קהלת יעקב - ב שג

אם ואין כאן מעכשיו אינו כלום הרשב"א ז"ל סי' אלף קמ"ט

(שלב) לשון ירושה למי שאינו יורשו דקי"ל דלא מהני אלא א"כ כתוב בה ג"כ לשון מתנה בתחל' או בסוף כתב מהרשד"ם ח"מ שי"ג דה"ה אם נתן לב' בשטר א' וכתב לא' יירש פ' שדה זו ותנתן לפ' שדה זו דל' מתנה דב' מהני ללשון יירש של ראשון ודוקא שכתוב ותנתן בוי"ו הא לאו הכי לא ואפי' שהוא לאדם א' אם לא אמר ותנתן לא תקן לשון ירושה אלא אמרי' תפוס לשון ראשון כו' ע"ש ושם מתבאר דל' מתנת ש"מ שכתוב בה בל' לעז ליאה די דאר אסו איז"ה כד וכך כו' דאינו כלום שנר' שיתן לעתיד ולא עתה וזה אינו כלום וזה פשוט

(שלג) לשון מסופק במתנ' מסתמא יש לדונו לזכות דסתם נותן רוצה להעמיד מתנותיו הרמב"ן סי' נ"ח מיהו כשאינו מהני לפי הדין אין לנו לתקנו מכח אומדנא ולהוסיף על דבריו הרשד"ם ח"מ שמ"ז דף ר"ן

ע"ב

(שלד) לשון רצוי כתב מהרשד"ם ח"מ דצ"ג ודצ"ד על לשון שטר שכירות שכתוב בו שהתנה המשכיר שאם ירצה להחזיר לשוכר כך לשנה או ששה חדשים שיפחת זמן השכירו' כו' ואם לא ירצה המשכיר לתת ולהחזיר כו"כ ידור השוכר כל הזמן שקבעו לשכירות דלשון אם לא ירצה הכונ' שיאמר איני רוצה ליתן וכמ"ש לענין קדושין א"ל הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבא דדעת הרמב"ם והרשב"א צריך שיאמר הן וכתב ה"ה ז"ל שכן עיקר וכתב הר"ן וה"ה ז"ל שיש לנו ללמוד מדינים אלו דיני ממונות כי כשאמר לשון ירצה שר"ל שיאמר רוצה אני יאמר הן וכשאו' אם לא ירצה ר"ל שיאמר איני רוצה וכיון שכן אע"פ שלא יתן השוכר כל שלא אמר איני רוצה אין לו חזק' לשוכר מדלא כתב בשטר ואם לא יתן המשכיר וכ' אם לא ירצה ע"ש ובתשו' הרשב"א סי' תתסי"ט ושם הביא עוד בשם תשו' הנז' בל' ימאן הכתוב בשטר חיוב ואם ימאן לתת יתחייב כך וכך כו' שכ' ז"ל אבל מתוך הל' שכתבת יש בו מקום עיון שאם כתבת הל' בדקדוק והוא שכתבת שאם ימאן כו' משמע שיסרב אחר האזהרה או אחר בקשה כו' עד ולפיכך אם הל' בא בדקדוק קרוב אני לומר שפ' פטור כל שלא סירב אחר אזהרה ובקשה ע"כ

(שלה) לשון הכתוב בשטר בוי"ו. וכ' מהרימ"ט ח"מ סי' ג' דלפעמים הוי"ו לאו לאוסופי הוא אלא פרושי קא מפרש כדאמרינן בפ"ק דקידושין בחזקה מנ"ל תנא דבי ר"י וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיב'. אע"ג דכתיב בוי"ו ע"ש וצ"ע במ"ש הרב עצמו שם סי' פ"א שדקדק מדכ' שיקנה ולא כ' ויקנה ע"ש

(שלו) לשון הכתוב בצוואה כל הקרקעו' אשר לו יהיו אוולד"י וואקו"ף והו"ל בן ובנות כו' והיו טוענים דיש לפרש לשון אוולדי בנים ולא בנות אע"פ שאוולדי ל' רבים וכאן לא יש כ"א בן א' וכההוא דאמר נכסי לבני ולא הו"ל אלא חד ברא דאשכחן דכתיב ובני פלוא אליאב. אף אנו נאמר ה"נ אוולדי על הבן ולא על הבנו' כ' הרימ"ט ח"מ סי' ה' ד"ג ע"ב דאינו נראה דהתם משום דל' בנים על הזכרים הוא מורה ולא על, הנקבות הלכך כשאין לו אלא בן א' משכינן נפשי' לומר לחד ברא קרי בנים דומיא דבני פלוא אליאב אבל עיקר ל' אוולדי ולדות הוא והכל בכלל כמו האשה וילדיה וראי' דתנן בפ"ג דנזיר הריני נזיר כשיהי' לי בן נולדה לו בן טומטום או אנדרוגינוס אינו נזיר אמר כשאראה שיהי' לי ולד נולדה לו בת טומטום ואנדרו' כו' ה"ז נזיר

(שלז) לשון כתובה שכתוב בה תנאי חזרה אחרי מות האש' אם לא ישאר זרע של קיימא ומת הולד תוך ל"י דהוי ס' אי הוי זש"ק כ' הרשב"א סי' תתקע"ו דאם ל' התנאי הי' דכל שישאר ממנה ולד ש"ק לא יחזיר כלום ליורשי' על הבעל להביא ראי' לפי שלא זכר בשטר אא"כ ישאר ממנה זש"ק אבל אם ל' התנאי הי' שאם לא ישאר ממנה זש"ק שיחזיר כיון דכבר זכה בנכסים מי שאמר שלא הי' ולד ש"ק עליו להביא ראי' דאע"ג דמת תוך ל"י ספקא הוי ע"ש וע' מאי דיליף מינה מהרשד"ם ח"מ סי' רס"ב דקפ"ה סע"ב ובסי' רצ"ג דר"ח ע"ג ובסי' תכ"ג ובחא"ה סס"י קצ"א וע' בתורת אמת סי' י"ט

(שלח) לשון הכתוב בכתובה שהתנו דאם תמות האש' ולא ישאר ממנה זרע של קיימא שיזכה הבעל בחצי הנדוניא והשאר יחזיר ליורשיה ואם יפטר הבעל ולא ישאר אחריו ממנה זש"ק שתזכה האשה בכתובת' ונדוניא ותוספת. ומת הבעל ולא נשאר ממנ' ולד אלא בני בנים נשאל הרשד"ם חא"ה סקי"ג אם ל' ממנה הוא דוקא ומאחר שלא נשאר ממנה ולד תזכה האלמנה בכל או ל' ממנה לאו דוקא וכל שהי"ל בני בנים לא תגבה אלא עיקר כתובת' והשיב הרב ז"ל דכיון דהיא באה להוציא י"ל דיד האלמנ' על התחתונ' ולפרש דל' ממנה לא בא לאפוקי בני בניה אלא ולד מאשה אחרת אבל כל שיש ולד ש"ק בין שהוא בן מהאלמנ' ממש כל שנמשך ממנה מקרי הולד ממנ'. ועוד דהא אמרי' בפ' נערה שנתפתתה זה מדרש דרש ראב"ע הבנים ירשו והבנות נזונות מה הבנים אינן יורשים אלא לאח"מ אביהם אף הבנות אינן נזונות אלא לאתמ"א. ש"מ שיש לנו לדרוש ל' הכתו' בכתובה וא"כ אף אנו נאמר שכתוב בכתובה שאם תפטר הכלה ולא ישאר ממנה זש"ק שיזכה הבעל בחצי והשאר ליורשיה דהתם ל' ממנה פשיטא דלאו דוקא דכיון דבין ישאר ממנ' ולד ממש שלה ובין לא ישאר ממנ' ולד שלה אלא אפי' ולד ולדה לעולם יורש הבעל נדוני' וכתו' ותו' וא"צ לחזור לי"ה כלום ה"נ שכתו' ולא שישאר אחריו ממנ' ולד לאו דוקא ולד ממנה ממש אלא כל שישאר ו"ו אין האשה זוכה בכל אלא צריך כדי שתזכה האלמנה שלא ישאר שום זרע ממנה בשעת פטירת בעלה כדי שתזכה בכל ע"כ

(שלט) לשון שטר מתנה שכתוב בו לתת סך מעות לפ' ויהיו לנשואיה כ' הרשב"א ז"ל שנותנים היורשים מיד ואין ממתינים ע"ז נשואיה. ואפי' שכ' תנו, סך מעות לפ' לנשואיה ולא אמר בל' ויהיו לנשואי'. וכן הדין באומ' לתת מנה לפ' למזונות שאין נותנים מזונות בכל יום ויום אלא נותנים מנה למזונו' יחד ע"ש סי' תתקצ"ב

(שמ) לשון מתנה למי שהי"ל חוב על חברו ואמ"ל הרי הוא נתון לך אי הוי ל"מ כל' מחילה ויועיל מתברר מתוך תשו' הר"מ מפאדוה סיי נ"ו דק"ז וק"ח בההיא דהלואתי לפ' דל' מתנה כל' מחילה ע"ש מ"כ בכ"י הרב כמהר"ר דוד הכהן ז"ל

(שמא) לשון מחילה כ' מהרימ"ט בא"ה סס"י ד' שא"צ שיאמר בפי' ל' מחילה ואפי' אם א"ל לך לית לי עלך שום תביעה סגי והביא ראי' מדאמרי' בפ"ק דקדושין גבי ע"ע קונה עצמו בשטר לימא לי' באפי תרי זיל כו' ופרש"י לימא לי' באפי תרי זיל לית לי עליך מידי ע"כ. הרי מוכח דאם א"ל זיל ולית לי עליך מידי סגי למחילת חובו חוב ממון עבודת ו' שנים שיש עליו אע"ג דלא אמר בפי' אני מוחל לך חובי וגבי ע"ע הוה מהני ל' זה לולי ע"ע גופו קנוי כדמסיק התם בגמ' אבל לשעבוד החוב די שיאמר זיל כו' וכ' הר"ן שם לימא ליה באפי ב' לאו למימרא דמחילה בעי עדים דהא ודאי ס"ל שמודה שמחל לו אפי' בינו לבינו מהני כו'. הרי משמע בהדיא דאם אמר דברים המוכיחים בינו לבינו שמחל מהני אפי' שלא יאמר מחילה בפי' ושם כ' דל"מ מועיל מהני אף על העתיד