קהלת יעקב - ב שא

הל' ע"ש ותן דעתך על דברי הרמ"ה ז"ל שכתב הטא"ה ר"ס קמ"א וז"ל אמר מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי הרי זה גט וטוב לעשות שיאמר מעכשיו אם מתי מאם יאמר מהיום שמא אין דעתו אלא מסוף היום ואילך ואם מת קודם שיעבור היום מגורשת כו' אמר מהיום או מעכשיו ולאחר מיתה הוי ס' שמא חזר בו ממ"ש היום או לא וחולצת ולא מתייבמת והרמ"ה כתב שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאח"מ הוי ספק מעכשיו ולאח"מ הוי גט ע"כ. ואיכא למידק על הרמ"ה מיניה וביה דכיון דאיהו סבור דלישנא דמהיום שוה ללישנא דמעכשיו דבשם דבמעכשיו אפי' שמת בחצי היום הוי גט כן הדין ג"כ כשאמר מהיום ולא נחית לספיקא דדילמא משיעבוד היום קאמר דפשיטא ליה דמאות' שעה קאמר א"כ מ"ט שינה את טעמו דהיכא דאמר מהיום ולאח"מ הוי ס' חזרה ובמעכשיו ולאח"מ פשיטא ליה דלא הוי חזרה אלא דהרמ"ה ס"ל שאין לנו להתחכם על דבריהם ז"ל וראוי לעשות עיקר גדול ממה ששנו חכמים דבפ' מי שאחזו שנינו מהיום אם מתי מעכשיו א"מ ה"ז גט ומדערבינהו תנא להני תרי בבי ומחתינהו בחדא מחתא משמע דב' לשונות אלו להך עניינא הם שקולים וכשם שאין לנו לספק בלישנא דמעכשיו אם מת בחצי היום כך אין אנו לספק אם אמר מהיום א"מ דשפיר הוי גט אע"ג דמת בחצי היום ולכן לא חש הרמ"ה לספקיה דכת' ז"ל שכתבו התוס' ובאידך דשנינו במשנה מהיום ולאח"מ גט ואינו גט דמספ"ל אי תנאה הוי אי חזרה הוי סבור הרמ"ה ז"ל דכיון דתנא דמתני' במלתא דלעיל תני ב' בבי מהיום אם מתי מעכשיו א"מ והשתא בסיפא לא נקט אלא חדא מהיום ולאח"מ והשמיט מעכשיו ולאח"מ משמע שפיר דסבר תנא דמתני' דבדינא דסיפא אם אמר מעכשיו ולאח"מ דשפיר הוי גט וליכא לספוקי ביה דילמא חזרה הוי ורבנן מארי מתני' דהוי גמירי טובא בטיב הל' משמע להו דלגבי ס' אי חזרה הוי אם אמר ל' מעכשיו ליכא לספוקי תו לחזר' כיון דל' דמעכשיו מבורר טפי דהוי על שעה שעומד בו דרוצ' שיהי' גט מאותה שעה ממילא אמרינן דכי קאמר אח"כ ולאחר מיתה לא הוי חזרה דלא שכיחא דלישתני דעתיה מן הקצה אל הקצה אלא תנאה הוי. נקטינן מהכא דאין לנו לדרוש ל' הדיוט לדמות הך תיבה להך תיבה אע"ג דלכאור' מתחזי לן דשניהן שוין והא קמן דלישנא דע"מ דאמרו בגמ' דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואנחנו לא נדע מה טיבו של ל' זה דע"מ להיות נדון בל' מעכשיו והנה ל' דעל תנאי קרוב הוא מאד שיהא נדון בלשון ע"מ ולא מצי' למפרשים שיאמרו שאם אמר המתנה על תנאי כו"כ דמהני כמו דמהני ל' ע"מ עכ"ד ודברים נכונים הם ואולם מ"ש בסוף דבריו דל' ע"ת קרוב הוא מאד שיהא נדון בל' ע"מ ולא מצי' למפרשים שיאמרו שאם אמר המתנה ל' ע"ת דמהני כמו דמהני ל' ע"מ תמהני עליו דמהריב"ל ז"ל בס"ג סימן ס"ג כתב בפשיטות ז"ל וכד מעיינן שפיר אשכחי' דזכה שמעון חדא דאיכא מאן דס"ל דע"מ או ע"ת דגרס דהוי כאלו קאמר ע"מ אינו צריך לכפול התנאי כו' ע"ש. איברא דמרן הקדוש ב"י בח"מ סימן ר"ז ס"יד כתב דהאומר ע"ת לא הוי כאומר ע"מ לענין אסמכתא ע"כ וכ"כ הרדב"ז סימן י"א ז"ל אבל קושטא דמלתא דע"ת לא הוי כע"מ ע"כ אך מן הראוי היה שיכתוב ומצי' מן המפרשים שכתבו א ע"ת לא הוי כע"מ

(שכד) לשון טול כתב הרשב"א, ספ"ק דגיטין עוד לשונות בזה וז"ל ירוש' שא מנה זה לפ' טול מנה זה לפ' יהא מנה זה לפ' בידך לאו כזכי דמי ואם רצה להחזיר יחזיר וגרסינן נמי התם תן מנה זה לפ' ומת הנותן אם רצו היורשים לכופו אינן יכולים אבל באומר זכה לו כאומר התקבל לו. משמע דהתקבל עדיף מל' תן וצריך לדקדק אי הוי כזכי כיון שהוא משוה אותם ואפי' במתנה ליקני ואם בא לחזור אינו חוזר בו ולענין הלכה בחוב לשון הולך ותן ושא וטול ויהא מנה לפ' בידך כלם כזכי דמי ע"כ ובתשו' תומת ישרים סי' ע"ט ופ' כתב דש"מ שא' ל' תנו בשטר צוואתו משמעותו מתנה ולא ל' חוב ע"ש: (שכה) לשון שטר צואת ש"מ מצוה מח"מ שכתוב בה קנין אמרו בפרק מי שמת דקנ"ב דבעינן שיכתוב בו ל' של יפוי כח והיכי דמי יפוי כח וקנינא מיני' מוסף על מתנתא דא דאי לא הא קי"ל כשמואל דאמר מתנת ש"מ בקנין ל"ק דשמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ וכתבו שם התוס' ז"ל ומה שכ' הגאון בתקון שטרות וקנו ממני בכל ל' של זכות נר' שהיה צריך לכתוב שם שום יפוי כח או אף קנו ממני דמשמע טפי יפוי כח או שמא צריך לכתוב וקנינא מיניה מוסף על מתנת' דנא ע"כ וכ' בתשו' הרב פ"מ ח"א סימן פ"ב דקל"ח דשטר מתנת ש"מ ממ"מ שכתוב בה שאמר לעדים הוו עלי ע"ג וכתבו בכל ל' של זכות וחתמו כו' דמהני הך לישנא נמי ליפוי כח וכמ"ש התוס' בריש פרק אע"פ ד"ה מתנת ש"מ וז"ל למאי דקי"ל כשמואל יש תימא מה שתקנו הגאונים לכתוב במתנת ש"מ ואמר לנו הוו עלי עדים נמורים וקנו ממני ב"ל של זכות ויפוי כח ולא כתבו שם שום יפוי כח כו' וי"ל דהך לישנא דבכל ל' של זכות חשוב יפוי כח וטוב שיכתוב וקנינא מיני' מוסף על מתנתא דא או יכתוב בתחל' ואף קנו ממני בכל ל' של זכות דומיא דאף כתבו וחתמו והבו דפ' יש נוחלין ע"כ הרי נראה בהדיא מדבריהם שם דכשכתוב כתבו בכל לשון של זכות דחשיב יפוי כח אלא שיותר טוב שיכתוב וקנינא כו' ומה שכתבו התוס' בפ' מי שמת נר' שהיה צריך לכתוב וקנינא מיניה מוסף כו' יש לדחות ולומר דלכתחילה הוא שאמרו שהיה צריך שום יפוי כח ע"צ היותר טוב אבל אם לא כתבו לא מפסיל שטרא וילמד סתום דפרק מי שמת מהמפורש בפ' אע"פ דמשום יותר טוב כתבו שיכתוב וקנינא מיניה מוסף כו' אבל לעולם דל' של זכות חשוב יפוי כח וכן הוא דעת הר"ם מפדוואה ז"ל בתשו' סימן נ"ו ועיין בתשו' כרם שלמה סי' ע"ד דפליג עליה בהא ועלה בהסכמה דכל דלא כתיב וקנינא מיניה מוסף כו' המתנה בטילה אף דכתיב כתבו בכל ל' זכות ועשה עיקר דברי התוס' דפרק מי שמת וכ' שכן דעת מרן בשלחנו הטהור וכן דעת ב"ח סי' ר"ן בשם הרשב"א והתוס' וכן דעת הרא"ש ז"ל ושם ישב דברי התוס' דפ' אע"פ ושם הביא עוד בשם תשו' הרשב"א ח"ב סימן ר"ט שכתב דלאו דוקא שטר מתנת ש"מ שכתוב בה קנין בעינן שיכתוב ל' יפוי כח אלא גם בש"מ שנתן מטלטלין אגב קרקע מתנתו בטילה כשלא אמר כמיפה את כחו דכי היכי דאין קנין לאח"מ ה"ה והוא הטעם שאין אגב לאח"מ ע"ש וע' בתשו' דברי ריבות סימן שס"ח שדקדק מדברי הריב"ש ז"ל דאין ל' כתבו בכל ל' של זכות חשוב יפוי כת שכתוב בתשו' הביאה מרן בב"י סי' ר"ן שנשאל על ש"מ שצוה ואמר הוו עלי עדים וכתבו וחתמו בכל ל' של זכות ותנו לפ' ולפי שרציתי ומניתי אותם אפט' כו' והשיב שלא אמרו מתנת ש"מ שכתוב בה א"ל כתבו וחתמו שמא לא גמר להקנו' אלא בשטר אלא לענין מתנותיו אבל לענין אפט' אינו כן דמה הוא נותן להם דנימא לא גמר להקנו' אלא בשטר והלא השטר אינו אלא לראיה שמינה להם אפטרו' ע"כ ואם איתא של' כתבו בכל ל' של זכות כו' חשיב יפוי כח תיפוק ליה דאפי' היה נותן להם מתנה מהני כיון שכ' להם כתבו בכל ל' של זכות אלא ודאי נראה דל' זה אין הזכות והיפוי על המתנה בלא שטר אלא כונתו היא שהשטר של ההקנא' יהיה כתוב בכל ל' של זכות ויפוי כח אבל מ"מ שטר מיהא הוי וא"כ לא גמר להקנו' אלא בשטר וא"ש לאח"מ ע"ש ותמהני על מהרש"א ז"ל שלא זכר שם תשו' זו של מהרי"א תנא דמסייע ליה