מ"ע וה"ה היכא דכתוב אז יהיה פטור שפי' אז ולא קודם כאמור והאלמנה גובה ממנו ע"ש

(שמז) לשון מחילה דא"ל חבירו מנה אני חייב לך והמלוה השיבו ודאי אינך חייב לי כ' מהרשד"ם, ח"מ ספכ"ח דאע"פ דברי לו שחייב לו הוי מחיל' וראייתו מדאמרי' בפ' המניח טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים ופרש"י הטעם דהא א"ל תובע לאו שעורים יהבי' לך ואחולי אחיל גבי' וכן פי' התוס' ז"ל וכיון דטענו חטים ול"ט שעורים מחל לו השעורים ע"ש ש"מ שאפי' לא מחל בפי' מכיון שלא תבע שעורים אמרי' אחולי אחיל גביה. ועור מתבאר מתשו' ההיא דמצוה שאמר בנכסים שבידי ושביד אחי יש לאחי החצי דהוי ל"מ שפיר דלא גרע הא דתניא נתתי שדה פ' לפ' או שכ' נתתיה לו הרי היא שלו דבא' מכל אלו הלשונות מהני וה"ה בל' יש לאחי כו' דהוי כאומר הרי היא שלו ואין שום חי' בזה דהתם אמרי' דוקא בשטר היינו דוקא לבריא אבל בש"מ אמירה בעלמא סגי ע"ש: (שמח) לשון שלילה בשבועה שנשבע לחבירו העומד בעכס שלא יתן השכר ההוא לזולתו ובאו אחרים להשיג גבולו העלה מהרשד"ם ח"מ ריש סי' שנ"ד שאין כח לחייב לנשבע שיעמידהו במכס ושיתן לו מה שהי' נ"ל שאינו מחייב ל' השבועה אלא שלילה שלא יעמידהו במקום ההוא זולתי אך אין במשמע שחייב להעמידו וליתן לו

(שמט) לשון יהי כדבריך לענין מחילה כ' מרן הב"י ח"מ סי"ב סי"א כ' המרדכי מעשה בא לפני ראב"ן בא' שנתחייב שבועה לחבירו ופייסו הנתבע למחול ואמר התובע יהי כדבריך ושוב תפס התובע משכונו ואמר מחילתי אינה מחיל' כי לא אמרתי לך ל' מחול לך גם לא היה קנין בדבר ופסק ראב"ן דכשאמר יהי כדברך הוי כאלו פירש בהדיא מחול לך וכתב הרב כנה"ג ז"ל שם דהיינו דוקא במחילה אבל במתנה יכול לחזור בו כל שלא נתן ושכן מצא שכ' הראנ"ח ז"ל ח"ב סי' מ"ח ועיין במשפטי שמואל סימן ס"ו דנ"א ע"ב

(שנ) לשון המועיל במחאה כתב מהרימ"ט ח"מ סי' ס"ג דע"ה דהוי פלוגתא דלהרמב"ם פרק י"א מה' טוען כל דאמר למחר תבענא ליה בדינא לאו כלום הוא והטור סימן קמ"ו כתב דלא בעינן שיסיים בלישנא דלמחר תבענא ליה בדינא. ועיין עוד בסס"י ס"ד האריך בענין הך פלוגתא ע"ש אי יש חילוק בין כשהמחזיק מחזיק מחמת גזלנות או מחמת משכנותא. עוד כ' שם סי' ע"ט דצ"ב ע"ג בל' שטר המחאה שצריך שיכתבו בל' שליחות פ' העידנו על עצמו לכתוב עליו שמיחה אבל אם כתבו בל' שמענו מפ' שמיחה כה"ג לא הוי עדות ומפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנא

(שנא) לשון שטר שכירות שכתוב בו שהשכיר לפ' הבית מזמן פ' ושוב בסוף השטר כתוב נתברר ביניהם שמהחדש שיכנס בבית יתחיל לפרוע השכירות כו' וטוען השוכר לא נתחייבתי אלא מזמן שאכנס לדור בה ועדיין לא נכנסתי והמשכיר אומר לא נאמר כן אלא מפני שלא היו תשמישי הבית נגמרים עדיין אבל משעה שנגמרו והודעתיך החיוב חל כ' מהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' קי"ט דף קכ"ד דיש לפ' ל' מהחדש שיכנס שר"ל שראוי להכנס כאותה שאמרו בפ' נערה שנתפתתה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתתנסבן לגוברי' וקי"ל דמשבגרו אבדו מזונותיהן דעד דתתנסבן דימטי זמנהון להתנסבן קאמר ובנדרים פ' קונם עד הגשמים עד שיהיו הגשמים עד שתרד רביעה שניה רשב"ג אומר עד זמן של רביעה ואמרינן מחלוקת בעד הגשמים אבל