קהלת יעקב - ב ש

נכסים והתם נכסי גרסי' ולא כל נכסי יש מי שאומר דהתם נכסאי באל"ף דמשמע רבוי יותר מנכסים ועיין בתוס' שם שחילקו בין נכסיי בב' יודי"ן לנכסי ביו"ד א' דנכסיי בב' יודי"ן משמע רבוי יותר א"נ י"ל דהתם מתנה ובעין יפה הוא נותן והכא מכר ומיהו הרי"ף ז"ל גריס ואי אמר כל נכסאי אפי' בתי ועבדי ולפ"ז ה"ה דמטלטלים ובתי ועבדי דנקט אגב הנך דלעיל נקטיה ומשמע נמי דלאו דוקא דאמר כל נכסי דה"ה לאומר נכסי אלא דמשום דאמר כל ארעתא נקט נמי כל נכסי וה"ה לאומר נכסי ע"כ. וה"ה ז"ל כתב בפ' כ"א מה' מכירה ז"ל ודע שהמפרשים חילקו בין האומר נכסים לאומר נכסי לפי שבאומר נכסי אצ"ל כל אלא אפי' בלא כל נכללין כולן וכן באומר שדותי שאינו צ"ל מלת כל וכולן בכלל אבל באומר נכסים שלי או שדות שלי אין הכל בכלל והטעם שכיון שהוא מזכיר כנוי עצמו אח"כ אין הכל בכלל ע"כ. ועיין במ"ש הר"ן ז"ל בפרק המוכר את הבית בההיא דאי, א"ל ארעתא מיעוט ארעתא ב' באורך חילוקים אלו ובתשו' משפט צדק ח"ב סי' י' הביא תשובת מהרח"ש ז"ל שאם אמר מהנכסים שלי ואח"כ אמר בכל אשר ימצא לי הרי הוא כאלו אמר כל נכסי ע"ש

(שכ) לשון שטר סידור שסידר ראובן לבנו שכתוב בו שינתן לו ולבניו כל ימי חייהם כו"כ ומת הבן ובאו בניו של הבן לגבות שיתנו להם הסך שקבע להם הזקן בכל שנה ושנה ונפל ספק בל' זה דשמא לא סידר להם הזקן סידור זה אלא בעוד שאביהם בחיים מאחר שכתוב בסידור שינתן לו ולבניו כל ימי חייהם דמשמע בעוד שהאב והבנים בניו בחיים אבל עכשיו שנפטר הבן נפקע הזכות הזה ושוב אין לבנים זכות כלל. ודקדק בדברי הזקן מה ראה על ככה לצרף את הבנים עם אביהם והי' די לו לצוות על הבן בלבד לתת לו כל הסך ההוא ותו לא מידי כיון שכל הזכות ליתיה אלא לבנו בלבד דאין לומר שלהריע כחו של בן נתכוון שאם ח"ו ימותו בניו בחייו שיתבטל זכותו דאזלי' בתר אומדנא כמ"ש בטור סי' רמ"ו אטו בשביל שיבא אליו הרעה משיכול בנים יגרע כחו ואפי' אם ת"ל שהזקן שיחת רחמיו ולכך נתכוון הרי לכל הפחות ראוי הי"ל לפרש מה יהי' דינו אם ימותו מקצת בניו וישארו מקצתם כיצד יהיה סידור גרעון כסף אלא ע"כ ראוי לומר שלא לרעת' של הבנים צירף אותם עם אביהם אלא לטובתם הוא עושה להיות זכות זה ממשמשת והולכ' גם לבניו אחריו וכבר התורה העידה עד היכן מתגלגלת רחמי האב כדאמר קרא אם תשקור לי ולניני ולנכדי גינת ורדים ח"מ סס"י ל"ז וע"ש בסי' ל"ח וט"ל בארוכה בדקדוקי סידור זה

(שכא) לשון שטר מכירה שכתוב בו מכר ראובן לפ' ג' ארדאקי שבחצרו עם חלל שתחת הג' ארדאקי עם האשפה. היה א' מהרבנים חוכך בזה לומר שאין ביד הקונה להעביר משם מקום האשפה שהיו מטילין שם כל החצר זבלם דשמא מה שכתוב עם האשפה ר"ל עם הזבל ומהרש"ך סי' נ"ד כתב דאין ל' אשפה נופל על הזבל רק על מקום שנותנים שם הזבל כמו ששנינו בפ' הספינה מכר אשפה מכר זבלה ופרשב"ם מקום עמוק ג' או גבוה ג' שרגיל לתת שם זבל בהמותיו ע"כ הרי האשפ' עיקרו שם המקום אלא שהדין הוא שאם מכר המקום נמשך הזבל שבתוכן אחריו וכן יש להוכיח מכמה מקומו' שבתלמוד

(שכב) לשון שטר שכירות שכתוב בו מבלי שיוכל המשכיר להוציא השוכר מהבתים בטרם מלאת הזמן הנז' בשום צד ואופן שבעולם לא לשבת הוא בעצמו ולא להשכיר לאחר ולא בשום אופן בעולם הנה יש מקום בל' הלז דלא נכתב שלא למוכרן דכיון שפירש שלא לשבת ושלא להשכיר ולא פי' מכירה איכא למידק מיניה דוקא שבת או שכירות לאחר אבל אם דזה למוכרן מפני דוחקו ימכור ואע"ג דכתיב ולא בשום אופן בעולם איכא למימר דכיון דכתוב בתחלה בשום צד הוא כלל ושלא לשבת ושלא להשכור' הוי פרט ולא בשום אופן בעולם חזר וכלל. כלל ופרט וכלל א"א דן אלא כעין הפרט ודוקא שלא לשבת ושלא להשכירה יצאת מכירה דלא דמיא שכיוצא בזה מצי' למרן ב"י סי' ס"ו מחודש מ"ט כתב בשם הריטב"א ז"ל שכתב האומר נתתי או שעבדתי נכסי מקרקעי ומטלטלי אין שטרות בכלל שאין בכלל אלא מה שבפרט וצ"ל מקרקעי ושאר נכסים וכל שעבודא ע"כ א"כ ה"נ בהאי לישנא איכא למידק כעין זה ולומר דלא נכנס בכלל מכירה מכח כלל ופרט וכלל דא"א דן אלא כעין הפרט ומכירה לא דמיא לפרט דאע"ג דאמרינן בפ' הזהב דנ"ו דשכירו' ליומי' ממכר הוא מקרא דוכי תמכרו ממכר ומרבינן אף שכירות לאונאה וא"כ מכירה נמי שפיר הוי מעין הפרט י"ל דהא לא אמרינן התם אלא דשכירות אקרי ממכר כיון דלא כתיב ממכר לעולם אלא ממכר משמע ממכר ליומיה באופן דבכלל נכנס שכירות דשכירו' ממכר ליומיה אקרי אבל לא אמרו דבכלל שכירות מכירה דמכירה לא אקרי שכירות. ואדרבא איכא למידק דדוקא לשכור לאחרים מפני דוחקו נתחייב שלא להוציאו לשוכר ולהשכיר לאחר דמ"ל זה ומ"ל אחר אבל למכור לאחרים דיש לו תועלת לפרוע חובותיו איכא למימר דלא נתחייב בזה כיון שלא פי' בשטר תשו' הר"ב פרח מ"א ח"א סס"י א'

(שכג) לשון הולך איפסיקא הלכתא ספ"ק דגיטין דהולך לאו כזכי דמי במתנה ובחוב ופקדון הולך כזכי דמי והטעם כתב הסמ"ע סי' קכ"ה משום דחוב ופקדון דהממון כבר הוא של זה ששלחו לידו משום הכי בקל יכול זה לזכות בשבילו משא"כ במתנה שבא עכשיו לזכות בממון שלא היה שלו מעולם מש"ה בעינן ל' מעולה דמבורר טפי וכתב מרן בשם הריטב"א בתשו' ז"ל רחל לא זכתה בגוף השטר ואע"פ שיש שם קנין כיון שלא הגיע לידה מחיים ולא זיכהו לה במיני הזכיה ולא אמר לשליש אלא החזר שאינו ל' זיכוי כלל וכיון שהיא לא זכתה בשטר אין לשליש הזה ליתן השטר ליורשים ומתחוור הדין פסקא מהא דפ"ק דגיטין הולך מנה לפ' והלך ובקשו ולא מצאו יחזיר למשלח כו' וזה הוא נ"ד אלא דהתם הולך והכא החזר שהוא ל' גרוע ממנו כו' ע"כ. ודעת הסמ"ע ז"ל בזה הלשון החזר דגרע טפי דכת' הריטב"א ז"ל היינו דוקא במתנה כדמוכרח מראייתו דאיירי במתנה דכיון דבמתנה לא מהני ל' הולך כת' נמי דלא מהני בה ל' החזר אבל בחוב ופקדון כמו דמהני ל' הולך ה"נ מהני ל' החזר ואף דל' תשו' הריטב"א הוא דל' החזר גרוע מהולך נר' דלא כ' כן אלא שלא נימא דל' החזר יהני טפי במתנה מל' הולך קמ"ל דל' גרוע הוא אבל בחוב ופקדון קרוב לודאי דס"ל דמהני ל' החזר ומזה השיג על מור"ם ז"ל שכתב דהחזר חוב ופקדון זה לפ' דלא הוי כהולך ולא הוי כזכי והרב ש"ך ז"ל העמיד דברי מור"ם ז"ל וכתב בסוף דבריו שם בשם ראב"ן ז"ל שכתב בתשו' סי' פ"א ז"ל וכן לענין ממון אם שלח הלוה חובו ביד ב' אל המלוה ומסר להם החוב ואמר להם צאו ופרעו לפ' חוב שי"ל בידי ולא אמר להם לא תנו דלא כהולך דמי כו' ופשיטא דהחזר לא עדיף מצא ופרע. ועיין בתשו' זרע אברהם ח"מ סי' כ"ה בל' שאמר ראובן לשמעון הניח זה הדינר בידך לפרעון לוי דלא כזכי דמי ועיין בתשו' גנת ורדים ח"מ סי' ט' כלל ג' שהסכים עמו להלכה. ושם בתשו' כתב ז"ל אין לנו לפרש כפי האי מילתא פירושים מדעתינו ולהעריך ולומר דתיבה זו משמעותה כמו תיבה זו כי דרך זה נעלמה מעינינו ואין לנו למעבד עובדא רק במה שמצי' מפורש בתלמוד והגאוני' הראשוני' שהיו דבריהם דברי קבלה ומאן ספין ומאן רקיע לדמויי מילתא למילתא לאפוקי ממונא מאובנתא דלבא צא ולמד ממ"ש הרמב"ם ז"ל בריש מס' תרומות כי לרבותינו ז"ל להם לבדם ניתן דקדוק