קהלת יעקב - ב רצט

סגי כמדובר לעיל והשתא אתי שפיר מאי דקאמר בת"ה אבל אם ימכרנו לחלוטין ויתנה עמו להריקו ולא יקבל עליו השכי' כל הקודם זכה כלומר שכשיהיו כל התנאים הללו אז כל הקודם זכה אבל בא"א שקיבל עליו השכירו' לחוד לא מהר"א ששון ז"ל סקמ"ז וע"ש שהר"ד נחמיאש ז"ל חלוק עליו וס"ל שאם מכר ולא קבל עליו השכי' דאבד חזקתו ע"ש

(שיב) לשון הכתוב בהסכמה כל בעל חזקה שימכור חזקתו שהשוכר קודם כו' דקדק הראד"ב ז"ל סס"י קל"ב דאפי' לא הי' השוכר בעיר יכול להוציא הקרקע מיד הלוקח דל' כל בעל חזקה שימכור כו' משמע ל' כולל בכל גוונא אף שאינו בעיר וכההי' דכתב הרשב"א בתשו' הביאה הב"י ח"מ סי' מ"ב ז"ל כלל גדול אמרו המע"ה ולפי' כל מוציא שטר ידו על התחתונה ופעמים שידו על העליונה שהל' כולל לפי דעת השומעים ולפיכך מי שכתב סתם על דעת משמעות השומעים הוא בוטח שאלולי כן הו"ל לפרושי כיון שהוא יודע שסתמן של דברים משמע הפך כונתו וכאותה שאמרו בפרק חזקת ההוא דא"ל לחבריה נכסי דבר סיסין כו' וה"מ כדאמר ליה נכסי דפלניא שהוא ל' כולל כו' ע"כ ש"מ דאע"ג דאמרי' יד בעל השטר ע"ה היכא שהלשון כולל אמרינן ידו על העליונה דאי לא הו"ל לפרש גם אנו נאמר הכא דאע"ג דכתב הרא"ש דיד בעל התקנה על התחתונה היכא שהל' הוא כולל כי הכא דכתי' כל בעל חזקה אמרי' יד בעל התקנה על העליונה דאי לא הו"ל לפרש ולא נעשה מהל' הכולל חלקי אלא היכא דאיכא אומדנא אבל היכא דליכא אומדנא אנו אומרים דהכל בכלל: (שיג) לשון הסכמה שכתו' בה שכל מי שיש לו מאה זהובים שיתן מס אם יש לו שכר שוה כסף צריך ליתן ואעפ"י שכתוב בה שיתחייב על כל ק' זהובים אין זה כת להפטר כי הוצרך להזכיר סכום מעות הרא"ש כלל ו' ס"ו הביא' הסמ"ע סקס"ד. ואם יש תקנה שכתו' בה שכל מי שיגבה מחובותיו ק' זהובים יתן מס ה"ה אם מכר שטרות שהיו לו על עכו"ם ללוי דהוי שפיר מקרי גביי' הרא"ש שם ס"ז

(שיד) לשון שטר שכתוב בו שראובן חייב לשמעון כך וכך ובשבועה וכתו' בשטר שתחול השבועה אפי' יתירו לו אלף פעמים תחזור ותחול עד בלתי תכלית וראובן הוציא שובר כתוב וחתום מיד שמעון שפטרו מן השבועה ונתן הבחירה לו שיפרענו מתי שירצה וטוען שמעון שכבר כתוב בשטר שאפי' יתירו לו השבועה תחזור לחול וראובן טוען דלישנא דיתירו לו משמע אחרים אבל אם יתיר הוא בעצמו ההתר הוי התר דאי לא"ה הי"ל לכתוב אעפ"י שיתיר ל' יחיד אבל כיון שכתוב יתירו משמע אחרים כ' מהרשד"ם הובאו דבריו בתשו' מהרי"א השצ"ד ז"ל אני אומר שאין זו טענה ומ"ש יתירו לו ל"ר חוזר לו ולב"כ הנז' בשטר וגם כתוב שם גובים ממנו ל' רבים ועל זה נופל ל' יתירו והדין נותן כן משום דיתירו אחרים לא הוו אלא רשעים אם יתירו כמ"ש הריב"ש

(שטו) כתב הר' כנה"ג ח"מ סי' קע"ה ז"ל הקונה מן הקראי נסתפק מהראנ"ח ח"א סי' קכ"ה אם דינו כקונה מן העכו"ם דלית ביה דינ' דב"מ או דינו כישראל והעלה דיד הלוקח על העליונה ואני אומר שהרב ז"ל דבר כפי זמנו שהיו הקראים בעלייה ולא הוו צייתי לדיני ישראל אבל הקראים שבזמנינו נכנעים הם לנו ויש להם דין הקונה מישראל ומה גם מצד הסכמת שכתו' כל איש ישראל כו' והקראים תולעת ישראל הם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בשם רבינו האיי גאון ז"ל

(שטז) לשון שטר שכת' בעל לאשתו בשעת קדושין שיעשה לה כתובה לבד מלבושיה וצעיפ' אין צמידי' של זהב בכלל מלבושי' כיון דיש להצמידי' שם בפ"ע ובלישנא דעלמא לא אקרו בגדים בסתם או מלבושים בסתם ולא אשכחן בתלמודא דאקרו בגדי' מהר"י וייל סי' קמ"ד ושם בסי' קמ"ה כתב ומה שמסופק לך אם יש לה הרבה בגדים והיתומים אומרים שאביהם שכתב לה בגדים מקצת בגדים במשמע מדלא כתב לה כל מלבושיה יהיו לה. הא לך תשו' הרא"ש ז"ל ועל הבגדים שציוה הבעל להניח לה ונסתפק' אם דוקא בגדי חול קאמר או בגדי מועד ושבת נרא' לי דכל מידי דמקרי בגדים נתן לה כדאמרינן גבי ש"מ שאמר נכסי לפ' כו' כל מידי דאשכחן בתלמוד דאקרי בגדים הכל נתן לה ה"נ הכל נקרא בגדים והכל נתן לה ואיכא למידק דבריש פ' המוכר את הבית אמרינן ואם א"ל ארעתא סתמא מיעו' ארעתא ב' ושי"ל דהתם הוי מכירה אבל במתנה נותן בעין יפה כמו שחילקו התו' גבי הא דקאמר נכסי אפי' בתי' ועבדי' אבל לא מטלטלי מהא דאמרי' בפרק מי שמת גלימא אקרי נכסי ע"כ ועיין בתשו' מהרש"ח סי' י"ט

(שיז) לשון כך וכך כתב הרב מ"צ ח"ב סי' ל"ו עלה דאמרי' כמה אתה נותן לבנך כו"כ כו' דס"ל דאפי' בשעת קדושי' צריך שיהיה החיוב בדבר קצוב ואי לא לא קנה ע"כ. וכתב הר"ב כנה"ג אה"ע סימן נ"א ז"ל ואינו נכון בעיני שזה הוא מל' רב גידל וא"כ תקשי למאן דס"ל דאדם מתחייב אפי' בדבר שאינו קצוב וכן כל הפוסקים העתיקו ל' רב גידל והנכון של' זה דכך וכך אינו מדוקדק ואורחא דמילתא נקט שדרך המתחתני' לומר אתן לך כך וכך ועוד דאין בל' כ"וכ שיעור קצוב ואפשר לומר דכך וכך ר"ל כל מה שנותן פ' לבתו ואעפ"י שלענין הדין דבר קצוב מקרי מ"מ בדבור אין כאן שיעור קצוב ונראה דאשתמיטיתי' להר' מ"צ מ"ש הרמב"ם פי"א מה"מ דבקדו' אפי' חייב עצמו בדבר שאינו קצוב מהני ע"כ

(שיח) לשון הכתוב בצוואה בש"מ שאמר והבתים ג"כ יהיו ברשות אשתי כל ימי חייה כו' שאלו ממני אם כל הבתים במשמע א"ד מיעוט רבים ב' ואומר שהנה בריש פ' המוכר את הבית קאמר ואם אמר לי' ארעתא סתמא מיעוט ארעתא שתים והקשו בתוס' מאי שנא מהא דפ' השואל דאמ' פרדסי רפיק ואזיל כל פרדיסי דאית לי' ואמאי לא אמרי' מיעוט פרדיסי שתים ותי' התם דרך הוא שמשאיל לו לכל מה שצריך אבל הכא בשביל שימכור אדם ב' שדות לא ימכור כל שדותיו ע"כ א"כ בנ"ד נמי בשביל שיתן אדם ב' בתים לא יתן כל הבתים הן אמת שיש חילוק קצת דאפשר דנותן בעין יפה הוא נותן וכל הבתים קאמר אלא שלא ראיתי מי שכתב לחלק כן לענין מיעוט רבים ב' אלא שאחרי הדקדוק נרא' דכל הבתים קאמר מכמה טעמים חדא דבשלמא כשאמר בתים או שדות מיעוט רבים שנים אבל כשאמר הבתים או השדות הם ודאי הידועים ואם על ב' קאמר הם הן הב' הידועים והבלתי ידועים אלא ודאי שעל כולם קאמר וכ"ש דמהמשך השטר של הצוואה מובן שכל הבתים נתן וכבר כתב הרשב"א בתשו' הביאו הב"י סי' מ"ב ז"ל כלל גדול אמרו המוציא מחברו ע"ה ולפיכך כל מוציא שטר ידו על התחתונה ופעמים שיד בע"ה על העליונה בזמן שהלשון שאמר כולל לפי דעת השומעים ולפיכך מי שכתב סתם על דעת משמעו' השומעים הוא בוטח שאלולי כן הו"ל לפרש כיון שהוא יודע שסתמן של דברים משמע בהיפך כוונתו ע"כ. ובנ"ד ודאי שמשמעות דבריו כולל א"כ כל הבתים במשמע תשו' מהרש"ח ז"ל סי' י"ט וע' בתשו' מ"צ ח"ב סי' י"א שהעלה שם שאם אמר הנכסים שלי בה"א הידיעה אין מטלטלי בכלל ע"ש

(שיט) לשון כל נכסי בפרק המוכר את הבית אמר לי' נכסי אפי' בתי ועבדי מכורים לו כו'. ופי' רשב"ם ז"ל אבל מטלטלי לא עד דאמר כל נכסי וכתב הר"ן ז"ל והא דאמרינן בפ' מ"ש גלימא אקרי נכסי אלמא מטלטלי בכלל