קהלת יעקב - ב שב

ועל מהרי"א ז"ל תמיהא לי שבסי' שמ"ח כתב שהצואה קיימת מפני דכתוב בה וליותר יפוי כח המקבלים וגם מפני שכתוב בה שיסודר צואה זו בכל תוקף ויפוי כח המקבלים ולכאורה הוא נסתר מחמתו. ומצאתי להרב כנה"ג סימן ר"ן טור אות ס"ט תמה עליו בזה וכתב דשאני ליה למהרי"א כשבתחי' הכתיבה ציוה שיהי' בכל ל' זכות ויפוי כח לכשאחר צואת הכתי' אמר וליותר זכות כו' דכשבתחיל' צוואת הכתי' אמר כתבו וחתמו בכל ל' זכות ויפוי כח אין בזה שום יפוי כח שדרך המצווין לכתוב לצוות בכל ל' של זכות אבל כשאחר שציוה לכתוב חזר ואמר וליותר יפוי כח הנה הורה בפירוש שכונתו ליפות כחו א"נ יש לחלק בין כשאומר כתבו בכל ל' ש"ז ויפוי כח לכשאמר וליותר יפוי כח דלישנא דיותר מוכח דליפוי נתכוין וכן כשכתב ורצה שיסודר צואה זו בכל תוקף ויפוי כח המקבל חשיב כאלו אמר וליותר יפוי כח ע"כ ועיין במהרימ"ט ח"מ סי' ן' שכתב בצואה שהיה כתוב בה והכל נדרש ליפוי כח בעל השטר דהוי יפוי כח ע"ש

(שכו) לשון שטר שהורגלו הסופרים לכתוב וכתבנו וחתמנו ונתננו ביד ס' ואע"פ שינתן ביד שליש או ליד שליח נשאל הרשב"א סי' אלף קנ"ד אם יש קפידא בדבר והשיב אם ירצו לכתוב כותבים ואין בכך כלום דידו זה רשותו וכדכתיב ויקח את כל ארצו מידו וכמוהו רבים גם בדברי רז"ל אמרו כל שבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה וכל לשליש ולשליח יד שלוחו ושלישו כידו מפני שבא לרשותו וכן ליד אפטרו' וכיוצא בזה ע"כ ומאחר שכותבין כן לכתחילה אלמא רגילין אינשי למיקרי הכי וע"ש בתשו' הרשב"א סי' אלף ר"ז שכתב ז"ל רואה אנו דברי החושש באומר התקבל לי גיטי מיד בעלי שלא יקבלנו מיד שלוחו וכן האיש העושה שליח הולכה ואומר תן גט לאשתי ואפי' לר' חנינא ולא נחלקו הם אלא באומר הולך גט לאשתי ואע"פ שלא נמצא כן מפורש כו' דכל שאומר בין היא בין הוא מיד בעלי או ליד אשתי דלמא בהקפדה אמרינן כו' ויש חילוק בין ל' התקבל גיטי מבעלי להתקבל לי גיטי מיד בעלי ובין הולך גט זה לאשתי ליתן גט זה לאשתי וקרוב אני בעיני שאם אמר תן גט זה ליד אשתי דהוי קפידא ודאי ע"ש ושמא גבי גט חיישי' טפי דאיכא קפידא וק"ל

(שכז) לשון ירושה כ' רשב"ם בפ' י"ל דק"ל דאפסיקא הלכתא כר"י ן' ברוקא דאמר דהאומר איש פ' ירשני אם אותו פ' ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים או בת בין הבנות דבריו קיימים וז"ל והא דאמר שמואל הכותב נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפטרו' ה"מ בכותב בל' מתנה דלכבודו מתכוין להקנות לו נכסיו אבל ל' ירושה קנה הכל כדין תורה ע"כ והרי"ף ז"ל תי' דההיא דאמר שמואל היינו בכותב דכיון דכתב הוי מילתא דאית ליה קלא ודאי דלאפט' נתכוין אבל באומר קנה והיינו דר"י ב"ב ולפי דאכתי ק"ל ההיא דאמ"ר הונא הכותב נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה דמשמע דאפי' בכותב קנה הוצרך לתרץ דהא דאמרי' דבכותב הוי אפטרו' היינו בבן בין הבנים אבל בבת בין הבנות לא אמרי' אפט' ואפי' בכותב ע"ש ובס' שי למורא סי' מ"ד ומ"ה כתב הרשב"ם והר"י בן מיגש ז"ל חלוקים עליו בזה דאפי' בע"פ אמרי' אפט' עשאו ואין להוציא מחזקת היורשים ושם כ' ז"ל ומ"מ לענין דין הכותב כל נכסיו לבן הבן בין הבנים אין ולאו ורפיא בידי דאיכא למימר דהוי ככותב נכסיו לבן בין הבנים דלא עשאו אלא אפט' דבנו לאו דוקא דה"ה בן בנו דבני בנים הרי הם כבנים אבל ראיתי בעיטור שכתב עלה דא"ר הונא בכותב נכסיו לאחר שאם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה דראוי ליורשו היינו כגון בת בין הבנות ואח בין האחין ובן הבן בין הבנים ובת הבן בין הבנים דאי בן בין הבנים ואמר נכסי לך א"א אפט' ע"כ נרא' דס"ל דבת הבן בין הבנים קנה ולא אמרי' דבני בנים הרי הם כבנים

(שכח) לשון השטר או צואה שלפי משמעות פשוטו משמע שפיר לזכות המקבל אין לנו לבטל משמעות הלשון מפשוטו כדי להעמיד הנכסים בחזקתן ודוגמא לדבר מדאמרינן בפרק ח"ה ההוא דא"ל לחבריה כל נכסי דבי סיסין מזביננא לך הואי ההיא ארעא דמקריא דבי סיסין כו' אתו לקמי' דר"נ אוקמא בידא דלוקח ופרכינן דר"נ אדר"נ דההא דא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ארעא כו' ומשני הכא נכסי דבי סיסי אמר ומקריא ארעא דבי סיסי כו' והרי כאן שהוא לא מכר לו אלא הקרקעות שקנה מבי סיסין ושדה זו אומר שלא קנאה ממנו אלא מעולם היתה שלו אלא שכך היו קוראין לה אע"פ שאפשר והוא כדבריו ואינה בכלל המכ' כיון שמסתמא מה שקוראין לה כן משמע שהית' דבר סיסי ונוציא הקרקע מחזקת בעלים להעמיד המכר ומינה נמי ילפינן דאין לבטל משמעו' הל' שלפי פשוטו משמע שפיר לזכות המקבל להעמיד הנכסים בחזקתן מהרימ"ט ח"א סי' ל"ט דל"ז ריש ע"ד: (שכט) לשון הן בראובן שהיה ש"מ וא"ל חברו רצונך שאהיה שליט בנכסיך וענה ראובן וא"ל הן ייטב בעיני נשאל הריב"ש סי' ע' אם ל' זה מספיק להיות אפטרו' בנכסי ראובן והשיב אין ספק כי ל' שליט לכל הפחות מועיל להיות אפטרו' כדמצי' בל' תורה ויוסף הוא השליט על הארץ ואם הספק מפני שראובן הש"מ לא אמר בפיו שיהא אותו פ' שליט בנכסיו אלא שענה הן לדברי חבירו אין בכאן שום ספק כדאמרינן פ"ק דב"ב מנה לי בידך וא"ל הן למחר א"ל נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב כו' הרי דכל העונה הן אחר מה שתובע לו חבירו היא הודאה גמורה וכ"ש בש"מ ואע"ג דבריא שהודה צ"ל אתם עדי דאי לא משטה הוא הא אסיקנא בשלהי ב"ב דש"מ שהודה אין צ"ל אתם עדי דאין אדם משטה בשעת מיתה וכן אצ"ל כתובו דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי ע"כ

(של) לשון שטר שכתוב בו ראובן נתן מחצית ביתו לבנו ושייר במתנתו בל' הזה ושיירתי לי ולהו שישמשני כל ימי דירה בזה המחצית הבתים שאני נותן עתה כו' ואח"כ נתן ראובן אותו שיור לאחר והבן טוען דלא שייר אלא לעצמו לא להכניס אחר הדין עם האב ואפי' אמר שיירתי לי לא בא לומר אלא שאינו משייר בה כלום לאחרים אבל יכול להשאיל מקום דירתו לאחר או למוכרו עד שימות וכדין נותן דקל לא' ופירותיו לעצמו שהוא יכול למכור הפירות עד שימות ול' לי אינו מיעוט הרשב"א סי' אלף קמ"א וע' במה שכתבנו בל' לי ולא ליורשי ובתשו' הרשב"א אלף נ"ג

(שלא) לשון ע"מ דהוי כאומר מעכשיו לא אמרו אלא בע"מ הבא על קיום מעשה וקיום התנאי כגון ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי את הנייר הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מנה ע"מ שלא תלכי לבית אביך שכל כיוצא בזה הוא רוצה שיתקיים התנאי דהיינו שתתן לו את הנייר והר' זוז ושלא תלך לבית אביה ורוצה שיתקיים בכך המעשה שיהא הגט גט והקדושין קדושין מעכשיו על מנת שיתקיים התנאי אבל ע"מ הבא על מניעת המעש' כגון שטר שכתוב בו הודית פ' שיש עלי' חוב לראובן אחי' ש' זהובים ע"מ אם תנשא עד תשלום ך' שנה ואם לא תנשא שתהא פטור' כל שלא אמרה מעכשיו הויא אסמכתא אף דכתו' בל' ע"מ דל' ע"מ בא על מניעת מעש' שהיא מתנה שלא תנשא ואמרה ע"מ אם אנשא ובכיוצא בזה לא מצאנו דליהוי ע"מ כמעכשיו דאדרבא אנו רואין אותה דמחייבה עצמה דרך קנס דאם אנשא וכיון שאמרה אם אנשא גם על מנת אינו כאומרת מעכשיו אלא כאלו אמר תנאי זה אם אנשא וכיון שנתחייב' בל'