קהלת יעקב - ב רצח

כולל ויכולת מספיק אף על השנות ההליכות והחזרות למצרים ולויניציא כמו שיעשה במעותיו או אפשר שלא נתן לו רשות אלא שאם ילך שילביש מעותיו במה שילביש מעותיו ומה שאמר כל מה שתעשה כו' היינו שנתן לו רשות למכור אותם הסחורות בהמתנה ובהקפה או להחליפם או למוכרם במעות בעין אבל לא הפריז על מדותיו לתת לו רשות כולל ללכת ולחזור אפי' עד מאה פעמים העלה דאע"ג דראובן הוא בעל השטר. הנה שמעון שבא להסתייע מל' השטר מקרי הכא בעל השטר וידו על התחתונ' ולא מצי טעין שהל' הוא כולל דומיא דמ"ש הרא"ש על שטר שכתוב בו נאמנות גמורה דאפ"ה אינו נאמן כב' עדים כשרים כו' הא קמן שלא רצה הרב לא מהכרח יתור ולא מהכרח המשמעות לאלומי להאי נאמנות להאמינו כב' עדים וכ"כ הטור בשם הרמב"ן שאם טען הלוה מחלת לי כתב בעל העיטור שהוא כמו טענת אמנה ורבית ואינו נאמן אבל הרמב"ן כתב דלא חשיב כמו אמנה ורבית כו' והמדקדקים כותבים והאמנתיו לומר לא נפרעתי ובכל ענייני חוב זה כו' נראה דס"ל דלא מהני הני לישני לאחזוקי לנאמנות בכל הדברים וה"ה בנ"ד מהריב"ל ח"א סי' ק' כלל י"ז

(שט) לשון הכתוב בשטר כל חוב או חובות שיתחייב פ' שיטול ויקנה סחורות בהמתנה שיצא פ' ערב כו' אין לומר דהך לישנא בא לרבות כל מיני חובות והחיוב היה כולל אף במה שאינן סחורות מדלא אמר כל סחורה שיטול ויקנה אבל הוא כתני והדר מפרש וזה מדקדוק ל' השטר שכתב שיטול ויקנה כו' ולא אמר ויטול בוי"ו ש"מ שהוא מפרש למה שאמר כל מיני חובות דהיינו דוקא שיטול ויקנה סחורות אבל לא במה שאינן סח רות ואע"פ שאפשר לפרשו כמו בוי"ו כדאמרינן בריש פ"ק דביצה עלה דמתני' שאפר כירה מוכן הוא ומפרש ואפר כירה מוכן הוא מיהו התם איכא לפרש לישנא באנפיה נפשיה אבל הכא מאי אתא לאוסופי אקמייתא כבר הכל בכלל כל חובות וכ"ת א"כ לא לכתוב כל חובות אלא שיטול סחורו' כיון דסחורו' דוקא אדרבא בכך המיעוט מפורש דהוי כמו כלל ואח"כ פרט לומר אין בכלל אלא מה שבפרט וכבר הקשו הראשונים ז"ל כללא קמא למ"ל ופי' משום ר"ש ז"ל דלא ליתי לרבויי בהקש או בבנין אב להכי מעטיה בכלל ופרט והכא נמי אי לאו דמעוטי' בהדיא ה"א ה"ה כל מילי וסחורות דנקט דיבר בהווה וכה"ג אמרי' בריש סנהדרין דתנן דיני ממונות בג' גזלות וחבלות בג' ופריך גזלות לאו דיני ממונות ומשני פרושי קא מפרש מה הן דיני ממונו' כגון גזלו' וחבלות ומפרש דאי קתני גזלות וחבלות ה"א ה"ה שארא אלא דמשום דכתיבי בקרא נקט מהרימ"ט ח"מ סימן פ"א

(שי) לשון הסכמה שכתוב בה שכל יאודי שיניח חצירו שישליכו אותו מהחצר או החנות ששכר מהעכו"ם שלא יהא רשאי שום יאודי לבא לאותו חצר לדור בו ולא לשכור אותו עד ג' שנים כו' והיה מעשה שיאודי א' עשה שותפות עם העכו"ם בעל החנות ונכנס שם. כתב מהריב"ל ח"א סימן מ"ה דאם היה ל' ההסכמה שלא יוכל שום יאודי לשכור אותו החנות או החצר היה אפשר לומר דבתר הלשון אזלי' ולא בתר כונת מתקני ההסכמה ולא נכניס בהסכמה מה שאין הלשון יכול לסובלו דשותפות לא מקרי שכירות לא בל' תורה ולא בל' בני אדם ואעפ"י שכתב הרשב"א בתשובה דבתר כונת מתקני ההסכמו' אזלינן כדמוכחי כמה משניות דנדרים וגם ההיא דקדושין בפרק האומר ע"מ שאראך ר' זוז ה"ז מקודשת ויראה לה ואם הראה לה על השלחן אינה מקודשת משום דלא נתכונה אלא לראות משלו אעפ"כ היה אפשר לומר דה"מ היכא דהלשון משמע הכי ומשמע הכי אבל כשהלשון הוא קצר ופרטי לא נכניס מכח האומדנא מה שאין יכול לסבול הל' וא"כ אם ל' ההסכמה היה שלא יוכל שום יאודי לשכור היה מקום לומר דדוקא שכירו' ולא שותפות אבל כיון שהל' הוא ששום יאודי לא יוכל לבא לאותו חצר א"כ הל' והכונה שוין לדבר א' הם שלא יוכל שום יאודי לבא לאותו חצר או לאותו חנות לדור בו לא בתורת שכירות ולא בתורת שותפות ולא בשום אופן שבעולם. ומה שכתבו אח"כ ולא לשכור אתו לג' שנים הכונה הוא לומר דאפי' שלא ירצה היאודי ליכנס לחצר או לחנות לפרוע השכירו' ולהניחן ריקניות ולהמתין עד שיושלמו הג"ש לא יהי' הרשו' בידו לפי שחזקת החנויות הם שוים שם בעיר סך גדול והשכירו' הוא דבר מועט וכ"א יהי' חפץ לפרוע שכי' ג"ש ואע"פ שהיא ריקני' כדי להרוי' החזק' ולכן לכונה זו כותבי' שלא יוכל לשכור תוך ג"ש אע"פ שלא יכנס בה

(שיא) לשון הסכמה שכתו' בה שכל איש ישראל שימכור מקנת כספו לישמעאלי' הנה חזק' המקו' ההוא לו תהיה אם יקבלנו עליו בשכירות אבל אם ימכרנו לחלוטין ויתנה עמו להריקו ולא יקבל עליו השכירו' כל הקודם זכה כו' הלשון הזה נר' דקשיא דיוקא אדיוקא דמרישא דלישנא דקאמר הנה חזקת המקום ההוא לו תהיה אם יקבלנו עליו בשכירות משמע דדוקא אם יקבלנו עליו בשכירות בפירוש אז תהיה לו חזקת המקום ההוא הא אם מכר על הסתם ולא פי' דבר לא לו תהיה. ומסיפא דלישנא משמע דדוקא בכל אותם הדברים שהם שימכרנו לחלוטין ויתנה עמו להריקו ולא יקבל עליו השכירות אז הוא שכל הקודם זכה הא לאו הכי זכה בחזקתו ואפי' על הסתם וקשיא רישא אסיפא. ויש לפרש בפירוש ל' זה בא' מב' פנים קרובים זל"ז הא' הוא דלעולם אפי' בסתם נשארה החזקה אצל המוכר ומאי דקאמר ברישא אם יקבלנו עליו בשכירות הכונה לומר דלא נימא דבעינן שיתנה עם הלוקח בפירוש שתשאר לו החזקה אלא אפי' לא פירש כלל אלא שמקבל עליו השכירות בסתם סגי והיינו דקאמר בת"ה אבל אם ימכרנו לחלוטין כלומר לעולם כח המוכר הוא מעולה וחזק בלא שום תנאי מפורש רק שיראה שמקבל עליו השכירות אלא כשיברר התנאים להפך בזכותו כגון שימכרנו לחלוטין ויתנה עמו להריקו ולא יקבל עליו השכירו' דאז ודאי אין לו שום חזקה ומה שכפל ואמר ויתנה עמו להריקו ולא יקבל עליו השכירות שהיה נראה דסגי בשיאמר ויתנה עמו להריקו נראה דהא קמ"ל דאפי' שיתנה עמו להריקו ושיצא א המקום ההוא עכ"ז אם יתרצו ביניהם שהיהודי המוכר מקבל עליו השכירות המקום ההוא אע"פ שיהיה פנוי וריקן ממנו אפי' הכי תשאר החזקה ליאודי המוכר הנז' וכ"ת א"כ אכתי די בשיאמר ולא יקבל עליו השכירות ולמ"ל מאי דקאמר ויתנה עמו להריקו הא ודאי ל"ק שכן הוא מנהג הל' לכתוב בעניינים כאלו כנודע כ"ש וק"ו דאפשר לומר דהא קמ"ל שאפי' שלא יקבל עליו השכירות אלא שלא הוציאו הלוקח הישמעאלי מהמקום ההוא רק נתרצה שיעמוד שם מבלי שום שכירו' אפי' הכי נשאר לו חזקתו דלא נימא הא לא מקרי חזקה כיון שאינו נותן שום שכירות ולא מידי קא חסר ונימא דליהוי דומיא דהבא להחזיק מעיקרא באיזה מקום מן הגוים שקבלנו מר"י ז"ל שצריך שני דברים חזקה ושכירות ואי גרעא חדא מינייהו החזקה או השכירות דלא מהניא ההיא חזקה וכל הקודם במקום ההוא אח"כ זכה קמ"ל הכא דכיון דהמקום ההוא היה שלו מעיקרא בחדא מינייהו סגי בין שישאר במקום ההוא ולא יקבל עליו שכירות ובין שיקבל עליו השכירות ויצא מהמקום ההוא בחדא מהנך ב' סגי זהו הפי' הא' והשני הוא קרוב לזה והוא ג"כ בהנח' הסוברת דאפי' במוכר בסתם ולא פירש אז שמקבל עליו השכירות סגי ומאי דקאמר בתחלת הל' אם יקבלנו עליו בשכירות לאו למימר' דבעי לפרושי אלא ה"ק דאין צריך שישאר שם היאודי המוכר דר במקום ההוא אלא אפי' כשיקבל עליו לבד שכי' המקום ההוא